בהסכם בין עובד למעסיקו נקבע כי אם תופסק עבודתו של העובד ע"י מעסיקו בשנה הראשונה, יהיה זכאי העובד למענק של 30,000 ₪. האם זכאי העובד לאחר שהופסקה עבודתו בחלוף 5 חודשי עבודה למענק – זוהי הסוגיה העומדת להכרעתנו בתיק דנא.

העובדות

1. הנתבעת היא חברה העוסקת ביבוא ומכירה של מוצרי קרמיקה וכלים סניטריים.
2. התובע הועסק בנתבעת לטענת התובע, מיום 21.5.18 ועד ליום 30.10.18 ולטענת הנתבעת מתחילת חודש 6/18 ועד ליום 15.11.18.
3. בין הצדדים נחתם הסכם עבודה (נספח 2 לכתב התביעה).

טענות הצדדים

טענות התובע

1. התובע פוטר ללא שימוע (10,000 ₪) וללא מתן הודעה מוקדמת.
2. על פי הסכם ההעסקה היה על הנתבעת לשלם לתובע פיצוי מוסכם בסך 30,000 ₪, אולם הנתבעת הציע לשלם לתובע 7,500 ₪ בלבד.
3. לתובע לא שולמו פיצויי פיטורים (30,000 ₪).
4. בתגובה לתביעה שכנגד טוען התובע כי הטענות בתביעה שכנגד סותרות את הצעת הנתבעת לשלם לתובע 7,500 ₪ בגין פיטוריו ולאחר מכן הוצע לו 11,000 ₪.
5. הנתבעת הסכימה שהתובע יקבע את שעות העבודה בינו לבין שני עובדים נוספים באולם המכירות. תמיד היו שני עובדים באולם המכירות. סידור שעות וימי העבודה הועבר לאישורו של הדירקטור. התובע עבד 54 שעות שבועיות על מנת לוודא שאין תקלות.
6. תדלוק הרכב בבנזין ולא בסולר נעשה בתום לב והתובע פנה מיד למוסך.
7. לא נגרם נזק לרכב ואין קשר לתדלוק הרכב ע"י התובע.
8. התובע עותר לקבל תביעתו ולדחות את התביעה שכנגד.

טענות הנתבעת

1. הנתבעת ביקשה לשכור עובד בעל ידע לשם הקמת אולם תצוגה ולשם כך שכרה את התובע. הנתבעת הסתמכה על מצגיו של התובע והשקיעה משאבים לצורך הקמת הסניף אצלה.
2. התובע התחייב שהוא בעל הכישורים הנדרשים.
3. התובע התחייב לעבוד במשרה מלאה.
4. התובע הפר את הסכם העבודה.
5. במהלך הגשת כתב ההגנה התברר לנתבעת כי התובע, במקביל לעבודתו אצל הנתבעת, ניהל עסק סיטונאי של חומרי בניין ושרברבות ובכלל זה מוצרים סניטריים ואינסטלציה. התובע פעל בניגוד עניינים.
6. התובע לא החל לעבוד מיום 17.5.18 כפי שהתחייב אלא רק מחודש 6/18.
7. התובע סיים לעבוד ביום 15.11.18 לבקשתו (נספח 3 לכתב התביעה).
8. על פי נספח להסכם התחייב התובע להקדיש את זמנו להקמת הסניף, שהוא תנאי מהותי להסכם.
9. לנתבעת התברר כי התובע הטעה אותה וגרר את הנתבעת להפסדים.
10. התובע לא הופיע בשעות העבודה ונעדר על דעת עצמו.
11. התובע לא דיווח במועד עבור רכישות מספקים, לא בדק ולא בירר את האמת על פירעון החובות של הלקוחות. מכירות שבוצעו טלפונית בוטלו לאחר מכן, התובע הנפיק תעודות משלוח ללא חיוב הלקוח, גרר וגרם להנהלת החשבונות לבצע אין ספור תיקונים לפעולות שביצע התובע כמנהל.
12. התובע כשל בניהול הסניף. התובע לא יצר נהלי עבודה, התובע נסע לחו"ל על חשבון הנתבעת ולא תיעד במסודר את תוצאות נסיעתו. התובע הוביל באופן רשלני סחורה אשר הוזמנה ללקוחות כאשר חלק מהסחורה נפגמה.
13. התובע פגע ברכב הצמוד שניתן לו: מילא דלק שאינו תקין, דבר שהביא להשבתת הרכב. כתוצאה מהנזקים שגרם התובע, בחודש 2/19 הוחלף המנוע ברכב.
14. התובע לא נטל על עצמו אחריות ומצא על מי להטיל את האחריות.
15. ביום 1.11.18 התקיימה שיחת שימוע שאליה הוזמן התובע ובו פירטה הנתבעת את עיקר הטיעונים לסיום עבודתו של התובע. התובע השיב והגיב לכל טענה והצדדים קבעו להיפגש שנית.
16. עוד בטרם התקיימה השיחה הודיע התובע כי ברצונו לסיים את ההתקשרות עם הנתבעת.
17. הנתבעת הציעה לתובע להמשיך ולעבוד כעובד בכיר ולא כמנהל סניף באותם תנאים ועלות העסקתו תהיה 12,000 ₪ במקום 15,000 ₪.
18. התובע הציע לעבוד עד סוף חודש 11/18 אך למחרת חזר בו וביקש לסיים ביום 15.11.18.
19. הנתבעת הגישה כתב תביעה שכנגד על סך 48,000 ₪. הנתבעת עותרת לתשלום שכר ששולם לתובע בגין שעות העבודה בהן התובע לא התייצב לעבודה (30,526 ₪). הנתבעת זכאית לפיצוי בגין הפרת הסכם (13,100 ₪).
20. הנתבעת עותרת להוצאות שנגרמו לה עקב הנזק לרכב (4,374 ₪).

