1. לפני בקשה להורות על הארכת פסילה מנהלית ב-45 ימים נוספים, מכוח סעיף 50 (א) לפקודת התעבורה (נוסח חדש), התשכ"א – 1961.

2. על פי הבקשה, ביום 6.11.18, סמוך לשעה 9:45, נהגה המשיבה ברכב "מזדה", מ.ר. 7333051, בכביש 4, מדרום לצפון, פנתה שמאלה בניגוד לחיצי הנתיבים, ובניגוד לתמרורים בצומת, וחסמה דרכו של רכב פרטי, מסוג "פורד", מ.ר. 3531071, שהגיעה מצפון לדרום, בכביש 4. כתוצאה מהתאונה נפצעו 8, 3 במצב קשה, ו-5 במצב קל. בהמשך היום דווח על פטירת נוסעת ברכב המשיבה, אמה של המשיבה.

3. ביום 11.11.18 נפסלה המשיבה מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 90 יום על ידי קצין משטרה, וזאת מתוקף סמכותו של קצין המשטרה, על פי סעיף 47(ה)(1) לפקודת התעבורה, בגין עבירות של גרימת מוות ברשלנות, נהיגה בקלות ראש, התנהגות הגורמת נזק, נהיגה ללא ביטוח, אי ציות לתמרורים שהוצבו בדרך, וגרימת חבלה של ממש.

4. הפסילה המנהלית הסתיימה ביום 8.2.19, וביום 13.2.19 הוגשה הבקשה דנן, להורות על פסילתה של המשיבה למשך 45 יום נוספים עד להגשת כתב אישום.

הדיון בבקשה התקיים ביום, 17.2.19.

5. התייצבו לדיון ב"כ הצדדים.

ב"כ המבקשת ציין שהחקירה בתיק הסתיימה והתיק הועבר לעיון הפרקליטות ולהגשת כתב אישום.

ב"כ המשיבה ציין שהמשיבה בשלילה מיום 6.11.18, כ-100 ימים. מדובר בתאונה קשה, בה הנפגעים הם בני משפחתה והיא עצמה. למשיבה 2 ילדים קטנים, (9 חודשים ו-5). צוין שהתינוק סובל מבעיות רפואיות קשות, המצריכות ביקורים רבים בבית חולים "שניידר". בן ה-5 נפגע בתאונה, וסובל משברים באגן ויש להסיעו מדי יום לבית הספר, ועל כן המשיבה זקוקה לרישיונה. בעלה נפגע בתאונה ואינו נוהג, ואין מי שיסייע לה בהסעת ילדיה.

דיון והחלטה

6. סעיף 50(א) לפקודה קובע כדלהלן: "

"עברו שלושה חודשים מיום שנפסל בעל רישיון לפי הסעיפים 46 או 47 ולא הוגש לבית משפט אישום נגד בעל הרישיון על המעשה או המחדל שבגללם נפסל- תבוטל הפסילה אלא אם כן הורה בית המשפט, מטעמים מיוחדים ומנימוקים שיירשמו, להאריך את מועד הפסילה לתקופה שיקבע".

7. בענייננו החלטתי שאין מקום להאריך את תקופת הפסילה, נוכח נסיבות אישיות חריגות של המשיבה.

8. בשלב זה של הדיון השיקולים שעל בית המשפט לשקול שני שיקולים מרכזיים:

א. קיומן של ראיות לכאורה לאחריותה של המשיבה לקרות התאונה.

ב. מסוכנותה של המשיבה לשלום ציבור המשתמשים בדרך, כפי שזו עולה מנסיבות התאונה ומעברה.

ראיות לכאורה

9. עיון בתיק החקירה מעלה שהתאונה נגרמה, לכאורה, כתוצאה מכך שהמשיבה פנתה שמאלה בניגוד לחיצי הנתיבים, ובניגוד לתמרורים המוצבים בצומת, חסמה דרכו של הרכב המעורב, וגרמה לתאונה. כתוצאה מהתאונה, נפגעה אמה באורח קשה, הובהלה לבית חולים, שם בוצעו בה פעולות החייאה, אולם, באותו היום, למרבה הצער, מתה אמה מפצעיה.

אפנה לעניין זה לדוח הבוחן, להודעת העד, קונסטנין ולנטין, הודעת הרופא, ד"ר רינאוי אליאס, מבית החולים נהריה, הודעת ד"ר ברמניק זכר, מבית החולים נהריה, הודעת גיא קציר, הודעת גיל ברסנו, הודעת עדת הראיה, שלומית אלימור, הודעת נהגת הרכב המעורב, אמנה עבאס, הודעת המשיבה במשטרה, וטופס שימוע בדבר החלטה על פסילה מנהלית מקבל או מהחזיק ברישיון נהיגה.

