הנאשם הורשע על פי הודאתו כי ביום 4.2.19 בעיר רהט בשעת בקר, נהג רכב בעודו בלתי מורשה לנהיגה לסוג רכב זה, בעודו תחת פסילה של רישיון נהיגתו, ללא ביטוח תקף וללא רישיון רכב תקף.

מאחר וכל העבירות בוצעו על ידי הנאשם באירוע אחד, יש לקבוע מתחם ענישה אחד לכלל העבירות שבוצעו.

מתחם הענישה ביחס לעבירה של נהיגה בזמן פסילה נקבע על ידי בית המשפט המחוזי, באר-שבע

בעפ"ת 59810-07-12 דרור אביטל נגד מדינת ישראל שם נאמר באופן מפורש:

"מתחם הענישה הקבוע לעבירות של נהיגה בזמן פסילה, נע בין מאסר על תנאי בנסיבות קלות באופן מיוחד, עד לתקופת מאסר בת שנה."

מתחם תקופת פסילת רישיון הנהיגה ביחס לעבירה של נהיגה בזמן פסילה, נקבע על ידי בית המשפט המחוז, באר-שבע בעפ"ת 43966-08-13 חאלד זידאן נגד מדינת ישראל:

"הטווח של עשרים וארבעה חודשי פסילת רישיון הינו בתוך מתחם העונש ההולם, אשר נע בין 6 חודשים ועד לחמש שנים."

מתחם הענישה ביחס לעבירה בניגוד לסעיף 10(א) בפקודת התעבורה, בנסיבות של נהג בלתי מורשה לנהיגה, נקבע על ידי בית המשפט המחוז (באר-שבע) בעפ"ת 22585-11-12 אליעזר אושורוב נגד מדינת ישראל:

"לטעמי, וגם על פי פסיקה מקבילה בה עיינתי, מתחם העונש ההולם בעבירות של נהיגה ללא רישיון נהיגה, אינו מתחיל ממאסר בפועל, אלא הוא נע בין מאסר מותנה ובין מאסר בפועל למשך מספר חודשים ואף שנה, בהתאם לנסיבות העבירה"

מבחינת נסיבות ביצוע העבירה אין המדובר באירוע של נהיגה פוחזת או ביצוע עבירה נלווית לעצם הנהיגה אשר הובילה לעיכוב הנאשם, ולכן המתחם הנוהג ביחס לעבירה של נהיגה בזמן פסילה כפי שהוצג לעיל הוא המתחם הראוי הן ביחס לרכיב המאסר והן ביחס לרכיב הפסילה בפועל, קל וחומר כאשר נאשם זה מורשה במקור לנהיגת טרקטור.

הצדדים בפרשה זו חלוקים מאד ביחס לעונש ההולם.

בעוד המדינה סבורה כי בשל היות הנאשם רצדיוויסט ולאור המאסר המותנה התלוי כנגדו יש הצדקה מלאה לענישה הכוללת מאסר ארוך בפועל, סבור ב"כ הנאשם וכן שירות המבחן כי הנאשם ראוי לענישה בעלת אופי שיקומי.

אני מסכים כי בפרשה זו שאלת סיכויי שיקומו של הנאשם מול הצורך לייצר ענישה מרתיעה (כלפיו וכלפי ציבור הנוהגים) היא השאלה המרכזית העומדת להכרעתי.

כמעט תמיד כאשר המדובר בנאשם סדרתי המבצע פעם אחר פעם עבירות של נהיגה ללא רישיון נהיגה או בזמן פסילת רישיון, מגיע בית המשפט למסקנה לפיה אין מנוס משליחתו אל מאחורי סורג ובריח.

עמדה זו היא בבחינת קל וחומר כאשר מאסר מותנה בר הפעלה תלוי כנגד אותו אדם.

בפרשה זו אין חולק כי נהיגת הנאשם ברכב הייתה נהיגתו הרביעית ואילו נהיגת הרכב תחת פסילה הייתה עבירה שנייה מצדו.

בנוסף, מאסר מותנה בר הפעלה לתקופה בת 9 חודשים תלוי כנגד נאשם זה ולכן סבורה המדינה כי שיקולי גמול והרתעה חייבים לגבור על כל פוטנציאל שיקומי שנמצא ביחס לאדם זה.

לעומת עמדת התביעה, הציג שירות המבחן למבוגרים תמונה שיקומית הנשענת על פעילות שעבר הנאשם במסגרת שירות המבחן:

בהתאם לתסקיר שהוגש ביום 9.12.19, מצא שירות המבחן כי נאשם זה לוקח אחריות על מעשיו, מבין את חומרת מעשיו ומעוניין לשנות את מבנה חייו על ידי ניהול אורח חיים נורמטיבי.

