בפני בקשה להארכת מועד להישפט בגין עבירה של נהיגה במהירות מופרזת בניגוד לתקנה 54(א) לתקנות התעבורה, עבירה מיום 28.9.17, שנאכפה במצלמת א3.

לטענת המבקשת, מיד ובסמוך למועד ביצוע העבירה היא הגישה בקשה להסבת הדו"ח על שם הנהג, ופעלה להמצאת מסמכי ההסבה הנדרשים, אך בקשה זו נדחתה בטענה שהוגשה באיחור. כן נטען, כי קיימת הצדקה להיענות לבקשה לנוכח הספק שהוטל באמינות מצלמות א3.

המשיבה התנגדה לבקשה וטענה, כי הדו"ח שולם ביום 13.2.19.

לאחר ששקלתי את האמור בבקשה ובתגובת המשיבה, החלטתי לדחותה.

דיון

בענייננו, נראה כי המבקשת לא פעלה במסגרת הזמנים שקצב המחוקק לטיפול בהסבת הדו"ח, ואין בנימוקי הבקשה בכדי להצדיק מתן ארכה כה משמעותית כשנה וחצי לאחר ביצוע העבירה.

בית המשפט ייעתר לבקשה להארכת מועד להישפט אם קיימת סיבה מוצדקת, טעם ראוי או נימוק ממשי המסביר את האיחור בהגשת הבקשה להישפט, או אם השתכנע בית המשפט כי דחיית הבקשה עלולה לגרום לעיוות דין.

באשר לאיחור הניכר בהגשת הבקשה להישפט

בענייננו, המבקשת לא הוכיחה, כי הגישה בקשה להסבה במועד. נהפוך הוא, מן המסמכים שצורפו לבקשה עולה, כי פניית המבקשת למפנ"א הינה מתאריך 17.7.18, ופניית הנהג למפנ"א הינה מתאריך 4.6.18. פניות אלו נעשו באיחור ניכר, לאחר תשעים הימים, ולכן נדחו.

כמו כן, לא הוברר מדוע הוגשה הבקשה להארכת מועד להישפט רק ביום 11.2.19, למעלה מחצי שנה לאחר הודעות מפנ"א שצורפו לבקשה.

באשר לטענת עיוות דין

בפסיקה נקבע, כי אי העתרות לבקשה להסבת קנס על שם אחר אינה מבססת חשש לעיוות דין. ראה לעניין זה רע"פ 7709/13 שמעון סאסי נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 28.11.2013) (סעיף 9 סיפא להחלטה); וכן עפ"ת (מחוזי נצ') 42642-12-17 שאול שלום נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 01.04.2018); עפ"ת (מחוזי מרכז) 55653-12-14 גיל שפירא נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 03.02.2015); וכן עפ"ת (מחוזי מרכז) 29393-11-09 שלום מיכאלי נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 21.02.2010). "ביהמ"ש העליון אשר לא אחת את המסקנה  לפיה,  קיומו של תצהיר שבגדרו אחר מודה בנהיגה ברכב בזמן ביצוע העבירה, לא מצדיק את מתן האורכה המבוקשת לאחר שהקנס שולם (רע"פ 7839/08 שמעון קורנפלד נ' מדינת ישראל (10.11.08); רע"פ 9540/08 עופר מוסברג נ' מדינת ישראל (8.1.09); רע"פ 8927/07 סעד אבו עסב נ' מדינת ישראל (29.1.08)." (עפ"ת (מחוזי חי') 51857-11-18 אחמד חמדאן נ' מדינת ישראל כב' השופט בולוס (פורסם בנבו, 03.12.2018)).

הבקשה אף אינה מעלה נימוקים ממשיים לעיוות דין, שעה שממכתבו של הנהג שצורף לבקשה עולה, כי הנהג אינו מכחיש את ביצוע העבירה.

יתרה מכך, על פי המשיבה, הדו"ח שולם, ועל פי סעיף 229(ח) לחוק סדר הדין הפלילי, מששולם הקנס על ידי המבקשת, רואים אותה כאילו הודתה בביצוע העבירה, הורשעה ונגזר דינה.

נפסק, כי "במצב דברים זה,  ומפאת חשיבותו של עיקרון סופיות הדיון, יעילות ההליך וגם לשונו של סע' 229 (ח) לחסד"פ הרי הארכת מועד להישפט אחרי שהקנס שולם הינה אפשרית במקרים חריגים ואף יוצאי דופן." (עפ"ת (מחוזי חי') 17433-12-18 קרן מרקו נ' מדינת ישראל) )פורסם בנבו, 28.12.2018(, ו"יש להפעיל סמכות זו במשורה ולהיעתר לבקשה להארכת מועד להישפט אחרי שהקנס שולם, אך ורק במקרים מיוחדים  ובנסיבות חריגות ביותר" (עפ"ת (מחוזי חי') 51857-11-18 אחמד חמדאן נ' מדינת ישראל כב' השופט בולוס (פורסם בנבו, 03.12.2018)).

אמנם סעיף 229(ח) מוסיף וקובע בסיפא, כי הוראות הסעיף לא יחולו "על אדם שבית המשפט החליט לקיים את משפטו אף על פי שהודיע באיחור על רצונו להישפט כאמור בסעיף 230, אך המבקשת כלל לא התייחסה לנסיבות תשלום הדו"ח.

גם טענת המבקשת לפיה, כביכול, אכיפה המבוצעת במצלמת א3 מצדיקה, כשלעצמה, בקשה להארכת מועד להישפט כשנה וחצי לאחר ביצוע העבירה, ולאחר שהקנס שולם, היא טענה שאינה יכולה להתקבל. ראה עפ"ת 7334,7339,7361-12-18 (מחוזי ירושלים) בן דוד נ' מדינת ישראל, 26.12.18. ראה גם עפ"ת (מחוזי חי') 17433-12-18 קרן מרקו נ' מדינת ישראל, כב' השופט בולוס (פורסם בנבו, 28.12.2018), גם שם נדחה ערעור על אף שנטענה טענה לגבי אמינות מצלמה א3; וכן עפ"ת (מחוזי חי') 51857-11-18 אחמד חמדאן נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 03.12.2018), כב' השופט בולוס: נקבע כי "אין די בטענה כללית וגורפת זו, גם לא  בספקות הנטענים  שעוצמתם לא התבהרה לעניין אמינות המצלמות, כדי לעבור את המשוכה הגבוהה המוצבת בדרכו של המערער." ראה גם המ"ש (תעבורה חי') 14360-11-18 מר גרשון אלון נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 20.12.2018), כב' השופט סגן נשיא קרזבום.

בענייננו, המבקשת לא פעלה במסגרת הזמנים שקצב המחוקק לטיפול בהסבת הדו"ח, ואין בנימוקי הבקשה בכדי להצדיק מתן ארכה משמעותית כשנה וחצי לאחר ביצוע העבירה.

לאור כל האמור לעיל, הבקשה להארכת מועד להישפט נדחית.

ההחלטה תומצא לצדדים.

ניתנה היום, כ"ג אדר א' תשע"ט, 28 פברואר 2019, בהעדר הצדדים.