זו החלטה לביטול צו איסור שימוש שניתן נגד רכב מסוג אוטובוס זעיר פרטי, מס' 34-429-69.

בקשה זו מוגשת ע"י המבקשת, שהינה הבעלים הרשומים של הרכב.

צו איסור שימוש ניתן ע"י קצין המשטרה, ביום 7.2.19, לאחר שהנוהג ברכב נתפס ע"י המשטרה כאשר הוא מסיע נוסעים מעל המותר, ומבלי שיש ברשותו רשיון נהיגה המרשה לו להסיע כמות זו של נוסעים ברכב.

ב"כ המבקשת טוען כי אותו נהג מחזיק ברשיון נהיגה בדרגה B ו – C1 וכי לפי נימוקי הבקשה, עשתה המבקשת את כל המאמצים לשמור על חוקי התנועה "אין למבקשת מושג למה נאסר רכבה לשימוש לפני שיישמעו טענותיה" (ראה סעיף 6 לבקשה).

ראשית כל, יש להדגיש כי אין כל חובה בחוק לזמן את בעל הרכב להליך השימוע, וכי אם בעל הרכב סבור שנפגע מהחלטת הקצין, זכותו לפנות לבית המשפט בבקשה לביטול צו איסור השימוש.

עוד יש לציין כי פרט לתצהיר כוללני וסתמי, לא הובא בפני בית המשפט כל ראייה המראה באיזה אמצעים ננקטו ע"י המבקשת, כדי לוודא כי הנהג לא יסיע נוסעים מעל המותר.

עולה מחומר הראיות ובעיקר מתגובת הנהג, כי מלכתחילה התכוון להסיע 9 ילדים, שגם זה מעל המותר, ולדבריו "עלו לו 12 ילדים ולא שמתי לב".

הנני סבור כי חברה העוסקת בהסעת ילדים, חייבת לוודא כי הנהג הינו מורשה להסיע אותה כמות של ילדים, ולא יתכן מצב שהנהג לא יהיה מורשה לאותה כמות של ילדים , לפי דרגת הרשיון שיש ברשותו.

זו חובה המוטלת על בעל הרכב, כדי לוודא שאותם ילדים ייסעו בבטחה על פי נהג מורשה, עם כל המשתמע מכך, כולל חובת ביטוח כדין, שמא חס ושלום תתרחש תאונה במהלך הנסיעה.

יתכן מאוד ואכן נגרם נזק כלכלי למבקשת, אבל זה המחיר שהמבקשת תצטרך לשלם כאשר היא נכשלת בחובה המוטלת עליה וניתן היה למנוע נזק זה אם היתה מוודאת כי יש בידי אותו נהג רשיון נהיגה לאותו סוג רכב, כפי שנדרש בחוק.

לגבי טענה הנוספת כאילו כשל השוטר בכך שלא רשם מספרי תעודות זהות של כל הילדים, דיי בשלב זה בחומר הראיות שבתיק, כולל תרשומת השוטר והודאת הנהג עצמו, שהיו 12 ילדים ברכב.

מכל המובא לעיל, לא מצאתי כל נימוק המצדיק ביטול צו איסור השימוש, ולכן אני דוחה את הבקשה ומשאיר את הצו על כנו.

להודיע.

ניתנה היום, י"ג אדר א' תשע"ט, 18 פברואר 2019, בהעדר הצדדים.