שאר טענות הצדדים יועלו במסגרת פסק הדין.

עדויות

מטעם התובע שמענו את עדות התובע.

מטעם הנתבעת העיד מר יוסף חבוש, הבעלים והדירקטור של הנתבעת.

הכרעה

1. לאחר ששמענו את העדויות, עיינו במסמכים שהוגשו ובחנו את טענות הצדדים, באנו לכלל מסקנה כי דין התביעה העיקרית להתקבל ברובה ודין התביעה שכנגד להידחות.

האם התובע זכאי למענק?

1. לפני תחילת העסקתו של התובע, הוחתם התובע ע"י הנתבעת על הסכם עבודה:

"במקרה ויחליט המעסיק על סיום עבודתו של העובד:

1. הודעה מוקדמת תינתן כנדרש עפ"י החוק.

2. בשנה הראשונה יינתן מענק של 30,000 ₪ ובשנה השנייה מענק של 20,000 ₪."

(סעיף 7(א) להסכם העבודה - נספח 1 לתצהיר התובע).

1. ההסכם נוסח ע"י הנתבעת:

עו״ד ברטלר: הבנתי, את הסכם העסקה עם צביקה, אתה ערכת נכון? ביחד עם בחור בשם אריק.

העד, מר חבוש: נכון."

(עמ' 23 לפ' שורות 20-18)

1. חוק החוזים מעגן את כלל הפרשנות נגד המנסח, כפי שנקבע בע"א 8729/07 אירונמטל בע״מ נ' קרן קיימת לישראל (ניתן ביום 12.11.09 – פורסם במאגרים האלקטרוניים):

"במקרה של ספק פרשני, יבוא הכלל "נגד המנסח" ויטה את הכף לחובתו של מנסח החוזה - ראו ע"א 779/89 שלו נ' סלע חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מח(1) 221, 240-241 (1993); ע"א 769/86 רובינשטיין נ' זמרן, פ"ד מב (3) 581, 586 (1988)".

(שם, סעיף 16).

1. תמוה כי כבר אחרי 5-4 חודשים גיבשה הנתבעת דעתה כי התובע לא הוכיח יכולתו כמנהל אולם התצוגה ודווקא בשל כך ניתן המענה בהסכם העבודה (המענק) והוא משקף את הסכמת הצדדים.
2. יוער כי הנתבעת טוענת כי היה על התובע להקטין את נזקו, אולם טעות בידה שכן מדובר הלכה למעשה בפיצוי מוסכם והוא אינו קשור להקטנת נזק.
3. נותר לבחון האם החליטה הנתבעת על סיום עבודתו של התובע.
4. התובע טוען כי באותה שיחה שהנתבעת מכנה אותה שימוע נאמר לו, כי יוכל להמשיך לעבוד – אך לא כמנהל אולם המכירות – ושכרו יופחת ב- 3,000 ₪ (לפי חישובה של הנתבעת בסעיף 20 לסיכומיה אף ביותר):

"עו״ד ברטלר: שינמוך, הורדה, הורדה בתפקיד, הורדה בדרגה, הורדה בשכר.

העד, מר חבוש: כן, אמרתי לו היות ואתה לא מתאים לנהל, ..."

