1. לפני תביעה לפינוי מושכר בהתאם להוראות פרק ט"ז 4לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד -1984.
2. טענות התובע:
3. התובע הינו הבעלים של דירה בפרויקט לב אילת הידועה כגוש 40193 חלקה 1 דירה 3. ב
4. בתאריך 30.5.2012 השכיר התובע את הדירה לנתבעים לתקופה של שנה וניתנה להם אופציה שנוצלה להאריך את תקופת השכירות בתקופת שכירות נוספת המסתיימת בתאריך 31.5.2019 .
5. הנתבעים, לטענת התובע, הפרו את החוזה הפרות רבות אשר רשימתן תובא בתמצית:
6. עשו שינויים במושכר בכך שפיצלו אותו ל-4 יחידות דיור ללא היתר או אישור והרחיבו את שטח המגורים על חשבון מסדרון ומרפסות
7. משתמשים ב-4 יחידות הדיור כמלון לנופשים על בסיס יומי
8. הצהירו כי אין בכוונתם לפנות את הדירה בתום תקופת השכירות ולהחזיר את החזקה בה לתובע.
9. מתכוונים, לפי הודעת הנתבע 1 לב"כ התובע, להמשיך ולשהות בדירה ולעשות בה שימוש כמלון במשך חדשי הקיץ.
10. על כן מתקיימת עילת פינוי ועל הנתבעים לפנות את הדירה מיידית.
11. טענות הנתבעים:
12. הדירה פוצלה למספר יחידות עוד על ידי השוכר הקודם של הדירה והתובע יודע זאת. התובע גם יודע כי מדובר בדירת נופש שהושכרה כך גם על ידי השוכר הקודם. בחוזה נאמר שהדירה תשמש למגורים רק למראית עין, בשל שיקולי מס של התובע.
13. על התביעה להיות נדונה בסדר דין אזרחי רגיל בשל מורכבותה וכמות העדים שיש לשמוע בה.
14. על התובע היה לצרף תצהיר מפורט ולא בג"צי כפי שעשה (אגב גם הנתבעים צרפו תצהיר כזה – ל.א.).
15. הדירה הינה מלכתחילה דירת נופש הנמצאת במתחם של דירות נופש.
16. נציגים מטעם התובע ביקרו בדירה במשך תקופת השכירות וראו שהנתבעים השביחו אותה. טענתו של התובע כעת כי הנתבעים הפרו את החוזה הינה טענה בדיעבד אחרי שידע כל העת את כל שהוא יודע כעת ולא דרש את פינויים.
17. התובע לא היה מאריך את החוזה לנתבעים אם היה מתנגד שהדירה תושכר כדירת נופש.
18. הסיבה האמיתית לכך שהתובע הגיש תביעה זו היא רצונו של התובע לפגוע בזכותם של הנתבעים לרכוש את הדירה בהתאם לתנאי חוזה השכירות.
19. על פי סעיף 12.3 לחוזה השכירות אם ירצה השוכר לרכוש את הדירה מהתובע בתום תקופת השכירות עליו להודיע על כך לתובע 90 יום לפחות לפני תום תקופת השכירות ואז תוזמן שמאות שתקבע את מחיר הדירה.
20. ביום 27.6.18 הודיע בא כוחו הקודם של התובע כי הוא מוכן לאפשר לנתבעים לרכוש את הדירה במחיר בו צד ג' מעוניין לרכוש אותה ושלח טיוטת חוזה שבה התמורה הנקובה היא 1,030,000 ₪. זאת למרות שעל פי שומה שהוזמנה על ידי התובע הוערך שווי הדירה בתאריך 7.7.2018 (בפועל היה התאריך 7.7.2017 – ל.א.) במחיר של 860,000 ₪ בלבד.
21. הנתבעים לא יודעים אם הדירה נמכרה בסופו של דבר לצד ג' כי התובע מסרב למסור פרטים על כך.
22. בתאריך 27.2.2019 (90 יום לפני תום תקופת השכירות) הודיעו הנתבעים לתובע כי הם מעוניינים לממש את האופציה הנתונה להם, לרכוש את הדירה לפי מחיר שמאות של שמאי שימונה בהסכמת הצדדים. עד היום לא קבלו הנתבעים תשובה עניינית מהתובע.
23. דיון והכרעה:
24. למרות שהצדדים הגישו תצהירים מטעמם, הם לא נחקרו עליהם בשעת הדיון מחמת העובדה שלא התייצב מתורגמן מטעם התובע היכול לתרגם את דבריו מצרפתית לעברית ולהיפך. התובע אמנם הציע כי באת כוחו תתרגם את הנאמר, אולם באת כוחו מסרה תצהיר אף היא, ועל כן אין היא מנותקת מספיק מהעניין ואף אינה מתורגמנית מקצועית, כך שבצדק לא הסכים ב"כ הנתבעים שהיא תשמש בתפקיד זה.
25. אולם בשעת הדיון הודיע התובע כי הוא מוותר על הדיון בעילות הפינוי מהדירה - הנקובות בכתב התביעה - למעט הטענה הנקובה בסעיפים 11 ו-12 לכתב התביעה, כי הנתבעים הודיעו לו מראש שהם אינם מתכוונים לפנות את הדירה בסיום תקופת השכירות, דהיינו בתאריך 31.5.2019.
