בפני | כבוד השופט אוהד גורדון |
המבקש (התובע) | משה אילוז ע"י ב"כ עו"ד מ' חן |
נגד |
המשיב (הנתבע) | אחמד מוחמד עלי ע"י ב"כ עו"ד ב' עותמאן |
החלטה |
לפני בקשה למתן צו מניעה האוסר על המשיב להתקרב לאתר בניה המצוי במגרש מספר 165 ברחוב משה קול בירושלים (להלן "האתר").
דיון בבקשה התקיים ביום 14.2.19. לאחר שקילת טיעוני הצדדים והראיות שהוצגו, אני סבור שיש לקבל את הבקשה. אפרט:
רקע
- המבקש, מטעם חברה בשם "א.מ. בוני חוצות בע"מ", התקשר עם מספר אנשים המחזיקים בבעלות באתר (להלן "הבעלים") בהסכם שצורף לבקשה וסומן "א" לבניית בניין למגורים ולמסחר באתר. בין היתר נקבע בהסכם לוח זמנים לסיום העבודות (17 חודשים מיום 1.6.18), ו"בונוס" כספי למקרה של סיום במועד מוקדם יותר (סעיף 6.8).
- מטיעוני הצדדים עולה כי הבניה באתר מצויה בעיצומה. עוד אין מחלוקת כי המשיב פעל במסגרת העבודות באתר בעבר, בשלב מסוים הופסקה פעילותו, ובהמשך הגיע לאתר פעמים מספר. מובאות מדבריו בנושאים אלה יוצגו בהמשך.
- קיימת מחלוקת באשר לטיב מעורבותו של המשיב בפרויקט: המבקש טען כי מדובר בקבלן משנה שהעסיק, ושלאחר ש"נהג שלא לטובת הפרויקט" הודיע לו על סיום העסקתו (סעיף 8 לתצהירו). עוד טען כי רכש עבור המשיב רכב חדש בערבות אישית, וצירף הסכם שנערך במסגרת זו.
המשיב, מנגד, טען כי אינו קבלן משנה אלא שותף בפרויקט יחד עם המבקש, וכי ההסכם נחתם רק אל מול המבקש משום שהבעלים דרשו להתקשר עם קבלן רשום, ולמשיב אין תעודת קבלן רשום. המשיב טען שהביא פועלים לפרויקט, רכש עבורו חומרים, מחזיק ציוד באתר וכיום נושים דורשים ממנו תשלומים עבור החומרים (פ/1).
יצוין כי מערכת היחסים בין הצדדים לא הוסדרה בכתב.
- בבקשה נטען כי לאחר ההודעה על סיום היחסים החל המשיב לאיים על המבקש, על קבלן שעובד באתר ועל הפועלים באתר. נטען כי המשיב מגיע לאתר ומשבש את העבודה בו. הוצגו הליכים שנערכו בפברואר השנה לפי חוק מניעת הטרדה מאיימת. נטען כי שיבוש העבודה מסב למבקש נזקים כספיים ופוגע בפרויקט ובשמו הטוב. לגרסתו של המשיב בנושא ההגעה לאתר אדרש בהמשך.
- יצוין כי מטיעוני הצדדים עלה כי לשניהם טענות כספיות זה כלפי זה, שניהם מוסרים על כוונה להגיש תביעות כספיות. שניהם טרם עשו כן.
דיון והכרעה
- לאחר בחינה ושקילה, הגעתי למסקנה לפיה יש לתן צו שימנע את שיבוש העבודות באתר. אפרט:
- התנאים למתן סעד זמני שבו ונדונו בפסיקה, וזה עיקרם:
"לצורך מתן סעד זמני נשקלים שני עניינים: האחד – סיכויי התביעה העיקרית, או למצער – אם עומדת שאלה רצינית לדיון או שמא מדובר בתביעת סרק על פניה; השני – מאזן הנוחות בין הצדדים, קרי אם בהערכת מכלול הסיכויים והסיכונים הנלווים לתביעה העיקרית עלול אי-מתן הצו להסב נזק למבקש שיהיה גדול מנזק העשוי להיגרם ממתן הצו למשיב המתנגד לו. בדיקת קיומו של התנאי הראשון נעשית באורח לכאורי בלבד, ואין היא אמורה לשקף עמדה נחרצת לגבי סיכויי התביעה העיקרית; בחינת התנאי השני היא בעיקרה מעשה של איזון אינטרסים, ובעניין זה נתון שיקול-דעת רחב לערכאה הדיונית לשקול ולהחליט..." (רע"א 6994/00 בנק מרכנתיל דיסקונט נ' אמר (30.4.01)).
