תמצית התובענה וטענות הצדדים

1. זוהי תובענה כספית בגין נזק נטען שנגרם לרכב שבוטח על ידי התובעת (מ. ר. 59-603-13; להלן: "רכב התובעת"), בתאונה שהתרחשה ביום 20.6.2017.

2. לטענת התובעת, רכבה עמד בחניה כדין, כאשר רכב שהיה נהוג על ידי הנתבע 1 או בבעלותו (מ. ר. 88-116-68; להלן: "רכב הנתבעים"), הגיח לפתע ופגע ברכבה.

3. מטעם הנתבע 1 לא הוגש כתב הגנה, ובדיון שהתקיים בפניי היום ניתן פסק דין כנגדו בהעדר הגנה.

4. הנתבעת 2 הכחישה בכתב הגנתה את האמור בכתב התביעה. לטענת הנתבעת 2, מבוטחה, הוא הנתבע 1, לא משתף פעולה עמה, לא הודיע על התאונה, לא מסר טופס הודעה או כל פרטים נוספים על אודות התאונה, חרף פניות רבות ושליחת חוקר פרטי לשם כך על ידי הנתבעת 2.

מטעמים אלה, סבורה הנתבעת 2, דין התובענה כנגד להידחות מכח סעיפים 22, 23 ו-24 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א – 1981 (להלן: "חוק חוזה הביטוח").

דיון והכרעה

שאלת האחריות לנזקי התובעת

5. בדיון שהתקיים בפני היום העיד נהג התובעת. נהג הנתבעת, הוא הנתבע 1, לא התייצב לדיון וגם לא הוזמן על ידי הנתבעת 2 כעד מטעמה.

גרסת התובעת לאופן התרחשות התאונה לא נסתרה. נהג התובעת העיד כי רכב התובעת חנה כחוק באזור חניה. בזמן שנהג התובעת היה בדרכו לרכב התובעת ראה את נהג רכב הנתבעת מסתובב בחניה בה עמד הרכב – ופוגע ברכב התובעת, בעודו חונה. ניסיונו לעצור את הנהג תחילה לא צלח, אך לאחר מכן הנהג נתן את פרטיו.

6. בחקירתו הנגדית עמד על גרסתו זו ועשה רושם אמין. נוכח האמור ובהעדר עדות מטעם נהג רכב הנתבעת אני מאמצת את גרסת נהג התובעת באשר לנסיבות התאונה וקובעת כי האחראי לנזקי רכב התובעת הוא הנתבע 1.

שאלת חוסר שיתוף הפעולה

7. אכן, כבר בכתב הגנתה טענה הנתבעת 2, כי שלחה חוקר פרטי וניסתה לברר טלפונית על אודות אופן התרחשות התאונה עם הנתבע 1, הוא המבוטח שלה. הדבר לא הסתייע לטענתה, ועל כן אין תחולה לפוליסת הביטוח.

8. בדיון שלפניי ציינה הנתבעת 2 כי היא פנתה לחברת חקירות כדי לקבל גרסת הנתבע 1 ולא זכתה לשיתוף פעולה, כי מכתב בעניין זה נשלח בדואר רשום לנתבע 1 והגיע ליעדו וחרף זאת לא מצא הנתבע 1 לנכון להתייחס (מוצגים נ/1-נ/4) וכי עשתה כל שנדרש ממנה.

9. לאחר שבחנתי את טענות הנתבעת 2 סבורני כי דינן להידחות.

10. סעיף 22 לחוק חוזה הביטוח קובע, כי על מבוטח למסור הודעה על התרחשות מקרה ביטוח למבטח מיד עם היוודע דבר התרחשותו. עם זאת, אין מניעה, כי הודעה זו תינתן שלא על ידי המבוטח עצמו [ע"א 17/82 מגדל בנין חברה לביטוח בע"מ נ' יקב הגליל יוסף גולד ובניו בע"מ פ"ד מ(1) 428 (1986)].

מושג המידיות בתורו פורש בפסיקה בהקשר לנסיבות העניין [ת"א (שלום אש') 99/92 ס. ל. סקייטק טכנולוגיות (1990) בע"מ נ' אריה חברה ישראלית לביטוח בע"מ (21.07.1996)], והוא תלוי גם במידת הנזק שהדבר גורם למבטח בהפחתת חבותו הביטוחית על פי פוליסת הביטוח.