26. (התביעה הוגשה בתאריך 12.2.2019 – למעלה מ-3 חדשים לפני תום תקופת השכירות ואז היה רלבנטי לדון בעילות הנוספות אולם הדיון שנקבע בה, לתאריך 18.3.2019, נדחה פעמיים, לבקשת הנתבעים (בפעם השניה בהסכמת התובע) - לתאריך הדיון שהתקיים לבסוף, בתאריך 20.5.2019. ) התובע הודיע בשעת הדיון, כי מכיוון שתאריך תום השכירות ממשמש ובא, הוא מבקש שינתן פסק לפינוי הדירה בתאריך זה.
27. עוד התברר, בשעת הדיון כי כבר בנובמבר 2018 מכר התובע את הדירה לצד ג' תמורת 1,030,000 ₪ לאחר שלדבריו אפשר לנתבעים להשוות את התמורה שהם מוכנים לשלם - למחיר זה. הנתבע 2 הודיע בשעת הדיון כי הגיש כעת בקשה לבית המשפט המחוזי על מנת שזה ימנע את המשך המכר לקונה, צד ג', ויאפשר את מכירת הדירה לנתבע 2.
28. מעיון בחוזה השכירות עולה כי הציטוט שציטטו הנתבעים את האופציה לרכישה אינו מלא. על פי סעיף 12.2 לחוזה, הסעיף שקדם לסעיף שכן צוטט על ידי הנתבעים - הרי שאם יחליט התובע למכור את הדירה במשך תקופת השכירות, יהיה עליו להציע לנתבעים לרכוש את הנכס במחיר שהוצע על ידי צד ג'. לנתבעים מוקנית במקרה כזה הזכות לרכוש את הדירה במחיר זה אם ישיבו להצעה תוך 7 ימים מקבלתה, אחרת ימכור התובע את הדירה לצד ג'. הסעיף שצוטט על ידי הנתבעים בכתב התביעה מתייחס למצב בו המשכיר לא מכר את הדירה במשך תקופת השכירות וזו מתקרבת לסופה.
29. בפועל התברר בשעת הדיון כי התובע אכן קבל הצעה מצד ג' למכור לו את הדירה במחיר 1.03 מיליון ₪ (לימים מכר לו את הדירה במחיר זה) ועל פי כתב התביעה עוד לפני כן, בתאריך 7.1.2018, העביר ב"כ התובע דאז הצעה לנתבעים לרכוש את הנכס במחיר שהוצע לו על ידי קונה שקדם לקונה שהיה מוכן לשלם 1.03 מיליון ש"ח – מחיר של 900,000 ₪, אך הנתבעים לא השיבו להצעה זו. בכתב ההגנה לא התייחסו הנתבעים לטענה זו של התובע כלל למעט הכחשתה באופן סתמי בלי לפרט את ההכחשה (ראה סעיף 55 לכתב ההגנה).
30. מתברר שאין צורך לדון בשאלה אם התובע ידע או לא ידע כי הדירה פוצלה, ואין צורך לדון בשאלה אם התובע ידע או לא ידע שהדירה מושכרת לאחרים כדירת נופש והסכים לכך, ואין צורך לדון בשאלה אם כל המגמה של התביעה היא לסכל את אפשרות הנתבעים לרכוש את הדירה, היות וקים טעם אובייקטיבי המצדיק מתן פסק דין לפינוי הדירה והוא שתקופת השכירות תגיע אל סיומה בתאריך 31.5.2019. הנתבעים אינם חולקים, בכתב ההגנה, על עובדה זו, אולם בדיון שהתקיים נשאל ב"כ הנתבעים אם מרשיו מתכוונים לפנות את הדירה בתאריך זה - ובמקום להשיב חיובית ענה (תוך מתן הנמקה) כי הנתבעים ישקלו את צעדיהם (ראה פרוטוקול 5/32).
31. נכון שלפי עמדת ב"כ הנתבעים - לו היה מתאפשר לנתבעים לרכוש את הדירה, כאשר האפשרות הזו, לגירסתו, סוכלה על ידי התובע, לא היו צריכים הנתבעים לפנות את הדירה, אולם בפועל אין החוזה מסדיר עניין זה ואינו קובע כי אף במקרה של מימוש האופציה יהיו זכאים הנתבעים להמשיך ולהחזיק בדירה אף מעבר לתקופת השכירות. והלא אין מדובר בדבר שהוא מובן מאליו: ניתן לדמיין סיטואציה ולפיה השוכרים רוכשים את הנכס אך לא משלימים את תשלום התמורה עד 31.5.2019 אלא זמן רב לאחר מכן שאז תיתכן האפשרות כי התובע ישכיר את הדירה, אפילו בתקופת הביניים, לצד ג'.
32. תקופת השכירות הינה עניין נפרד לעניין רכישת הדירה הגם שהאופציה לרכישה נקובה בחוזה השכירות. היות והדירה לא נמכרה לנתבעים, ולא נאמר בחוזה מכירה פוטנציאלי כזה (שלא נחתם ) כי הנתבעים יוכלו להמשיך ולהחזיק בדירה עד תשלום מלוא התמורה, אין בידם סעיף המאפשר להם להמשיך ולהחזיק בדירה לאחר תאריך 31.5.2019. היות והכריזו כי הם שוקלים את צעדיהם ולא הודיעו כי בכוונתם לפנות את הדירה בתאריך זה, מתקיימת עילת הפינוי.
33. מכל האמור לעיל אני מורה לנתבעים לפנות את הדירה לא יאוחר מתאריך 31.5.2019 בחצות מכל אדם וחפץ השייך להם ובהתאם להוראות הסכם השכירות.
34. אני מחייבת את הנתבעים בהוצאות התובע בגין האגרה בסך 657 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 8,000 ₪, שישולמו לתובע תוך 30 יום מהיום.

ניתן היום, י"ז אייר תשע"ט, 22 מאי 2019, בהעדר הצדדים.