(עמ' 29 לפ' שורות 7-6)

1. על פי הסכם העבודה התובע התקבל לעבודה כמנהל אולם מכירות. לכן, שינוי מהותי בתפקידו, קרי ממנהל אולם מכירות לאיש מכירות והפחתה של 3,000 ₪ בשכרו, מהווה למעשה פיטורים.
2. כשסירב התובע, הסכים עמו חבוש כי ההתקשרות תופסק:

"יוסי חבוש: (קול אנחה). צביקה, תשמע. בוא, לא נאריך את הדברים. תראה, אני.. כפי שראית בבוקר, אני רציתי להציע לך איזה שהיא הצעה, שהיא תהיה לשני הצדדים נוחה, שאני לא ירגיש ש.. אה.. מקופח מכל ההסכם בינינו, ואתה – שלא תרגיש מקופח. אבל, דחית אותו ואני מכבד את ה.. את הזה שלך, זה בסדר.. אה.. אז תראה, מה שבאמת נשאר, זה אה.. להפסיק את ההתקשרות בינינו, רק תגיד לי אתה, מתי יהיה נוח לך ואם יש לך בקשות, דרישות, תלונות, הערות, כל מה שאתה רוצה להגיד לי"

(נספח 9 לתצהיר התובע - תמלול השיחה מיום 5.11.18, עמ' 3 שורות 5-1)

מנכ"ל הנתבעת הודה בכך בעדותו:

"עו״ד ברטלר: את התובע אתה פיטרת ב-5.11, כחודשיים וחצי לאחר פתיחת הסניף בלבד, נכון?

העד, מר חבוש: אני זוכרת שכן, לא זוכר אם זה חמישי או ראשון."

(עמ' 25 לפ' שורות 14-13 לעדות חבוש)

1. מסקנתנו היא שהנתבעת הפסיקה את עבודתו של התובע כמנהל אולם מכירות ובכך פיטרה אותו.
2. אם כן, בשיחת השימוע התובע לא התפטר אלא אמר "שהדברים לא רצים":

"יוסף חבוש: מה אתה מציע לי לחשוב, כי תראה: אני [2] ביום ראשון, לשבת, אלא אם תגיד לי: "תשמע! יש לך רעיון, או פתרון, לכל השיחה הזאת"?

התובע: ... לי, אין פתרון. אין לי פתרון. יוסי, אתה צריך להחליט – לא אני. אני יגיד לך דבר אחד: אני.. די שלם עם עצמי, אני חושב שנכנסתי למשהו שלא הייתי מודע לו, וזה...

יוסף חבוש: ...(1) גם אני נכנסתי למשהו ש.. לא מודע, לא...

התובע: ...יוסי, אבל...

יוסף חבוש: ...חשבתי שהדברים "ירוצו", ואני יצטרך לשבת...

התובע: ... יוסי, הדברים לא "רצים"..."

(עמ' 13 לתמלול, שורות 26-22 וכן עמ' 14 שורות 4-1)

"התובע: ... אני מבין איפה שגיתי ואיפה לא שגיתי, וכששגיתי, אני יודע להגיד ששגיתי, וכשלא שגיתי – אני אומר: "לא שגיתי". ו.. יכול להיות ש..ואני מבין את זה, שאין.. שאנחנו לא יכולים לגשר על זה, אפילו אם ננסה היום, הוא לא יִגָשר, כי היום מגיע לי.."

(נספח 9 לתצהיר התובע - עמ' 9 לתמלול שורות 24-21)

1. בכל מקרה, דברים אלו אמר התובע בשימוע (כהתגוננות בשל פיטוריו). גם אם התובע חשב שאין עתיד להתקשרות בין הצדדים, הרי שהנתבעת עשתה מעשה וזימנה את התובע לשימוע על מנת להפסיק את ההתקשרות בין הצדדים או להעביר את התובע מתפקידו כמנהל ובכך יש משום הפסקת ההתקשרות או הרעת תנאים שתוצאתה היא גם הפסקת התקשרות (על פי בחירת התובע).
2. חזרתו של התובע לעסקו הפרטי מעידה שהתובע התעשת במהירות ולא שהוא עבד במקביל לעסקו בעסקה של הנתבעת, שכן פרסום עסקו של התובע נעשה ביום 15.11.18, היום האחרון לעבודת התובע אצל הנתבעת (נספח 12 לתצהיר הנתבעת). העובדה שלא הוצג פרסום לתאריך מוקדם יותר תומכת בגרסת התובע.
3. מסקנתנו היא שהתובע פוטר.

האם קיים תנאי מתלה בהסכם העבודה לתשלום המענק?

