לפני שתי בקשות: האחת היא בקשת התובעת למתן פסק דין בהתאם להסכמה דיונית שקיבלה תוקף של החלטה; השנייה היא בקשת הנתבע לחרוג מההסכמה הדיונית ולהאריך מועד להפקדת סך של 50,000 ש"ח כתנאי לחקירת המומחית מטעם בית המשפט, ולהמשך ההתדיינות בתיק.

רקע

1. התובעת הגישה נגד הנתבע תביעה לפינוי מושכר. כתב התביעה נסמך על הסכם שכירות מיום 24.11.2013, שתוקפו מסתיים (לאחר שהוארך) ביום 25.12.2018. המושכר הוא הקומה השנייה במבנה ברחוב בר יוחאי 4 פינת רחוב המנור בתל אביב, ודמי השכירות בגינו הם 12,155 ש"ח לחודש. בכתב התביעה נטען כי הנתבע משכיר את הנכס בשכירויות משנה רבות; כי לא התאפשר לתובעת לבקר בו בשל כך וזאת בניגוד להסכם; וכי נכון למועד הגשת התביעה הנתבע לא משלם דמי שכירות כבר כמה חודשים.

2. בכתב ההגנה טען הנתבע בין היתר שאביו היה הבעלים של חלק מהזכויות בנכס הרשומות כעת כ"בעלים לא ידוע". חלק זה אמור להירשם על שמו. נטען שהנתבע שוהה בנכס שנים רבות; הוא השביח אותו; ושביום 30.12.2018 נחתם הסכם בין התובעת, באמצעות בעלה, מר זאב אלון, לבין הנתבע, המאריך את תקופת השכירות עד שנת 2023. באותו הסכם נקבע שבעלה של התובעת מאשר שהוא קיבל מהנתבע סך של 126,000 ש"ח במזומן (נספח ב' לכתב ההגנה).

3. בכתב תשובה ובתצהיר התומך בו הכחיש בעלה של התובעת שחתם על ההסכם האמור ושקיבל את הסך של 126,000 ש"ח. הוא טען שהמסמך מזויף, ושהגיש על כך תלונה למשטרה.

4. ביום 26.6.2019 התקיים דיון במעמד הצדדים. להלן החלקים הרלוונטיים מהפרוטוקול:

הצעת בית המשפט:

לאחר מחשבה נוספת ושיחה מחוץ לפרוטוקול עם הצדדים מוצע כדלקמן:

מאחר שטענת ההגנה המרכזית של הנתבע היא שנחתם הסכם שכירות, שהמקור הוצג לביהמ"ש, מוצע שתמונה מומחית לזיהוי כתב יד, והיא שתכריע בשאלה אם חתימת בעלה של התובעת על המסמך מיום 30.12.18 היא אותנטית, אם לאו, הצדדים יוכלו למסור למומחית דוגמאות חתימה על מסמכים כפי שתבקש וגם חוות דעת מומחה, אולם המומחית תיתן את חוות דעתה תוך 60 יום כשהפגרה במניין. הכרעתה של המומחית תהיה סופית ומכרעת במובן זה שאם החתימה מזויפת, יינתן פסק דין מידי לפינוי ואם החתימה אותנטית, התביעה תדחה. טענות הנתבע לבעלות שמורות לו והן תתבררנה בהליך אחר ככל שיוגש. תהיה לצדדים זכות לחקור את המומחית. מעבר לכך, לא תשמענה טענות לגופה של המחלוקת. ככל שהמומחית תקבע שאי אפשר לדעת, התיק ייקבע להוכחות על סמך החומר הקיים.

לאחר הפסקה

ב"כ התובעת:

מסכים להצעת בית המשפט.

ב"כ הנתבע:

מסכים להצעת בית המשפט, וזאת לאחר שיצאתי עם הלקוח מחוץ לאולם.

הנתבע:

אני מסכים. אני מבין שמה שמחליטה המומחית גומר את התיק.

בית המשפט:

לאחר שניתנה הסכמת הצדדים בית המשפט מוסיף את התנאי הבא מיוזמתו:

ככל שהמומחית תקבע שהחתימה מזויפת, חקירתה תותנה בהפקדת סך של 50,000 ₪ לקופת בית המשפט כתנאי לחקירתה. התנאי נועד להבטיח שהבקשה לחקור את המומחית לא מושכת זמן והיא עדות לרצינות של ההגנה. הסכום לא יועבר עד מתן פסק הדין, אולם הוא יובטח לתובעת.

