15 ינואר 2020

1. לפניי תביעתו של התובע, מר חיים חיים, להכיר בפגיעה בגבו כפגיעה בעבודה על דרך תורת המיקרוטראומה על פי הוראת סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995.

העובדות וטענות הצדדים

1. התובע, יליד 1958, עבד כנהג אוטובוס בחברת "אגד" שנים רבות.
2. לטענת התובע, הוא נהג אוטובוס משנת 1982, ועובד שעות רבות מדי יום. ב-15 השנים הראשונות לעבודתו לא היה באוטובוסים עליהם נהג כיסא הידראולי, והייתה תזוזה תמידית של הכיסא במהלך הנסיעה, לרבות "קפיצות" חוזרות ונשנות. גם בשנים לאחר מכן סבל לטענתו מ"קפיצות" חוזרות ונשנות ותזוזה תמידית של כיסא הנהג.
3. עוד הוסיף התובע כי בעשור האחרון, הוא נוהג בקו קבוע מרמת בית שמש לירושלים, ובדרך זו יש פסי האטה הגורמים לקפיצות חוזרות ונשנות ותזוזה מתמדת של כיסא הנהג. לטענתו במשך כל שנות עבודתו נהג בכבישים בהם פסי האטה מהמורות ושקעים אשר גרמו לתזוזה מתמדת ורעידות של כיסא הנהג, אשר הביאו לפגיעה בגבו התחתון.
4. לטענת הנתבע, לא הוכחו קיומם של אירועים תאונתיים חוזרים ונשנים תוך כדי ועקב עבודת התובע אשר הביאו לפגיעה הנטענת. לפיכך עבודת התובע אינה מקימה תשתית עובדתית לקיומה של תורת המיקרוטראומה.
5. עוד טען הנתבע כי אין קשר סיבתי רפואי בין עבודת התובע לפגיעה הנטענת. הליקוי בגבו של התובע התפתח על רקע תחלואתי טבעי ללא כל קשר לעבודתו.

ההליך בבית הדין

1. ביום 2.7.19 התקיים דיון מקדמי בפני כב' הרשמת אסתר שחור, במסגרתו נקבעו המוסכמות והפלוגתאות המגלמות את טענות הצדדים כמפורט לעיל, וניתן צו לתצהירים.
2. התובע הגיש תצהיר מטעמו בלבד. ביום 24.12.19 התקיימה ישיבת הוכחות, במסגרתה נשמעה עדותו של התובע. בתום הדיון, הצדדים סיכמו את טענותיהם בעל פה.

דיון והכרעה

1. סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי, מגדיר "תאונת עבודה", באופן הבא:

"תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי – תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו".

1. תורת המיקרוטראומה באה למלא חלל ריק שהותיר המחוקק, כאשר לא כלל ברשימת מחלות המקצוע מחלות שונות שהתפתחו לאורך זמן עקב תנאי העבודה.
2. בעניין אסתר נח^[1], קבע כבוד השופט אילן איטח כי -

על מנת לבסס את עילת המיקרוטראומה יש להוכיח שלושה יסודות: הראשון, תשתית עובדתית של ביצוע תנועות חוזרות ונישנות; השני, קיומו של קשר סיבתי בין התנועות לבין הליקוי הגופני מושא התביעה; השלישי, קביעה שלפיה כל אחת מאותן תנועות גרמה לפגיעה זעירה המצטברת יחדיו לכדי ליקוי גופני. רק משהוכחה התשתית העובדתית יועבר עניינו של המבוטח למומחה-יועץ-רפואי לבחינת הקשר הסיבתי (היסוד השני) ומנגנון הפגיעה (יסוד השלישי).

1. התשתית העובדתית הנדרשת כתנאי להכרה בפגיעה בעבודה במסגרת תורת המיקרוטראומה מחייבת הוכחת "קיומן של פגיעות זעירות שכל אחת מהן הסבה נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה הביאה בסיכומם הכולל לנזק הממשי הפוגע בכושר עבודתו של הנפגע"^[2].
2. עוד נפסק בבית הדין הארצי בעניין נחמני^[3]:

"... פעולות המורכבות מתנועות מגוונות, המבוצעות על פי סדר משתנה בהתאם לצרכי העבודה, אינן מהוות רצף של תנועות חוזרות ונשנות הדומות זו לזו, המבוצעות במהלך יום העבודה (עב"ל 1012/00 אלי שבח – המוסד לביטוח לאומי, מיום 28.7.2002; עב"ל 293/09 ראובן יעקב - המוסד לביטוח לאומי, מיום 27.1.2010;עב"ל 642/06 שלמה מורדוב - המוסד לביטוח לאומי, מיום 11.3.2008)".