1. הנתבעת מפנה לנספח להסכם העבודה (נספח 5 לתצהיר הנתבעת):

"חב' חבוש דיזיין להלן "החברה" ע"י המנכ"ל/בעלים מבקשת להדגיש שהעסקתו של מר פיפשקוביץ צבי 050578111 ע"י החברה, מבוססת על שני עקרונות:

1. הקדשת הזמן המתאים והנדרש להקמת הסניף וניהולו.
2. הצלחת הסניף היא חלק מהותי בקיומו.
3. הסכם העבודה בתוקף, כל עוד יוסי חבוש הוא מנכ"ל החברה, והחברה פעילה.

אין החברה קונה ידע בהסכם זה או מוניטין כלשהוא, אלא זמן ויכולת ניהול.

במידה ויש ניגוד בין הבהרות אלה לסעיף כלשהוא בחוזה יגברו הבנות אלה."

1. לטענת הנתבעת, לא ניתן לנתק את סעיף 7(א) להסכם מהנספח שכן נרשם בכתב יד ליד סעיף 7: "ראה נספח". אכן מדובר בנספח להסכם שהוא חלק בלתי נפרד ממנו. עיון בו מעלה כי התובע מתחייב להקדיש את זמנו להקמת הסניף ולהצלחתו ושההסכם בתוקף כל עוד יוסי חבוש משמש כמנכ"ל הנתבעת אך לא הוגדרה מהי הצלחת הסניף:

"עו״ד אברמוביץ׳: האם הגעת, אתה חושב, אתה סבור, שבזמן שישבת בזמן ביחד עם עובד נוסף באולם ורואים (הכוונה רועי – הוספה לא במקור – א.ג.כ), היה בחוץ כדי להביא מכירות, האם אתה סבור שהגעת היעדים שהוצבו בפניך? שקבעת שאפשר לעבוד בהיקף שעות כמו שאתה?

העד, מר פיצ׳קוביץ: אישית, אני בטוח שכן. ..."

(עמ' 15 לפ' שורות 4-2)

"העד, מר פיצ׳קוביץ: היה היה לי עובד שנקרא רועי, שיועד בחלק מהשעות שהוא נמצא בעסק, לקחת את הרכב שלי, זאת אומרת, שהרכב שהוצמד לי, והוא יצא לקבלנים להציג את עצמו, חלקם הגיעו בגלל שהקשרים שלהם עם חבוש.

עו״ד אברמוביץ׳: כשאתה אומר חלקם, כשאני מניתי את כמות הלקוחות שהייתה ב-5.5 חודשים, ראיתי ש-90 אחוזים זה הלקוחות שלך חבוש.

העד, מר פיצ׳קוביץ: לקוחות פרטיים לא היו של חבוש לחלוטין, הם הגיעו בעקבות האולם תצוגה.

עו״ד אברמוביץ׳: אתה יצאת לחפש לקוחות?

העד, מר פיצ׳קוביץ: לא, התפקיד שלי היה לשבת באולם ולנהל אותו. ..."

(עמ' 10 לפ' שורות 29-22)

"עו״ד ברטלר: בסעיף 2 כתוב, הצלחת הסניף אינה חלק מהותי מקיומו. אתם לא הגדרתם מה זה הצלחה, נכון? לא מופיע בהסכם מה זה הצלחה.

...

העד, מר חבוש: הצלחה זה שההכנסות שלך יותר גבוהות מההוצאות שלך, זה הצלחה.

...

עו״ד ברטלר: לא היו שום מכירות? אני רוצה להבין. אני שואל אותך יוסי, תקשיב טוב לשאלה, היו מכירות בתקופה שצביקה עבד?

העד, מר חבוש: בוודאי זה לא היה אפס.

עו״ד ברטלר: בכל מכירה שהוא מכר הוא מכר אותה ברווח? תסכים איתי.

העד, מר חבוש: תראה, תאורטית כן, מעשית,"

(עמ' 24 לפ' שורות 15-14, 21, 32-29)

1. בהיעדר הסכמה באשר למדד ההצלחה, אין כל נפקות לדו"חות מכירה (נספחים 18, 19 לתצהיר הנתבעת). ראשית משום שמדובר בסניף חדש שהוקם והדעת נותנת כי הרווחים אינם מיידים ושנית, מדובר בטבלה לקונית ללא כל אסמכתא.
2. לא הוצג כי התובע התחייב להביא את אולם התצוגה לרווחיות ב"בתוך זמן קצר ביותר", כטענת הנתבעת בתצהירה (סעיף 15 לתצהיר נתבעת):

"... לא, לא, לא. אבל לזה.. תשמע! בשביל זה לקחתי אדם, ובאמת.. שהייתי בטוח שהוא יקצר לי את התהליכים של "חבלי הלידה", של העסק. זאת אומרת, סך הכל, מרמת גן, רחוב ז'בוטינסקי, העברתי אותו לרחוב האופה 1 בקדימה. רק המיקום! אבל הסחורה – אותה סחורה, סוג לקוחות – אותם לקוחות, המחירים – אותם מחירים..."