ב"כ התובעת:

מסכים.

הנתבע:

אין בעיה. אין פה זיוף.

ב"כ הנתבע:

אני גם מסכים. אמרתי ללקוח שיש כאן חשש להכבדה והלקוח בכל זאת מסכים.

החלטה

אני מאשר את הסכמת הצדדים ונותן לה תוקף של החלטה.

למען הסר ספק, אני מבהיר שהסברתי לנתבע בעצמי את המשמעות של ההצעה, והתרשמתי שהנתבע מסכים ומבין.

אני ממנה בזאת את גב' איה שוחט כמומחית לזיהוי כתב יד.

המסמך המסומן כעת במ/1 יישאר בלשכתי.

המומחית תדאג לקבל את המקור ישירות מלשכתי ולצורך כך תשלח שליח באמצעות חברת שליחויות ובכל דרך אחרת, ותחייב את הצדדים בעלות סבירה של שליח.

ב"כ הצדדים יפנו למומחית בדחיפות, לרבות טלפונית ויוודאו שהיא יודעת על המינוי ופועלת בהתאם ללוח הזמנים, כשהפגרה במניין.

המומחית גב' איה שוחט מ[...], טלפון: [...] נייד: [...].

ככל שהמומחית קובעת שהחתימה מזויפת, והנתבע מבקש לחקור אותה, יהא עליו להחליט תוך 14 יום ובתוך פרק זמן זה גם להפקיד את הסך של 50,000 ₪ כך שעליו לגייס את הסכום מעכשיו, והוא לא יוכל לטעון בדיעבד שמסגרת הזמנים היתה קצרה מדי.

הפניה למומחית תעשה תוך 7 ימים, ואישור על יצירת קשר עם המומחית יועבר לבית המשפט.

יועבר למומחית הפרוטוקול וההחלטה.

המומחית מתבקשת לאשר, 7 ימים לאחר מכן את קבלת המינוי ישירות לתיק.

הצדדים יישאו בשכר טרחת המומחית בחלקים שווים ביניהם וזאת תוך 14 יום מיום שתבקש.

ניתנה והודעה היום כ"ג סיוון תשע"ט, 26/06/2019 במעמד הנוכחים.

[חתימת שופט]

הנתבע:

שמעתי את דברי ביהמ"ש בהחלטה, ולא יהיה דבר כזה שאצטרך להפקיד את הכסף אך מסכים להחלטה.

5. המומחית שמונתה, גב' איה שוחט, אספה את המסמך השנוי במחלוקת, נפגשה עם בעלה של התובעת, קיבלה ממנו דוגמות חתימה, ונתנה חוות דעת שהומצאה לבית המשפט ביום 16.7.2019. חוות הדעת נחזית להיות מקיפה ורצינית. מסקנת חוות הדעת היא כדלקמן:

ערכתי ניתוח של תכונות הכתיבה בכתב היד בחתימה א' שבמחלוקת, ובדוגמאות חתימה וכתב יד של מר זאב אלון, והשוויתי ביניהן. מצאתי אי התאמות בתכונות הכתיבה, ובהן:

• קו הכתיבה ושטף הכתב.
• מנח החתימה בשטח הכתיבה.
• אופי החיבורים בין אותיות.
• מבנה האותיות א', ל', ז', ב'.

ראו פירוט מלא בשני דפי עבודה ובארבעה דפי צילומים להמחשה, המצורפים כנספחים לחוות דעתי.

מסקנתי מממצאי הבדיקה היא שסביר מאד שהחתימה א' במסמך השנוי במחלוקת לא נכתבה על ידי מר זאב אלון.

6. בו ביום הורה בית המשפט לנתבע להודיע אם הוא מבקש לחקור את המומחית, ובמקרה כזה עליו להפקיד בבית המשפט סך של 50,000 ש"ח תוך 14 יום, כשהפגרה במניין.

7. ביום 23.7.2019 עתר הנתבע לפסילת חוות דעת המומחית בנימוק שהיא סטתה מההסכמה הדיונית בכך שקיבלה את שכר הטרחה כולו מהתובעת ולא קיבלה את מחציתו מהנתבע; ושזיהוי כתב יד אינו המומחיות המתאימה, והיה על בית המשפט למנות גרפולוגית. הבקשה נדחתה בהחלטה מנומקת ללא צורך בתשובה.