נאשם זה נהג לצרוך חומרים ממכרים, אך מרגע שהחל מהלך שיקומי עם שירות המבחן, הוא מסר באופן סדיר דגימות לבדיקה ונמצא כי הוא עבר גמילה מוחלטת מחומרים ממכרים.

במקביל הופנה הנאשם לעבודה בקיבוץ שובל והדיווח שקיבל שירות המבחן ביחס לתפקודו שם היה חיובי.

במהלך התקופה בה היה מפוקח הנאשם על ידי שירות המבחן לא נפתחו כנגדו תיקים נוספים ונראה כי הוא מקפיד להתנהל בצורה נורמטיבית.

בתחילת דצמבר השתלב הנאשם בקבוצה פסיכו חינוכית ממוקדת לתחום התעבורה והחל לקחת חלק ב-14 מפגשים טיפוליים בתחום זה.

המדובר בפעילות שמובילה עמותת "אור ירוק" ויש בה לפי שירות המבחן כדי להשלים מהלך טיפולי כולל מול הנאשם.

שירות המבחן סבור כי נוכח הדרך שעבר הנאשם מבחינה שיקומית, נכון יהיה להאריך את מאסרו המותנה תחת הפעלתו ובכך לאפשר לנאשם, שיש לו פוטנציאל שיקומי, את השלמת המהלך השיקומי.

בחנתי את הודאת הנאשם ולקיחת האחריות המלאה מצדו.

שקלתי את נסיבות האירוע שכללו נהיגת רכב ללא ביצוע עבירות נלוות המוגדרות כבריונות כבישים.

בחנתי היטב את עברו הפלילי של הנאשם וכן את עברו התעבורתי אגב קריאת פסקי הדין שניתנו בעניינו בשנים האחרונות.

הגעתי לכלל מסקנה לפיה הגיעה העת לנסות בזהירות רבה את המסלול השיקומי עליו ממליץ שירות המבחן ואסביר את עמדתי:

צודקת התובעת בטיעוניה כי עונשי המאסר שנגזרו בעבר על הנאשם לא הועילו ולא מנעו את נהיגתו שוב ברכב.

נאשם זה כבר ישב בעבר בבית הסוהר כתוצאה מביצוע עבירות תעבורה דומות, ובסופו של יום חזר לאחוז בהגה זאת גם כאשר מאסר מותנה לתקופה בת 9 חודשים תלוי כנגדו.

עד ליום הנהיגה בפרשה זו התנהג הנאשם כמי שהחוק אינו רלוונטי לגביו, כך גם לא ראה כל חשיבות לציית להחלטות בית המשפט בעניין פסילת רישיונו.

אולם, ניכר כי פרשה זו היא בבחינת "קו פרשת מים" עבור נאשם ספציפי זה.

לאחר שהבין כי נהיגתו הנוכחית עשויה להובילו לתקופת מאסר ארוכה, הוא שינה לחלוטין את התנהגותו, נמנע במשך תקופה ארוכה מכל נהיגה נוספת, נגמל באופן מלא מצריכת אלכוהול או סמים, הגיע ולקח חלק בכל הפגישות עם שירות המבחן והצטרף לפעילות ממשית במערך טיפולי המנוהל בשיתוף עם עמותת "אור ירוק".

פתרון קל יהיה בעיני קבלת עמדת המדינה ושליחת הנאשם למשך שנה לבית הסוהר.

החלטה כזו אמנם תרחיק את הנאשם מהכבישים בוודאות לפרק זמן הקרוב לשנה, אך בתום תקופה זו, ספק רב בעיני אם לא ישוב הנאשם לנהיגה שכן לא יעבור הוא כל מהלך שיקומי ממשי.

אני סבור כי נאשם זה נמצא כרגע בעיצומו של תהליך חיובי ממשי.

אין המדובר רק בשיקום שלו בתחום הנהיגה ללא רישיון תקף, אלא בשיקום כולל של כל מהלך חייו.

גמילת הנאשם מאלכוהול וסמים אינה מובנת מאליו, וכך גם הימנעותו הארוכה מכל עבירת תעבורה נוספת על רקע השתתפות פעילה בפעילות עם שירות המבחן.