(תמלול שיחה מיום 1.11.18 - נספח 20 עמ' 14 שורות 13-10)

1. התובע טוען שביצע את עבודתו וחידש את אולם התצוגה עד לפתיחתו של הסניף בסוף חודש 8/18 (עמ' 11 לפ'). על כן, ספק אם בכלל ניתן למדוד את הצלחתו של התובע עד לסוף חודש 10/18.
2. הנתבעת טוענת בסיכומיה כי התובע ביצע עבירות משמעת חמורות ולכן אינו זכאי לפיצוי. הסעיף היחיד בהסכם אשר שולל את המענק הוא במקרה של עבירה על החוק (סעיף 1.5 להסכם). נכתב כי המעסיק יהיה רשאי להביא לסיום מיידי את ההסכם וללא מתן מענק אם קיים חשש שהתובע עבר על החוק. לא הוכח ולא נטען שהתובע עבר על החוק. משכך אין מקום לשלילת המענק.
3. זאת ועוד, הנתבעת טוענת שהתובע כשל בתפקידו, אולם הציעה לו לשמש כאיש מכירות. קרי, סברה שיש לו מסוגלות.
4. משכך, לא הוכח ע"י הנתבעת כי התובע כשל בעבודתו דבר שהצריך שלילת המענק שהובטח לו עם פיטוריו.
5. עוד טוענת הנתבעת כי הפיצוי צריך להיות יחסי ביחס לתקופת העסקה. אולם עיון במילות הסעיף מעלה כי הסעיף 7 (א) לא יחול אם התובע הוא זה שיתפטר מסיבותיו (7(ב) .
6. הנתבעת טוענת כי התובע הפר אמונים, אולם לא הוכיחה טענתה כלל וכלל. הנתבעת לא הייתה מרוצה מתפקודו של התובע ולכן ביקשה לסיים את העסקתו או ליתן לו תפקיד פחות יותר.
7. התובע לא הפר הפרה יסודית של ההסכם, כטענת הנתבעת, והנתבעת אינה יכולה לטעון בדיעבד כי התובע הציג לה מצגי שווא ואף לא שוכנענו בכך. לתובע עבר תעסוקתי עשיר בתחום מומחיותה של הנתבעת. התובע היה במשך שנים בעלים ומנהל בחברת "פיפשקוביץ בע"מ" אשר עסקה בממכר מוצרי בניין ואינסטלציה או למצער לא הוכח אחרת ע"י הנתבעת.
8. טוענת הנתבעת כי בעברו עבד התובע כאיש מכירות בלבד ולא כמנהל ושהתקשר עמה כאשר לא עבד (או פנוי כהגדרתה), אולם הנתבעת לא טוענת כי התובע הציג לה עובדות אחרות. משכך, היה על הנתבעת לבדוק אם התובע מתאים להעסקה אצלה ולא לטעון טענות באשר לאי התאמתו לאחר מכן.
9. נוכח כל האמור לעיל, מסקנתנו היא שהנתבעת הפסיקה את עבודתו של התובע כמנהל אולם מכירות, ולכן קמה לתובע הזכות לפיצוי מוסכם (מענק) בגובה 30,000 ₪.

האם נערך לתובע שימוע?

1. התובע מסכים בסיכומיו כי "ביום 5.11.18 זומן התובע לשיחה":

"עו״ד ברטלר: ואתה הוכחת. לשיחה המתומללת מיום ה-1.11. השיחה הראשונה, קראת לצביקה פיצ׳קוביץ בטלפון כמה דקות לפני, הזמנת אותו אליך, נכון?

העד, מר חבוש: כן."

(עמ' 26 לפ' שורות 24-22 לעדות חבוש).

התובע לא קיבל זימון פורמאלי לשימוע אך אין מחלוקת כי השימוע התקיים.

1. התובע לא היה צריך לבקש בשימוע כי יוחזר לעבודה. בקשות כגון אלו תלויות באופי העובד המפוטר.
2. לתובע לא נמסר פרוטוקול אך השיחה הוקלטה (נספחים 9-8 לתצהיר התובע).
3. מסקנתנו היא שנערכה שיחת שימוע עם התובע. משכך, דין רכיב תביעה זה להידחות.