8. ביום 28.7.2019 הגיש הנתבע בקשה שנייה לפסול את המומחית. בבקשה זו חזר הנתבע על נימוקי העבר, והוסיף שהמומחית הייתה מוטה נגדו משום שהיא בדקה בעבר, כשעבדה במשטרה, את חתימתו, ועל בסיס בדיקתה הוא הורשע. גם בקשה זו נדחתה בהחלטה מנומקת ללא צורך בתשובה.

9. ביום 30.7.2019 ביקש הנתבע ליתן לו ארכה להפקדת הסכום באופן ש-23,000 ש"ח יופקד מיד (סכום זה אכן הופקד) והיתרה תופקד בשני תשלומים – אחד ב-20.8.2019 והשני ב-20.9.2019. בבקשה נטען, בעיקרו של דבר, שהנתבע מבקש להגיש חוות דעת מטעמו ולחקור את המומחית מהטעמים שמנה בבקשות הקודמות. לדבריו הוא חייב מוגבל באמצעים והנכס הוא מקור פרנסתו. הוא לא העלה על דעתו שיימצא שהחתימה מזויפת. בעקבות החלטת בית המשפט הוא חש ברע. לבקשה צורף עמוד אחד מתוך תדפיס האוחז שמונה עמודים המפרטים את תיקי ההוצאה לפועל שתלויים ועומדים לחובת הנתבע. סכום חובותיו מגיע כדי 8,204,823 ש"ח.

10. התובעת מתנגדת בתוקף למבוקש ועותרת בבקשה מטעמה לאכוף את ההסכמה הדיונית, לרבות המועד שנקבע בהחלטה להפקדת הסכום.

דיון והכרעה

11. הפסיקה הכירה בסמכותו של בית המשפט להאריך מועדים שנקבעו בפסק דין מכוח סמכותו הטבועה כאשר דחיית הבקשה תגרום אי-צדק בולט וברור. במקור דרשה הפסיקה שאי-היכולת לעמוד במועד נגרמה בנסיבות שלמבקש הארכה לא הייתה שליטה עליהן, אך תנאי זה רוכך עם השנים (רע"א 1233/91 ג'רבי נ' בן דוד, פ"ד מה(5) 661 (1991); ע"א 230/87 שקולניק נ' זכאי, פ"ד מו(3) 279 (1992); רע"א 3418/13 קבוצת בראל-תדמור נ' בן פורת (12.2.2014); רע"א 4088/14 בדיר נ' רשות מקרקעי ישראל (2.7.2014); יששכר רוזן-צבי ההליך האזרחי 233-229 (2015)). אף שבענייננו אין מדובר בפסק דין סופי, אלא במועד שקבע בית המשפט בהחלטה ולכאורה הוא מוסמך להאריכו אם מצא הצדק סביר לכך (תקנה 528 רישה לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984), נראה לי שאמת המידה שצריכה לחול על הארכת המועד בענייננו היא אמת מידה מחמירה הדומה לזו שחלה על מועד שנקבע בפסק דין. הטעם לכך הוא שאכיפת ההסכמה הדיונית, שהמועד הקצר שנקצב הוא חלק ממנה ועמד ביסוד ההסכמה והרציונל שבבסיסה, אמורה להוביל למתן פסק דין, והחלת אמת מידה מקלה יותר תקפח את התובעת.

12. נקודת המוצא לדיון היא שהסדרים דיוניים יש לכבד. הסכמה דיונית היא ככלל אכיפה, אלא אם כן לא צודק להורות על אכיפתה, היא נוגדת את תקנת הציבור, או שקמה עילה אחרת לבטלה לפי דיני החוזים (אשר גרוניס וטל סלע "בתי המשפט והסדרים דיוניים" ספר שלמה לוין 59, 70 (אשר גרוניס, אליעזר ריבלין ומיכאיל קרייני עורכים, 2013)).

13. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אני סבור שבקשת הנתבע אינה עומדת בתנאים לשנות מההסכמה הדיונית בדיעבד, להימנע מלאכוף אותה, להאריך מועד ולפרוס את התשלומים, ומנגד יש להיעתר לבקשת התובעת לאכוף את ההסכמה, לרבות את המועד שנקבע בהחלטה. להלן טעמיי:

14. בדיון בבית המשפט גובש הסדר דיוני שמשקלל את זכויותיהם הלכאוריות של הצדדים, סיכונים וסיכויים. התובעת טענה בכתב התביעה שהנתבע לא משלם דמי שכירות משך תקופה ארוכה. הנתבע אישר זאת אך טען לקיזוז (ללא ביסוס של ממש), ומעבר לכך טען שביום 30.12.2018 בעלה של התובעת קיבל ממנו 126,000 ש"ח באופן שאיפס את חובות העבר. התובעת ובעלה טענו שהמסמך מזויף. על בסיס הטענות הסותרות גובשה הסכמה שלפיה תמונה מומחית וקביעתה תכריע בתביעת הפינוי, כפוף לזכות לחקור אותה, זכות שתהיה מותנית בהפקדת סך של 50,000 ש"ח תוך 14 יום ממועד המצאת חוות הדעת. הסיבה לסכום ההפקדה ולפרק הזמן הקצר הובהרו בהחלטה. עוד הובהר לנתבע במפורש שיהא עליו לגייס את הכסף מהר, ושהוא לא יישמע בדיעבד בטענה שלא היה לו די זמן. הבנתו והסכמתו של הנתבע, שניתנו לאחר ההחלטה, תועדו בפרוטוקול. הנתבע היה מיוצג בדיון. בא כוחו היה ער להכבדה שגיוס סכום כזה עלול לגרום לו ולסיכון שהוא לא יוכל לעמוד במועד הקצר ובסכום, אך בית המשפט הסביר לנתבע את המשמעות, והנתבע עצמו הסכים לכך הסכמה מלאה.

15. העובדה שהנתבע הוא חייב מוגבל באמצעים, אשר הייתה ידועה לו במועד הדיון, משמעה שהוא היה ער לקושי לגייס את הסכום בטווח קצר. מבקשת הנתבע כעת משתמע לראשונה שכבר כשנתן את ההסכמה הוא ידע שהוא לא יוכל לעמוד בה. ניסיונו של הנתבע לחזור בו מההסכמה כעת על בסיס עובדות שהיו ידועות לו כשהסכים, אינו מוצדק ומעורר קושי.

16. חוות הדעת כמו גם בקשת הנתבע והמידע שנחשף בה מאירות באור אחר את התנהלותו של הנתבע, ומשנות את נקודת האיזון הלכאורית בין זכויות הצדדים. נקודת המוצא כעת היא שהחתימה מזויפת; הנתבע לא משלם דמי שכירות חודשים ארוכים; הוא חייב מוגבל באמצעים שאינו משלם חובותיו לנושיו והתובעת לא תוכל להיפרע ממנו את נזקיה; ואף על פי כן הוא מבקש להמשיך להחזיק בנכס כשאין בנמצא הסכם בתוקף. לבסוף, דומה שהפקדת הסכום האמור בקופת בית המשפט אינה מבטיחה אותו לתובעת. צד ג' יכול לעקל אותו, ואין הכרח שתהיה לתובעת עדיפות על פני אותו מעקל (ובעניין זה איני מביע עמדה).

17. ההסכמה הדיונית נתנה אפוא ביטוי לחלוקת הסיכונים והסיכויים בין הצדדים, ובכלל זה לחשש מהארכת ההליך במקרה שהמבקש יעמוד על חקירת המומחית כשבינתיים הוא מחזיק בנכס ומקבל את דמי השכירות משוכרי המשנה. כדי לאזן בין זכותו הדיונית של הנתבע לחקור את המומחית לבין זכותה של התובעת לברר את ההליך מהר (ונזכיר שעסקינן בתביעה לפינוי מושכר שצריכה להתברר בקצב מהיר במיוחד, ועל רקע זה הושגה ההסכמה שהושגה), נקבע שיופקד תוך 14 יום סך של 50,000 ש"ח כתנאי לחקירת המומחית. לכאורה מדובר בסכום גבוה ומכביד, אך יש לזכור שדמי השכירות שאמורים להיום משולמים בעד הנכס הם 12,155 ש"ח לחודש, ושהתובעת מכחישה שהנתבע שילם לה את חובות העבר. נקודת המוצא כאמור היא כאמור שלנתבע חוב גדול, שהולך ותופח, והתובעת לא תוכל להיפרע אותו. הנתבע היה ער לקושי לגייס סכום זה בטווח קצר בשים לב לחובותיו הרבים, אך בכל זאת הסכים לכך ביודעין ובעיניים פקוחות. אין לומר אפוא כי חל שינוי נסיבות שלא הייתה לנתבע שליטה עליו.