אני סבור כדעת ההגנה וכדעת שירות המבחן כי פוטנציאל שיקומי ממשי ניצב מולנו ולטובת האינטרס הציבורי, הארכת המאסר המותנה לצד ביצוע של"צ משמעותי עשוי לתת מענה הולם לענישה בפרשה זו.

יחד עם זאת, וביחס לרכיב הפסילה בפועל של הנאשם, אני מסכים באופן מלא עם עמדת המדינה.

אדם שהוא בלתי מורשה לנהיגה ברכב (לנאשם משנת 2002 רישיון נהיגה לנהיגת טרקטור בלבד) ובכל זאת פעם אחר פעם נוהג כאשר גם מאסר מותנה אינו מרתיע אותו, חייב להיות מורחק מהכביש או מיכולת נהיגה לתקופה ארוכה וזאת כדי לשמור על בטחון הציבור.

שיקומו של הנאשם אכן חשוב מאד, אך חלק משיקום זה כולל שליטה עצמית של הנאשם ברצונו לנהוג רכבים, והפנמה של הנאשם כי חזרתו לכביש תהיה רק לאחר תקופה ארוכה בה יוכיח כי שיקומו ממשי ואינו זמני רק כדי להימלט מרכיב המאסר הצפוי.

בנסיבות אלה, אני סבור כי חריגת בית המשפט כלפי מטה במתחם הענישה משיקולי שיקום ברכיב המאסר, חייבת לקבל איזון ראוי ברכיב הפסילה בפועל.

בנסיבות המתוארות לעיל, לצד הארכת המאסר המותנה וביצוע של"צ בהיקף של 160 שעות, ימתין הנאשם 4 שנים של פסילת רישיון נהיגה עד שיוכל לשוב למסלול של קבלת רישיון נהיגה לאחר מעבר כל מבחני הרישוי כנדרש.

בית המשפט מבהיר לנאשם כי הארכת המאסר המותנה היא מהלך ענישתי נדיר וחריג אשר בא משיקולי שיקום בעניינו, וכל נהיגה עתידית של הנאשם בזמן פסילה בתקופת הארכת התנאי תוביל בהכרח להפעלתו ולשליחתו לריצוי עונש מאסר.

הנאשם מקבל בגזר דין זה הזדמנות שיקומית ממשית, ובית המשפט תקווה כי הנאשם ינצל הזדמנות נדירה זו כדי לעבור שיקום ממשי.

לפיכך, הנני דן את הנאשם לעונשים הבאים:

א. קנס בסך 1500 ₪ או 10 ימי מאסר תמורתו.

הקנס ישולם תוך 120 יום מהיום.

ב. הנני פוסל את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון הנהיגה לתקופה של 4 שנים.

פסילתו של הנאשם תימנה מהיום במצטבר לכל פסילה אחרת ללא צורך בהפקדת רישיון נוספת.

ג. הנני פוסל הנאשם מלקבל או מהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 12 חודשים וזאת על תנאי למשך 3 שנים.

ד. מורה על הפעלת 12 חודשי פסילה מותנית כפי שנגזרו על הנאשם בתיק

תעבורה 3149-09-17 ביום 13.9.17 בבית משפט השלום לתעבורה חדרה לריצוי באופן חופף לפסילה שנגזרה בסעיף ב' לעיל, כך שבסך הכל ירצה הנאשם 4 שנות פסילת רישיון בפועל.

ד. מורה על הארכת מאסר מותנה אשר נגזר על הנאשם לתקופה בת 9 חודשים בתיק

תעבורה 3149-09-17 ביום 13.9.17 בבית משפט השלום לתעבורה חדרה וזאת למשך שנתיים נוספות.

ה. אני קובע כי הנאשם יהיה תחת צו פיקוח של שירות המבחן במשך שנה מהיום, במהלכה ייקח חלק פעיל בכל פעילות כפי שיורה שירות המבחן ובכלל זה המשך פעילות בקבוצת תעבורה בשיתוף עמותת "אור ירוק".

ו. הנאשם יבצע 160 שעות לתועלת הציבור וזאת תוך שנה אחת מהיום.

עבודות השל"ץ יבוצעו על ידו בבית הספר "אלרחמה" בעיר רהט בתפקידי אחזקה.

בית המשפט רושם לפניו את הסכמת הנאשם לביצוע השל"צ ומסביר לנאשם כי אי ביצוע השל"צ כנדרש עשוי להוביל להפקעתו ולגזירת עונש אחר תחתיו.

זכות ערעור תוך 45 יום מהיום.

ניתנה היום, ט"ו טבת תש"פ, 12 ינואר 2020, בנוכחות הצדדים.