התביעה שכנגד

1. לא הוכח ע"י התובעת שכנגד (בהמשך תמשיך ותיקרא "הנתבעת") שהנתבע שכנגד (בהמשך ימשיך ויקרא "התובע") הקים עסק מתחרה לנתבעת. הנתבעת לא הוכיחה טענתה:

עו״ד ברטלר: ... תסכים איתי שלמעשה האולם נפתח, דיברנו לפני רגע, נפתח רק בספטמבר, ככה שאותו מסמך מחוק למחצה לא משקף, הכותרת לא משקפת את המציאות, נכון? לא היו מכירות בין ה-1.6 כי האולם נפתח רק ב-1.9, נכון?

העד, מר חבוש: ראסמי, נפתח ב-1.9.

(עמ' 26 לפ' שורות 12-9)

"עו״ד ברטלר: שרובו סגור, בנספח 4, באותו נספח, כתוב גם 4 אנשי מכירות. מי היו אנשי המכירות באולם? אתה יכול למנות אותם בבקשה?

העד, מר חבוש: כן, היו רועי, אריק וצביקה."

(עמ' 26 לפ' שורות 17-15)

הנתבעת חזרה בה בחקירה הנגדית מטענות אלו:

עו״ד ברטלר: זאת אומרת, יוסי בוא, תקשיב למה שאני שואל תענה, נכון? אז למעשה מה שאתה אומר זה השערה. ראית הפוסט או הציגו בפניך במהלך הכנת כתבי טענות, פוסט על 15 לחודש, שקיבלנו הסבר מפורט קודם מה זה אומר, ועל סמך זה אתה אומר הוא התחרה בי במהלך העבודה.

העד, מר חבוש: את זה לא ידעתי.

(עמ' 32 לפ' שורות 13-9)

עו״ד ברטלר: אני אומר לך שאותו נספח שעכשיו אתה מסתכל, זה מתייחס לנכס ברחוב ז'בוטינסקי, שהיה בשעתו העסק של התובע, אותו עסק שהעדת שאתה ידעת עליו, באותו עסק שכבר שנים לא קיים ובמועד העסקה שצביקה אצלך, העסק הזה בכלל היה סגור. עכשיו אתה יכול לשנות את התיאוריה שלך לעבודה?

העד, מר חבוש: לא, עוד פעם אחת, אני כרגע לא רוצה להתבסס על זה, מה שחשוב לי להבהיר את זה, זה שבעצם הוא לא נתן לי את תמורה בעד העסק, התחננתי להביא לי עסק ואת זה הוא לא עשה, כלום, הוא שכחן, הוא החזיק אצלו חשבוניות שאחרי חודשיים הוא העביר אותם לחשבונות, הוא לא תרם כלום לעסק ,סך הכל רציתי אותו בשביל לנהל את העסק, זה בעצם כל הויכוח והזה שלי.

(עמ' 33 לפ' שורות 9-1)

1. הנתבעת צירפה נספחים המראים כי התובע היה שותף בעסק לשיווק חומרי בניה (נספח ב' לכתב התביעה שכנגד), פרסם את עסקו (נספחים ה' לכתב התביעה שכנגד). כמו כן, צורף אישור מרשות המיסים על ניהול ספרים (נספחים ג', ד' לכתב התביעה שכנגד), פרסום עסקו של התובע (נספחים ה' לכתב התביעה שכנגד) ברם עיון בראיות אלו מעלה כי הן מתייחסות לתקופה שלאחר סיום עבודתו של התובע אצל הנתבעת (ראו גם נספחים מקבילים בתצהיר הנתבעת)
2. לא זו אף זו, התובע הזים טענות אלו. התובע צירף ראיות לתצהירו המאשרות כי עסקו נסגר בשנת 2015 (נספח 4.1 ונספח 4.2 לתצהירו). כשתובע פוטר מהנתבעת, התובע חזר להפעיל את עסקו.
3. זאת ועוד, עיון בדף הפייסבוק של התובע (נספח 3 לתצהיר התובע) מגלה כי התובע קידם את מכירות הנתבעת במהלך תקופת עבודתו.
4. התובע המשיך בעסקים המשפחתיים שלא הפריעו לנתבעת:

"עו״ד ברטלר: אתה מצרף למסמכים שלך, לתצהיר שלך, פרסומים של העסק של אשתו של צביקה, של התובע, שיתופים שהוא עשה בפייסבוק, עניין של לחיצה של דקה, פחות.

עו״ד אברמוביץ׳: תפנה אותו בבקשה לנספח כדי שנוכל להשיב.

העד, מר חבוש: העסק של אשתו לא מעניין.