11. למסירת ההודעה המידית שתי תכליות: האחת, מתן אפשרות למבטח – הנתבעת 2 – לבדוק את חבותה, כאשר הראיות עוד טריות; השנייה, הקטנת הנזק באמצעות נקיטת פעולות נדרשות סמוך ככל האפשר להתרחשות אירוע הביטוח [אליאס, לעיל, בעמוד 931].

מכאן גם המסקנה, כי אין המבטח רשאי להסתמך על האיחור שבמתן ההודעה, ככל שהאיחור לא הביא לפגיעה בתכליות העומדות בבסיסה.

12. בנוסף, הסנקציה שנקבעה בסעיף 24 לחוק חוזה הביטוח בעקבות הפרת חובת ההודעה תלויה בהוכחת הנזק שנגרם למבטח: "...וקיומה היה מאפשר למבטח להקטין חבותו, אין הוא חייב בתגמולי הביטוח אלא במידה שהיה חייב בהם אילו קויימה החובה...". אם כן, מטרתה של הוראה זו להפחית את חבות המבטח רק עד כדי הנזק שנגרם בעקבות האיחור שבמסירת ההודעה [ירון אליאס דיני ביטוח 932 (מהדורה שלישית, 2016)].

13. במקרה שלפנינו הנתבעת 2 ידעה על אודות האירוע עם הגשתה של תובענה זו (לכל הפחות) אשר הוגשה ביום 13.2.2019, ושבעקבות כך הוגש כתב הגנה מטעם הנתבעת 2 ביום 4.3.2019. לא יכולה להיות מחלוקת, כי נכון למועד זה ידעה הנתבעת 2 בוודאות על עצם התרחשות התאונה, ועל דרישת השיפוי כלפיה מטעם התובעת.

14. באשר לנזק שנטען באי-מסירת ההודעה – טענותיה של הנתבעת 2 הן טענות בלתי מבוססות. הנתבעת 2 לא הוכיחה, כי חבותה הוגדלה עקב אי מסירת ההודעה או כי חסרות לה ראיות אשר תוכלנה לשפוך אור שונה על האירוע. לא די בטענות כלליות ומופשטות בדבר הנזק שנגרם לטענת הנתבעת 2 בעקבות חוסר שיתוף הפעולה של הנתבע 1 עמה (ת"א (מחוזי חי') 1476/93 בולבול נ' עסלי (01.09.1998)]. בוודאי הדבר נכון, כאשר זו לא פעלה לזימון הנתבע 1 לעדות, ואף להוצאת צו הבאה במקרה המתאים.

15. חרף חוסר שיתוף הפעולה הנטען מצד הנתבע 1, הנתבעת 2 לא העידה את החוקר הפרטי מטעמה אשר יפרט מהן הפעולות שהנתבעת 2 ביצעה לצורך קבלת גרסת הנתבע 1.

16. בהינתן כל האמור לעיל, יש מקום לקבל את התובענה כנגד הנתבעת 2.

הנזק

17. רכב התובעת נבדק על ידי שמאי מטעמה (חוות דעת מיום 26.11.2017). הנתבעת 2 לא ביקשה לזמן את השמאי לחקירה נגדית ולא הגישה חוות דעת שמאית סותרת. מכאן, שיש לאמץ את קביעות שמאי התובעת אשר לא נסתרו.

סיכום ומסקנות

18. דין התובענה כנגד הנתבעת 2 להתקבל.

19. הנתבעת 2 תשלם לתובעת סכום של 11,258 ₪. סכום זה יישא הצמדה וריבית מיום הגשת התובענה (13.2.2019) ועד יום מתן פסק הדין.

בנוסף, תשלם הנתבעת 2 לתובעת את סכום אגרת המשפט בו נשאה התובעת, הוצאות עדות כפי שנפסק בדיון ושכ"ט עו"ד התובעת בסכום של 1,976 ₪.

20. הסכומים האמורים ישולמו תוך 30 ימים, שכן אחרת יישאו הצמדה וריבית פיגורים מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ' תמוז תשע"ט, 23 יולי 2019, בהעדר הצדדים.