10. מצאתי שבממצאים אלה קיימת תשתית ראייתית לכאורית לאחריותה של המשיבה לתאונה. בשלב הזה של הדיון אין על בית המשפט לקבוע את אשמתה של המשיבה, אלא לבחון קיומן של ראיות לכאורה המצביעות על אחריות לגרימת התאונה. מהממצאים שהונחו לפני, עולה, לכאורה, שהמשיבה גרמה לתאונת הדרכים, לאחר שלא צייתה לתמרורים בכיוון נסיעתה, וקיים יסוד להניח שיוגש נגדה כתב אישום בגין גרימת התאונה.

המסוכנות

11. מסוכנות נלמדת מנסיבות התאונה ומעברה התעבורתי של המשיבה.

נסיבות התאונה מצערות וטראגיות. עסקינן, לכאורה, במשיבה שפנתה שמאלה, תוך אי ציות לתמרורים בדרכה, חסמה דרכו של הרכב המעורב, וגרמה לתאונה שכתוצאה ממנה, לכאורה, מצאה אמה את מותה.

עברה התעבורתי של המשיבה, הנוהגת משנת 2009, נקי לחלוטין.

12. סבורה אני שמן הראוי להאריך פסילתו של מי שלכאורה קיימים נגדו חשדות שנהיגתו גרמה לתאונה שהיה בה כדי לקפח חיי אדם. נסיבות מעין אלה, לטעמי, מחייבות תקופת צינון משמעותית מנהיגה. תפיסה זו משקפת פן מוסרי, המכיר בקדושת חייו של אדם, והן צורך להשיב את הנהג למצב רגיעה, הנדרש כתנאי לחזרתו לכביש (ראו לעניין זה דבריה של כב' השופטת א' פרוקצ'ה, בבשפ 8545/02 רשיד אבו מדיעם נ' מדינת ישראל, נז (1) 57 (20.10.02), וכן דבריה של כב' השופטת ד' דורנר בבשפ 2177/98 רוברט ארנביב נ' מדינת ישראל (5.5.98)).

מן הראוי שנהג שהיה מעורב בתאונה קטלנית, ועדיין לא הוגש נגדו כתב אישום, לא ינהג בדרכים, עד שחקירתו תושלם. הדבר אמנם גורם לפגיעה בו, אולם, מנגד, יש להציב את הערך של כיבוד קדושת החיים.

13. בענייננו, מצאתי שיש להחריג דינה של המשיבה מנהגים אחרים. נסיבות התאונה הן טרגיות עבור המשיבה. כתוצאה מהתאונה, לכאורה, מצאה את מותה אמה, שנסעה עמה ברכב ובני משפחתה, בעלה, אביה ובנה בן ה-5, נפצעו בתאונה. כפי שציין הסנגור, המשיבה חיה מאז התאונה בתחושות קשות. זאת ועוד, בנה בן ה-5, שסובל משברים באגן, זקוק להסעה למוסד בו הוא לומד, ובן נוסף שלה, בן 9 חודשים, מצוי בטיפולים רפואיים המחייבים נסיעות תכופות לבית החולים. בעלה של המשיבה אינו נוהג, והמשיבה היא היחידה שיכולה להסיע אותם, ורישיון הנהיגה חיוני לה.

יצוין שבית המשפט ביקש הבהרה מהסנגור לעניין תעודת הביטוח של המשיבה, בעת התאונה, והסנגור המציא תעודת ביטוח תקפה ליום האירוע.

14. לסיכום, על אף הנסיבות החמורות שנפרשו לפני, כשעסקינן בתאונת דרכים קטלנית, בה מן הראוי היה שלא להיענות לבקשה מסוג זה, ולו מן הטעם שנהג המעורב בתאונה מעין זו זקוק לתקופת רגיעה כדי לשוב ולעלות לכביש, היות שמדובר בנסיבות אישיות חריגות ומורכבות מאוד, מצאתי, שיש להורות על השבת רישיון הנהיגה למשיבה.

נוכח האמור, רישיון הנהיגה של המשיבה יושב לה לאלתר.

המזכירות תעביר העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י"ג אדר א' תשע"ט, 18 פברואר 2019, בהעדר הצדדים.