עו״ד ברטלר: לא מעניין, או-קיי. העסק של אשתו לא מעניין.

העד, מר חבוש: לא מעניין, זה לא, ידעתי עליו כן, לא מפריע אני,

עו״ד ברטלר: אתה גם ידעת, הצהרת שידעת עליו, וגם הסכמת וגם לא מפריעים לך, גם הסכמתם בהסכם העסקה תאשר לי רק שהוא יכול להמשיך לעשות.

העד, מר חבוש: הוא יכול להמשיך לנהל, למכור בגדים ומה שאשתו עושה זה לא, זה לא נוגד את העסק שלי."

(עמ' 33 לפ' שורות 20-10)

1. הנתבעת טוענת שהתובע עבד במקביל בעסקו, אך לא הוכיחה טענה זו אלא טענה בעלמא. על פי אישור רשות המיסים התובע דיווח בשנת 2019 (תקופה בה לא עבד התובע אצל הנתבעת) על עסק "מסחר סיטונאי בחומרי בניין ובצורכי שרברבות" (נספח 9 לתצהיר הנתבעת). התובע הודה לכאורה כי נתן ייעוץ חיצוני ללקוחות אם כי לא ברור אם התייחס לתקופה שלאחר סיום עבודתו אצל הנתבעת אולם בכל מקרה לא הוכח היקפו של אותו ייעוץ ולא הוכח כי התובע פגע בדרך זו בנתבעת:

"העד, מר פיצ׳קוביץ: דבר ראשון, לא הזמנתי אף לקוח אליי, הזמנתי אותו לפנות אלי בטלפון, זה הכול, לתת ייעוץ וזה מה שאני גדול בזה, לתת להם הצעות ולתת להם קשרים."

(עמ' 22 שורות 4-3 לעדות התובע)

1. שוכנענו כי התובע הקדיש את זמנו ויכולותיו כפי שהתחייב בסעיף 2.3 להסכם העבודה:

"בתקופת ההסכם יקדיש העובד את כל זמנו, מרצו וכושרו לביצוע תפקידיו עבור המעסיקה במסירות ובנאמנות, כפי שייקבע על ידה, והוא לא יעסוק, במישרין או בעקיפין, בכל עבודה או עיסוק נוספים, אלא אם קיבל את אישור המעסיקה לכך בכתב ומראש. למעט עסקים משפחתיים שהעובד שותף בהם."

1. על התובעת שכנגד מוטלת החובה להוכיח תביעתה. לוּ סברה התובעת שכנגד כי לנתבע שכנגד היו הכנסות נוספות, יכלה לבקש גילוי של המסמכים (דו"ח, חשבונות, מסמכי ביטוח לאומי).

האם זכאית הנתבעת להשבת השכר מאת התובע?

1. בשימוע לא נטען כנגד התובע כי לא עבד בשעות שהתחייב להן וכי נטל את ימי רביעי כימי חופשה והתייצב רק אחת ל-3 שבועות ביום שישי לעבודה. טענה זו הועלתה לצורך הליך זה.
2. סעיף 3 להסכם העבודה קובע:

"שעות עבודה:

לאחר הפתיחה יקבעו שעות פתיחת האולם, ובהתאמה יהיו שעות עבודתו של המנהל כנדרש עפ"י הצורך."

1. הוסכם בין הצדדים כי השעות יחולקו בין התובע ו-2 העובדים הנוספים. לתובע ניתנה פררוגטיבה לנהל את אולם התצוגה שאותו הקים ועל פי שעות הפתיחה והסגירה (09:00 – 19:00), כפי שהדבר עלה מהעדויות:

עו״ד ברטלר: זה בסדר לשנות, אני שאלתי אותך על תקופת העבודה, אתה מעולם לא התלוננת.

העד, מר חבוש: כי לא ידעתי, נתתי לו לנהל את זה.

(עמ' 36 לפ' שורות 2-1)

1. בהסכם לא נתבקש התובע להתחייב לשעות עבודה אלא שעות העבודה היו על פי פתיחת האולם וכמנהל (סעיף 3 להסכם).
2. על פי תלוש השכר שהוצג (8/18) (נספח 2 לתצהיר הנתבעת) מדובר ב- 5 ימי עבודה בלבד:

עו״ד ברטלר: נכון שבשבועיים הראשונים לפתיחת האולם, התובע עבד שעות מאוחרות ורבות הרבה מעבר לשעות העבודה הרגילות?

העד, מר חבוש: לא בדקתי זה, לא יודע.

כב׳ הש׳ גילצר כץ: תודה רבה.

