בפניי בקשה למחיקת כותרת מתובענה שהוגשה בסדר דין מקוצר.

לטענת המבקש, התביעה אינה עומדת בדרישות תקנה 202(3) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 (להלן – "התקנות"), שכן תביעה לסילוק יד מצריכה ראיה בכתב שתעיד על זכות המשיבות במקרקעין, וכזו לא הוצגה.

העובדות הצריכות לענייננו

1. ביום 5 בינואר, 2017, נחתם בין הצדדים הסכם שכירות, לפיו שכר המבקש מהמשיבות מגרש הידוע כחלקה 12 בגוש 11600, הנמצא בדרך חיפה בקרית אתא (להלן – "המושכר"), לתקופה של שמונה שנים (מיום 1 באוגוסט, 2016 ועד ליום 31 ביולי, 2024).

בהואיל הרביעי להסכם צוין כי "הבעלים המקוריים הלכו לעולמם והמשכירות הינן היורשות של אותם בעלים מקוריים ואין יורש אחר זולתן".
מטרת השכירות הייתה ניהול עסק לאחסון ושיווק חלקי חילוף לרכב (להלן – "הסכם 2017").

1. להסכם 2017 קדמו מספר הסכמים, כאשר ההסכם המקורי נחתם ביום 1 במרץ, 2007 והוארך ביום 28 ביוני, 2011. הסכמים אלה לא צורפו ע"י מי מהצדדים.
   ביום 24 ביוני 2014 נחתם הסכם שכירות בלתי מוגנת, בו נקבע כי המבקש יהא רשאי לנהל במושכר עסק של חלקי חילוף לכלי רכב או מסעדה, לתקופה ארוכה יותר מזו שנקבע בהסכם 2011, וזאת עד ליום 31 במרץ, 2024. הסכם זה נחתם ע"י עו"ד יונתן ד. פרידלנדר כבא כוחם של יורשי שמואל שפילפוגל ז"ל (המשיבות 1 ו- 2 בפניי) ואירנה זינגר (להלן ביחד – "המשכיר"). בהסכם הצהיר המשכיר כי הינו הבעלים או הרשאי להרשם כבעלים של המושכר (להלן – "הסכם 2014").
   במאמר מוסגר יצוין, כי לטענת המבקש, בחודש ינואר 2015 טענה המשיבה 3, כי הסכם 2014 נחתם ע"י עו"ד פרידלנדר בחריגה מהרשאה, שכן החתימה נעשתה עפ"י יפוי כח של אירנה זינגר, שהלכה לבית עולמה חודשים ספורים טרם חתימת הסכם 2014, כך שלמעשה בעת החתימה לא היה יפוי הכח בתוקף, על כל המשתמע לעניין ההסכמות בין הצדדים. טענה זו, כמו טענות אחרות שהעלה המבקש בתצהירו, היא טענה שמקומה בבקשת רשות להגן ואין לה רלוונטיות לסוגיה שבפניי, והיא השאלה האם דין הכותרת "בסדר דין מקוצר" להמחק מהתובענה.

דיון והכרעה

תקנה 202(3) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984 מאפשרת הגשה בסדר דין מקוצר של "תביעות לסילוק יד ממקרקעין או לפינוי מושכר שאין חוק הגנת הדייר (נוסח משולב), תשל"ב-1972, חל עליו, ובלבד שיש עליהן ראיות שבכתב".

הפסיקה הקלה את דרישת "הראיה בכתב" לעניין זה, ונקבע כי העתקי המסמכים או החשבונות שיש לצרף לכתב התביעה בהתאם לתקנה 202(3) אינם טעונים אימות בתצהיר (י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי, (מהדורה שביעית, 1995), בעמ' 654).