- מן הראיות שהוצגו עולה לכאורה כי המשיב מגיע לאתר באופן חוזר ונשנה, וכי התנהלותו בהגעות אלה גורמת לשיבוש בפעילות העבודה במקום.
- המבקש טען זאת והציג סרטונים שצולמו באתר, בהם נראה המשיב צועק ומתנהל בצורה לעומתית, לצד תמונות של יציאת פועלים מהאתר בהן נוכח המשיב, של המשיב שוכב על הכביש בסמוך לאתר וכיוצ"ב תמונות המעידות על השיבוש הנטען, וכן הקלטות שיחה עם מי שנטען שהוא המהנדס באתר ושנשמע מספר על פעילות המשיב המשבשת את העבודות.
- המשיב מצדו מסר דברים שיש בהם לחזק את טענות המבקש אודות סיבת הגעותיו לאתר. המשיב טען כי במסגרת השותפות הנטענת עם המבקש נשא בהתחייבויות כספיות למטרות שונות הקשורות בפרויקט, ושכיום נדרש בידי נושים לשלם כספים בהקשר זה, מצוי תחת לחץ ואף הותקף (פ/4-5). כאמור, אין מחלוקת כי המשיב אינו עובד עוד באתר (ראו דבריו "עד לפני חודשיים עבדתי באתר..."- פ/5 ש' 1). המשיב גם מסר שמי שמבצע בפועל את העבודות באתר הוא קבלן בשם אבו חוסיין, המועסק לדבריו בידי השותפים (שם, ש' 15).
למרות זאת, כך מסר המשיב, הוא מגיע לאתר וזאת על מנת לדרוש כספים ועל מנת שהנושים יראו אותו במקום. כך בלשונו:
"ש. למה אתה שם בשביל הפרויקט
ת. כי אני רוצה את הכסף, שיתן לי את הכסף אני עוזב לו את הרווחים...
ש. אז לאיזו מטרה אתה מגיע לאתר בימים האחרונים
ת. לכל בן אדם שרוצה את הכסף שיבוא יקח אותו באתר, אנשים מכירים אותי באתר רואים אותי שם ורואים שאני לא רמאי.
ש. אתה מגיע לשם כדי שהנושים יראו אותך שם
ת. כן, ושלא רמאי ולא ברחתי ואני רוצה לשלם להם" (פ/5).
- המשיב לא מגיע אפוא לאתר לצורך המשך העבודות. בדבריו גם לא היה לסתור את הטענה כי הוא מגיע על מנת להפעיל לחץ כדי שישולמו לו כספים. כך הציטטה לעיל, וכך קשייו הבולטים לספק מענה לשאלה האם הורה לפועלים באתר שלא לעבוד:
"ש. אתה אומר לפועלים לא לעבוד
ת. אין מה לעבוד ברגע שאין כסף, אין מה לעבוד.
ש. אמרת לפועלים לא לעבוד
ת. התקשרו אליהם מהמשטרה לפועלים שאלו אותם משה אומר, אמרו שאף אחד לא איים. יש לי סרטון שהיינו אוכלים חומוס אתמול עם הפועלים.
ש. חוזר על השאלה
ת. לא, אמרתי להם מי שרוצה לעבוד שישלם לי את הכסף, שלמו לי את הכסף תעבדו" (פ/5).
- דברים אלה והאופן המהוסס בו נמסרו מציגים כי המשיב מגיע לאתר ודורש תשלומים כתנאי להמשך העבודה. בהמשך עדותו טען כי דרש את התשלומים מאבו חוסיין (כאמור, הקבלן שלטענתו עובד בשטח) וכי לא אמר לפועלים לא לעבוד אך דרש מהקבלן "תשלם לי את הכסף או תפסיק עד שמביא לי את הכסף" (פ/6 ש' 1).
- כל אלה מגבשים מסקנה, לצרכי החלטה זו, לפיה המשיב מגיע למקום באופן חוזר ונשנה, דורש כספים כתנאי להמשך העבודות במקום, ומשבש את העבודה במקום.