1. עוד הודגש בפסיקה כי אין בכוחה של עבודה פיזית וקשה להפוך למיקרוטראומה, שכן "השימוש במונח מיקרוטראומה אינו יכול להפוך, כבמטה קסם, 'מאמצים קשים', לסדרת פגיעות זעירות מוגדרות החוזרות ונשנות אין ספור פעמים^[4].
2. הפעולות החוזרות ונשנות אינן חייבות להיעשות ברציפות, ללא הפסקות. ניתן לבודד פעולות מסוימות אצל העובד ממכלול הפעולות שהוא מבצע במהלך יום עבודתו, ולהכיר בהן כתנועות חוזרות ונשנות ברציפות^[5].

מהכלל אל הפרט

1. על רקע ההלכה הפסוקה, כמתואר לעיל, ובהתאם לחומר הראיות בתיק, שוכנעתי כי התובע לא הניח תשתית עובדתית מספקת להכרה בפגיעה בגב כפגיעה בעבודה על דרך תורת המיקרוטראומה.
2. התובע העיד כי למעט תקופה קצרה בה הועסק בקווים עירוניים, ברוב רובה של תקופת עבודתו ובמשך 36 השנים האחרונות, הוא נסע בקווים בין עירוניים ברחבי הארץ^[6]. מכאן, במרבית הזמן התובע נסע בכבישי הארץ הרגילים.
3. אינני יכול לשלול את האפשרות כי התובע נסע באופן חלקי גם על פני כבישים משובשים או בכבישים עם פסי האטה, אולם הוא לא הביא ראיות בעניין זה, ובכלל זה מיקומם של הכבישים המשובשים שלטענתו נסע עליהם וראיות על קיומם, מספרם וגובהם של פסי האטה בכבישים השונים ותדירותם במסלולי הנסיעה השונים.
4. זאת ועוד, התובע לא הביא ראיות על סוגי האוטובוסים עליהם נהג, ראיות על היעדרם או טיבם של בולמי הזעזועים באוטובוסים השונים ובכיסאות עליהם ישב.
5. לא עמדו אפוא בפני בית הדין ראיות במידה מספקת להוכחת פגיעה חוזרת ונשנות בגבו של התובע. לפיכך, לא שוכנענו בקיומה של תשתית עובדתית מספקת להוכחת קיומה של פגיעה בעבודה על דרך המיקרוטראומה.
6. למעלה מהצורך יוטעם כי על אף שהתובע טען כי סבל מכאבי גב רק לאחרונה, מהתיק הרפואי שהונח בפני בית הדין עולה כי הוא סובל משינויים ניווניים בגב לכל הפחות משנת 1995.
7. נוכח האמור, התביעה נדחית.
8. לאור אופיו של ההליך, אין צו להוצאות.

ניתן היום, י"ח טבת תש"פ, (15 ינואר 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

1. עב"ל 57714-11-12 המל"ל נ' אסתר נח (מיום 22.12.14). ↑

2. ראו גם: עב"ל (ארצי) 313/97 המוסד לביטוח לאומי - אשר יניב, פד"ע לה 529, 533 (1999). ↑

3. עב"ל (ארצי) 38717-12-12 אברהם נחמני - המוסד לביטוח לאומי, (27.4.14). ↑

4. דב"ע (ארצי) מו/64 - 0 אבשלום מיכאלי - המוסד לביטוח לאומי, (לא פורסם), כפי שצוטט בדב"ע (ארצי) מח/77 - 0 אליעזר מזרחי - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יט 538 (1988). ↑

5. ראו: עב"ל (ארצי) 465/07 עופר יהודאי - המוסד לביטוח לאומי, (30.12.2007). ↑

6. פרוטוקול עמ' 4, שורות 19-24. ↑