המשיבות צירפו לכתב התביעה את הסכם 2017, בו מופיעה כאמור ההצהרה כי המשיבות הינן היורשות של הבעלים המקוריים. המבקש סבר כי די בהצהרה זו על מנת לחתום על הסכם שכירות לשמונה שנים, ולכן לא ברורה כעת טענתו לפיה המשיבות לא צירפו ראשית ראיה על בעלותן במושכר, כנדרש בתקנה 202(3) - ככל שסבר המבקש שהמשיבות אינן הבעלים של הנכס ואינן רשאיות להשכירו, הכיצד חתם עימן על הסכם ארוך טווח והתחייב לשלם להן דמי שכירות לתקופה ארוכה?

בנוסף, המבקש מפנה בתצהירו לסעיף 4 להסכם 2017, הקובע שהמשיבות יחובו ב"כל דרישה ממשלתית או מקומית המוטלת רק על בעלי מקרקעין", וניתן למצוא בתצהירו הצהרות נוספות מהן ניתן ללמוד כי גם הוא ראה את המשיבות כבעלים.

מכל האמור לעיל עולה, כי גם המבקש עצמו ידע היטב כי המשיבות רשאיות היו לנהוג במושכר מנהג בעלים, להתקשר עמו בהסכם ולהתחייב כפי שהתחייבו, ועל כן איני מוצאת לנכון לקבל את טענתו כאילו אין די בהסכם 2017 כדי להוות את ראשית הראיה הנדרשת.

זאת ועוד – עובדת בעלותן של המשיבות במושכר עולה ממסמכים שצירף המבקש עצמו לתצהירו.
כך, צירף המבקש "שומה מכרעת לעניין היטל השבחה חלקה 12 גוש 11600, דרך חיפה 32, קרית אתא". מעיון בשומה עולה, כי על פי מידע מפנקס הזכויות שהופק ביום 19 בדצמבר, 2017 באמצעות האינטרנט, הנכס הנדון רשום בבעלות משותפת ובחלקים שונים ע"ש המשיבות כאן.

כלומר, לא רק שהמבקש לא הציג בתצהירו גרסה עובדתית התומכת בטענותיו, אלא שתצהירו והמסמכים שצורפו לו הם עצמם סותרים מניה וביה את הנטען על ידו.

לטעמי, די היה בהסכם 2017 כדי להביא למסקנה כי הוצגה ראשית ראיה לכך שהמשיבות רשאיות היו להגיש את התביעה בסדר דין מקוצר בהתאם לתקנה 202(3), ובוודאי כאשר הדברים נתמכים במסמכים ובהצהרות המבקש עצמו.

סיכום ומסקנות

לאור כל האמור לעיל, אני קובעת כי דין הבקשה להידחות, ודין הכותרת להיוותר על כנה.

המבקש ישא בהוצאות המשיבות בסך של 1,000 ₪ בצירוף מע"מ, אשר ישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד יום התשלום בפועל.

אשר לבקשת הרשות להתגונן אשר בפניי, אני קובעת כדלקמן:

הבקשה תידון בפניי ביום 27 בינואר, 2020, בשעה 11:00.

הצדדים יהיו ערוכים לסיכומים בעל פה במועד זה.

לדיון הוקצו 90 דקות, כולל זמן הסיכומים בעל פה.

בקשות דחייה יש להגיש עד 3 שבועות לפני המועד בכדי שניתן יהיה לנצל את המועד שיתפנה לטובת תיקים אחרים. את הבקשה יש להגיש תוך ציון עמדת הצד השני ומועדים מתואמים במידת האפשר. בקשות ללא ציון עמדת הצד השני – יידחו אלא במקרים מיוחדים.

במידה וב"כ המשיבות מוותר על חקירת המצהיר, תימסר על כך הודעה מוקדם ככל הניתן ולא יאוחר מ-3 שבועות לפני מועד הדיון, ובמקרה כזה תנתן החלטה על סמך החומר שבתיק.

ניתנה היום, י"ז סיוון תשע"ט, 20 יוני 2019, בהעדר הצדדים.