ברי כי לא מדובר באמצעי לחץ שהוא לגיטימי. המשיב רשאי לדרוש כספים ככל שאלה מגיעים לו, או לעמוד על תשלום חובות לנושים ככל שקיימים וככל שהצד שכנגד חייב לשלמם. אלא, שעליו לעשות זאת באמצעים חוקיים. הוא אינו זכאי לעשות זאת בדרך של הפרעה לעבודות הבניה בפרויקט.
- מסקנה זו מייתרת את הדיון ביתר טענות הצדדים, לצרכיה של החלטה זו. בכלל זה איני סבור כי יש הכרח לצורך ההכרעה בבקשה להכריע בפרטי ההתחשבנויות הכספיות ביניהם לגבי הפרויקט ולגבי רכב שכנטען נרכב בידי המבקש עבור המשיב (אציין שטענות המשיב לעניין זה כללו הפניה למסמכים שהגישה באת כוחו לאחר הדיון). עוד אין הכרח להכריע בשאלת טיבם המדויק של היחסים ביניהם, האם העסקת קבלן משנה או שותפות: לצרכי ההחלטה די בזכותו הלכאורית של המבקש, שהמשיב כלל אינו מכחישה – זכות העולה ממעמדו כקבלן האחראי לביצוע העבודות באתר, אשר עולה גם מההסכם שצורף. מכאן שלמבקש זכות לגיטימית לפעול להמשך העבודה התקינה באתר, וכי טענותיו אינן טענות סרק.
אציין שהמשך העבודה באתר עולה גם בקנה אחד עם האינטרסים של שני הצדדים: שהרי המשיב טוען שהוא שותף בפרויקט. ההסכם קבע לוח זמנים לסיום הפרויקט, שחריגה ממנו תהווה הפרה, וכן "בונוס" כספי כאמור. על רקע זה, בהינתן טענות המשיב לשותפות הרי שמניעת שיבוש העבודות היא אינטרס הדדי המספיק לצורך מתן הסעד הזמני.
- מאותן סיבות, מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש. בעוד שלאחרון זכות לגיטימית להבטיח את המשך העבודות, למשיב אין זכות לגיטימית לשבשן באמצעים הנדונים כאן – וזאת בין אם הוא קבלן משנה שפוטר, או שותף. אני מקבל את טענות המבקש כי עיכובים בפרויקט בניה מניבים נזקים כבדים, ומנגד- מניעת שיבוש העבודות אינו מציג הכבדה למשיב. עוד אני מקבל כי הגעת המשיב לפרויקט נעשית לצורכי השיבוש הנטען ומכאן ההצדקה לאסור עליה.
שקלתי את טענות המשיב כי יש לו ציוד במקום. לא הוצגו פירוט או הוכחות, והדבר נטען במילים ספורות בידי ב"כ המשיב. ניתן לתת לכך מענה במסגרת הצו ואין בכך למנוע את מתן הצו.
אשר לטענה שנוכחות המשיב דרושה על מנת שנושים יראו אותו במקום, גם זו לא בוססה בראיות או אחרת. איני סבור כי די בה לגבור על השיקולים מנגד, ובפרט הנזק הנגרם לכאורה מן הנוכחות.
- במכלול השיקולים, ניתן בזאת צו זמני האוסר על המשיב להתקרב לפרויקט מושא הבקשה מרחק הקצר מ-500 מטרים, ולהפריע בכל דרך, ישירה או עקיפה לרבות באמצעות אחר, לעבודות הבניה המתבצעות במקום. הצו כפוף לתנאים הבאים:
א. המבקש יגיש תביעה עיקרית עד ליום 24.2.19 אחרת יפקע הצו. הצו יעמוד בתוקף עד להכרעה בתביעה העיקרית.
ב. המבקש יפקיד בקופת בית המשפט סך של 5,000 ₪ במזומן או בערבות בנקאית אוטונומית וזאת עד 24.2.19 אחרת יפקע הצו.
ג. נאסר על המבקש או מי מטעמו לגרום נזק לציוד של המשיב המצוי באתר, ככל שיש כזה.
- המשיב יישא בהוצאות המבקש בגין בקשה זו, בסך 2,000 ₪.
- המזכירות תעביר את ההחלטה לצדדים.
ניתנה היום, י"ב אדר א' תשע"ט, 17 פברואר 2019, בהעדר הצדדים.