18. גם אין לומר שתוצאת ההתדיינות תגרום לנתבע עוול ברור ובולט. עוול ברור ובולט נגרם בנסיבות שבהן "זה נהנה וזה לא חסר", כלומר מקום שהארכה המבוקשת לא תגרום נזק גדול לצד שכנגד, אך כן תגרום נזק גדול למבקש הארכה. פשיטה: כשמאזן הנוחות נוטה במובהק להאריך מועד. לא זה מצב הדברים כאן. סך של 50,000 ש"ח מבטיח את דמי השכירות עבור ארבעה חודשים לערך. אלא שלא יתאפשר לסיים את ההתדיינות תוך ארבעה חודשים ממועד הגשת התביעה, וגם לא תוך ארבעה חודשים ממועד הדיון האחרון. כאמור, היום עולה ספק אם הפקדת הסכום בקופת בית המשפט אכן תסייע לתובעת. מערך הזכויות הלכאורי הקיים אינו הולם אפוא שימוש בסמכות בית המשפט להאריך מועדים שעוגנו בהסכמה דיונית ברורה ומפורשת, ובהחלטה שהייתה חלק ממנה, ושהנתבע הסכים לה במפורש.

19. אין לכחד: דחיית בקשת הארכה, שמשמעותה מתן פסק דין לפינויו של הנתבע לאלתר, פוגעת בזכותו הדיונית של הנתבע להעמיד את חוות דעתה של המומחית במבחן החקירה הנגדית. ואולם, מקום שהנתבע נכנס ביודעין להסכמה מסוג זה, הסכמה שלוקחת בחשבון גם את סד הזמנים הקצר שקבע מחוקק המשנה לתביעה לפינוי מושכר, לא צודק ליתן לו כעת לסגת ממנה גם במחיר של אותה פגיעה. אין לומר שקיום ההחלטה כמות שהיא וסירוב להאריך מועד אינו צודק בנסיבות העניין. יש לזכור שהנתבע לא מתגורר בנכס. הוא טוען לבעלות חלקית בו. סיכוי טענותיו בנושא זה נחזה להיות נמוך על סמך החומר הקיים. ברם אין מניעה שיגיש תובענה מתאימה, ואם יעלה בידו להוכיח את בעלותו, יתאפשר לו להיפרע מהתובעת את חלקו בדמי השכירות כבעלים. בה במידה, אם השקיע בנכס כסף באופן שמזכה אותו בפיצוי לפי הדין, הוא יוכל לקבלו מהנתבעת. משמעות פסק הדין היא שעל הנתבע לפנות את הנכס כרגע משום שהסכם השכירות עמו פג ביום 25.12.2018, וטענותיו הכספיות שמורות לו. אכן, אין להוציא מכלל אפשרות שחלופות אלו הן תיאורטיות עבור הנתבע, ששקוע בחובות עד צוואר, וכפי הנראה דרכו להתפרנס כיום היא לקבל כסף מזומן משוכרי המשנה שיש קושי לעקלו בידיו נושיו. אלא ששיקול זה – של ניסיון להימלט מתשלום חובותיו לנושיו – צריך לפעול, אם כבר, לחובתו של הנתבע ולא לזכותו.

20. למעלה מהצורך יוער שגם אם הייתי מוצא לנכון להאריך מועד, היה מקום להבטיח את זכויותיה של התובעת לפי נקודת האיזון הנוכחית (כשברור שלא ניתן יהיה להיפרע מהנתבע את הנזק, הוא לא עמד במועד שאליו התחייב, ובירור ההליך מתארך) בתנאים שהנתבע לא יכול לעמוד בהם: תשלום מלוא חובות העבר ישירות לידי הנתבעת לצד תשלום חודשי של דמי השכירות בגין כל חודש עד פסק דין (באופן שיבטיח שהסכום לא יעוקל בידי צדדים שלישיים). אלא שהאמור הוא בבחינת למעלה מהצורך שכן לא קמה הצדקה מספקת לסטות מההסכמה הדיונית ולהאריך מועד.

סוף דבר

21. בקשת הנתבע להארכת מועד ההפקדה ולפריסת תשלומים נדחית. בקשת התובעת לאכיפת ההסכמה הדיונית מתקבלת. ניתן בזאת פסק דין לפינוי הנתבע ומי מטעמו מהנכס כהגדרתו בכתב התביעה.

22. הנתבע יישא בהוצאות המשפט ובשכר טרחת בא כוח התובעת בסך כולל של 15,000 ש"ח. הסכום מגלם מע"מ.

23. תוגש פסיקתה לחתימה.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו תוך 45 יום ממועד המצאת פסק הדין.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ד' באב התשע"ט, 5 באוגוסט 2019, בהעדר הצדדים.