1. זוהי תביעה ותביעה שכנגד אותה הגישו הצדדים האחד כנגד משנהו, בגין תאונת דרכים שארעה בתאריך 31.12.18.
2. התובעת, על פי גרסתה, בעת עדותה בבית המשפט, מסרה כי נהגה ברכב מסוג קיה פיקאנטו בשעה 07:40 בבוקר, בשדרות היובל בראשון לציון, בו מצויים 4 נתיבים, כאשר היא מצויה בנתיב השלישי, כאשר בכוונתה היה להגיע ולפנות בצומת הקרוב שמאלה וכאשר הפנייה שמאלה, מתאפשרת בשני הנתיבים (השלישי והרביעי), בעוד ששני הנתיבים האחרים, המצויים לימינה (הראשון והשני) הינם לכיוון שמאלה ולמרכז ראשון.
3. כעולה מעדות התובעת, בעת שנהגה באותו הנתיב (הנתיב השלישי-שמאלי), הגיח רכבו של הנתבע במהירות ופגע בפנס ובכנף השמאלית-קדמית של רכבה, וכדבריה, הוא "נמרח עם המכונית שלו בשתי הדלתות, לנתיב שלי ועצר לפניי".
4. התובעת, לא הכחישה, שאכן הגיעה לשדרות היובל מצומת קודם יותר, הנציב לשדרות היובל, כאשר לפניו תמרור עצור, היא עצרה באותו תמרור, פנתה ימינה, לשדרות היובל, ובאופן מדורג, ולאחר שאותתה הגיעה לנתיב השלישי, כפי שפורט לעיל.
5. לשאלת בית המשפט, מה היה מרחק שבין אותו צומת בו פנתה כאמור ימינה למקום התאונה, השיבה: "כ-10 מטר".
6. באשר לשאלות בית המשפט האם יש לה הסבר מדוע הנתבע: "חתך אותה", השיבה התובעת כי אם היה רוצה לפנות כמוה שמאלה, היה הנתבע נשאר בנתיב הרביעי. הנתיבים הראשון והשני פקוקים וידוע כי הרבה נהגים "לוקחים" מהנתיב השלישי והרביעי, לכיוון הנתיב השני, ופשוט מקצרים להם את הדרך כדי "לגנוב את התור". באותו היום, המסלולים הראשון והשני היו פקוקים מאד.
7. יצוין , כי תביעתה של התובעת הינה לסכום של 2,060 שעקרו השתתפות עצמית והפסד בגין היעדר תביעות.
8. מטעם התובעת, העידה הגב' אסתר כהן דיין, שהינה מחותנת של התובעת, אשר נסעה ביחד עמה ביום האירוע כאשר ברכב, היו עוד שלושה ילדים מאחור. בעדותה, מסרה כי עת הגיעו לצומת הניצב לשדרות היובל, עצרה התובעת ולאחר מכן החלה להשתלב בשדרה, המשיכה לכיוון הנתיב הימני ומשהיו צריכים את הנתיב השמאלי, אותתה התובעת ואף הוציאה את ידה, רכב שהיה במקום עצר, נתן להם לעבור, הם התקדמו עוד טיפה, התובעת המשיכה, אותתה וסימנה עם היד, על מנת להגיע לנתיב השלישי, רכב נוסף עצר ונתן לה לעבור, בהמשך, כאשר התקדמו, במשך כ-200 מט' מהצומת הקודם, מתוך מטרה להגיע לצומת הבא, ולפנות בו שמאלה, הרגישה פתאום, במכה אשר העיפה את רכבם הצידה.
9. לגרסת העדה, הנתבע נהג את הרכב במהירות, עצר במרחק מהן בנתיב השמאלי, בעוד שהתובעת עצרה את רכבה בנתיב השלישי. היא ירדה מהרכב, קיללה את הנתבע וצעקה עליו, הנתבע ניגש אליה, ביקש ממנה להרגע והתעניין אם מישהו נפגע.
10. בהמשך, סיכמו הצדדים כי יתקדמו יגיעו לגן ולבית הספר, ושם החליפו פרטים. לגרסתה, כאמור, נסע הנתבע מהר, הנתיב הרביעי היה ריק והוא יכול היה לנסוע מהר.
11. כאשר עומתה התובעת בחקירתה הנגדית באשר לגרסה אותה מסרה בכתב הגנתה, ובדו"ח אותו הגישה לחברת הביטוח בסמוך לאירוע התאונה ושלפיו ביקשה לעבור נתיב ומשכך היא אותתה ואז ארעה התאונה, היא טענה כי ניסוח כתב ההגנה וגם מילוי הדו"ח נעשו על ידי אנשי הביטוח. המצוין בכתב ההגנה איננו משקף את המציאות שכן היא לא התכוונה לסטות שמאלה מהנתיב השלישי לנתיב הרביעי ואף לא אותתה, וגרסתה בבית המשפט היא הנכונה.
12. הנתבע, אשר נסע ברכב קיה מסוג סי, מסר בעדותו כי הוא נהג בשדרות היובל על פי הוראות ה-Waze וכאשר בהתאם להוראות אלה, היה עליו לפנות שמאלה, בצומת הקרוב, ומשכך נסע בנתיב השמאלי.
13. הנתבע חש בחבטה שהייתה ברכבו מצד ימין, שנגרמה כתוצאה מכניסת רכבה של התובעת אל נתיב נסיעתו.
14. על פי גרסת הנתבע, במקום בו ארעה התאונה, היו אך שלושה נתיבים ולא ארבעה, אם כי בהמשך, ולקראת הצומת הקרוב, נוסף נתיב רביעי, נתיב המאפשר פניה ימינה, באותו הצומת. המרחק שבין מקום התאונה לבין הצומת הקודם בו פנתה התובעת ימינה, הינו כ-10 מ'-20 מ'.
15. הנתבע שלל את גרסת התובעת לפיה הוא התפרץ במהירות אל תוך נתיב נסיעתה, טען כי לא היה צורך מבחינתו להגיע לאותו נתיב, שכן על פי הוראות ה- Waze שלפיה נהג באותו היום, היה אמור לפנות שמאלה בצומת הקרוב.
16. לאחר ששמעתי את הצדדים, והעדה מטעמה של התובעת, וכן עיינתי בדו"חות הנזק ובתמונות שצורפו אני מעדיף את גרסתם של הנתבעים על זו של התובעת. ממצאי הנזק משתלבים ומתאימים יותר לגרסת הנתבע, הסבריה של התובעת לשוני המהותי באשר לתיאור קרות אירוע התאונה עליו העידה בבית המשפט מול הגירסה העולה מכתב התביעה אותו הגישה והדו"ח שמסרה לחברת הביטוח איננו מתקבל על ידי.
17. אשר על כן, אני דוחה את תביעתה של התובעת כנגד הנתבעים ומקבל את תביעתם שכנגד של הנתבעים על כלל מרכיביה, זאת לאחר שעיינתי בדו"ח השמאי בדבר קרות הנזק ויתר ראשי הנזק המפורטים בתביעה הנגדית.
18. נוכח האמור לעיל, על התובעת לשלם לנתבעים ביחד ולחוד את הסך של 20,227 ₪ וזאת בתוך 30 יום, שלאחריו יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק.
19. זכות להגשת בקשת רשות ערעור כחוק בתוך 15 יום.
20. המזכירות תשלח פסק דין זה לצדדים.

ניתן היום, ט"ז אייר תשע"ט, 21 מאי 2019, בהעדר הצדדים.