זוהי תביעה לסעד כספי, לתשלום פיצויים בגין הפקעה של מקרקעין.

חוות דעת של המומחה מטעם בית משפט השמאי אמיר חופשי (להלן: "המומחה") הוגשה ביום 16.11.20.

התובעת הודיעה בישיבה מיום 3.5.21 כי למרות השגותיה בנוגע לחוות דעת המומחה, היא מסכימה להצעת בית משפט לאמץ את חוות הדעת ולהורות לנתבעת לשלם לה פיצויים בהתאם להערכת המומחה. הנתבעת, הסכימה גם היא להצעתי זו כמובא בהודעתה מיום 21.6.21 לאחר שההצעה אושרה בוועדת הפשרות, לפנים משורת הדין כדבריה.

לפיכך, אני נותנת תוקף של פסק דין להסכמות הצדדים ומורה לנתבעת לשלם לתובעת פיצויים עבור חלקה 28 בגוש 30312 ששטחה 636 מ"ר על פי חוות דעת המומחה וכמובא בסעיף י"ז, למועד הקובע ביום 5.7.62 בסך של 6 ל"י למ"ר ולמועד הקובע ביום 20.2.64 בסך של 4.2 ל"י למ"ר.

לסוגיית ההוצאות שנותרה במחלוקת, הסכימו הצדדים כי בית המשפט יכריע בה לאחר הגשת סיכומים קצרים.

עיינתי בטיעוני הצדדים שהובאו בסיכומיהם וכן בכתבי בי –דין בהליך שבפני ובהחלטה של כב' השופטת רנר למחיקת תביעת פיצויים שהגישה התובעת בגין אותה חלקה (ת.א (מחוזי ירושלים) 46828/03/16) שניתנה ביום 21.1.19 תוך שחייבה את התובעת בהוצאות לטובת הנתבעת שבפניי.

ניהול הליך משפטי כרוך בהוצאות. המחוקק, הסמיך את בית המשפט להורות כי צד אחד יישא בהוצאותיו של הצד שכנגד ונידרש, לאופן קביעת שיעור ההוצאות. בין השאר, בהתחשב בשווי הסעד השנוי במחלוקת בין בעלי הדין ובשווי הסעד שנפסק בתום הדיון, ויהא רשאי להתחשב גם בדרך שבה ניהלו בעלי הדין את הדיון (ראו: פרק ל"ד בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ובפרט תקנות 511-512).

כן נקבע בתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: "התקנות החדשות") כי תכלית החיוב בהוצאות, לשפות את בעל הדין שכנגד בהליך על הוצאותיו "בהתחשב בתוצאותיו, במשאבים שנדרשו לניהולו ובהתנהלות בעלי הדין" ושיעור ההוצאות, יבטא את "האיזון הראוי שבין הבטחת זכות הגישה לערכאות, הגנה על זכות הקניין של הפרט ושמירה על שוויון בין בעלי הדין" (תקנות 151 (א) ו-(ב) בהתאמה). הכלל הוא, כי יש לפסוק הוצאות סבירות והוגנות זולת, אם בית המשפט מצא שקיימים טעמים מיוחדים שלא לחייב בהוצאות כאמור (תקנה 152 לתקנות החדשות). ובדומה לפרק ל"ד לתקנות הישנות (ראו: בספרו של ש' לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית - מבוא ועקרונות יסוד, ירושלים, תשנ"ט – 1999, עמ' 36) נקבע בתקנה 153 (ג) לתקנות החדשות: "בקביעת שיעור ההוצאות יתחשב בית המשפט, בין השאר, בשווי הסעד שנפסק וביחס שבינו לבין הסכום שנתבע, בדרך שבה ניהלו בעלי הדין את הדיון, במורכבות ההליך, בהשקעת המשאבים בהכנתו ובניהולו ובסכום ההוצאות שהתבקש".

בעניינינו, אין להורות כעתירת הנתבעת כי כל צד יישא בהוצאותיו נוכח התוצאה בפסק הדין ומשלא התקבלה הערכתה לשווי המקרקעין (בסך של פחות משתי ל"י למ"ר, כמובא בהליך הקודם) ולאור הכלל לפיו "המפסיד הוא שנושא בהוצאות המשפט של הזוכה בדין" (בג"צ 891/05 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' הרשות המוסכמת למתן רשיונות יבוא-משרד התעשיה, המסחר, פסקה 13 (30.6.2005)).

בקביעת שיעור ההוצאות, התחשבתי, בין השאר, בחוות דעת המומחה ובתוצאת ההליך בנוגע לשיעור הפיצויים המגיעים לתובעת שלא, כחוות דעת השמאי מטעמה (בסך של 8 ל"י למ"ר) ובפער גדול ממנו.

כן התחשבתי בכך שהתקיימו רק שתי ישיבות וללא צורך בשמיעת ראיות לאור המתווה הדיוני עליו הוסכם.

סיכומו של דבר, אני מחייבת את הנתבעת בהוצאות משפט לאגרת בית משפט ולשכרו של השמאי מטעם התובעת עבור חוות דעתו (ולא עבור הייצוג בפני המומחה) לפי חלקם היחסי בפיצויים שנקבעו בהליך זה.

כל צד יישא בחלקים שווים בהוצאות המומחה מטעם בית משפט.

ההוצאות לשכר טרחת עו"ד, יועמדו בשיעור כולל של 15% משווי הפיצוי שנקבע.

פסיקתא תוגש תוך 15 יום וימי הפגרה, יבואו במניין הימים.

לעיון פנימי 7.8.21 .

ניתן היום, כ"ד אב תשפ"א, 02 אוגוסט 2021, בהעדר הצדדים.