עו״ד ברטלר: האם נכון שאתה אישרת לתובע, למעשה הענקת לתובע את הזכות לחלק את שעות העבודה בינו לבין שני העובדים הנוספים? בתור המנהל.

העד, מר חבוש: בתור מנהל, הוא צריך לבד להחליט שעות העבודה של העובדים וצריך להחליט איזה ימים באיזה שעות, שורה תחתונה עסק צריך להיות פתוח ומאויש משעה 09:00 בבוקר עד שעה 19:00 בערב, הוא לא יכול להשאיר את הסניף בלי עובדים.

(עמ' 35 לפ' שורות 18 – 26 לפ')

תראה בתפקיד של מנהל סניף, אין פה שעון, את השעון שמים אותו כאן ולא ביד, זאת אומרת הוא צריך להקים את העסק, לפתוח את העסק בפתיחה ולסגור אותו ביום בסוף היום. עכשיו זה לא משנה אם הוא שעה חסר בה זה או לא, אבל זה תפקיד של אמון זה מנהל סניף, זה שלו, זה המפתחות בידיים שלו,

(עמ' 34 לפ' שורות 16-13 לעדות חבוש)

1. כל הטענות כנגד התובע הועלו בדיעבד:

תראה רק בדיעבד, אחרי שכל העסק הזה התפוצץ, התחלתי לבדוק מה קרה פה, ולראייה ברגע שהוא עזב את המקום, מיד פניתי לשאר העובדים ושאלתי אותם, תגידו איך זה שיום בשבוע לא עבדתם? כי ככה צביקה נתן לנו את האפשרות הזאת, לא לעבוד. מאז לא היה קיים את הדבר הזה, שיהיה להם יום בשבוע חופש.

(עמ' 35 שורות 33-30 לעדות חבוש)

1. לא הוכח כי אולם התצוגה היה ריק מאנשי מכירות אלא נטענה טענה בעלמא כלפי התובע.
2. התובע חילק את שעות העבודה בינו לבין 2 העובדים הנוספים באולם המכירות. התובע דאג כי ימצאו 2 עובדים באולם המכירות וכל עובד יעבוד 42 שעות בשבוע. לא הוזמה טענת התובע כי הוא ועובד נוסף בשם "אריק" עבדו 5 ימים בשבוע ואילו העובד השלישי, רועי, עבד שישה ימים בשבוע:

העד, מר פיצ׳קוביץ: לא, אני הבנתי דבר אחר. דבר ראשון, באנו לעבוד ובאנו לתרום, יש לנו גם חיים מחוץ לתחום הזה ובחרנו לעבוד במשרה מלאה. משרה מלאה היא 42 שעות שבועיות.

עו״ד אברמוביץ׳: או-קיי.

העד, מר פיצ׳קוביץ: וזה מה שבחרנו וזה מה שחילקנו בינינו והבאתי את ההסכם הזה ליוסי בעת החלוקה.

עו״ד אברמוביץ׳: איפה ההסכם הזה?

העד, מר פיצ׳קוביץ: זה היה הסכם בעל פה,לראייה יש לך את התלוש שכר שלי.

(עמ' 13 לפ' שורות 26-23)

1. אף עיון בתלוש השכר של התובע מעלה כי התובע עבד בהיקף 182 שעות (נספח 2 לתצהיר הנתבעת):

"עו״ד ברטלר: תאשר לי שהיקף המשרה, היקף שעות העבודה 182 שעות, כמו שרשום בתלוש שניפקת לו.

העד, מר חבוש: אם כתוב זה כתוב."

(עמ' 34 לפ' שורות 32-30)

1. לא זו אף זו, התובע טען כי עבד בשבועיים הראשונים לעבודתו 54 שעות שבועיות אולם הנתבעת לא ערכה כל פיקוח על שעות עבודתו של התובע ולא שילמה לתובע גמול שעות נוספות. משכך, טענות הנתבעת באשר להיקף שעות העבודה אין להן כל יסוד.

1. עוד טוענת הנתבעת כי התובע היה מחויב לתת 60 יום הודעה מוקדמת אך החליט להפסיק עבודתו אולם טענה זו היא טענה חדשה. עם זאת יוער כי התובע הסביר כי הגיעו להסכמה באשר לתקופת ההודעה המוקדמת:

"ואני חושב שלא בחרתי בנושא הזה, כי ברגע שהגענו כבר להצעות כאלה, אמרתי אני לא הולך לפגוע בעסק ולכן לא ישבתי עוד 60 יום לקבל שכר ולא לעשות כלום, אלא הצעתי לו להיות עוד שבועיים בכדי לעזור לאחד העובדים לצאת לחופש."

(עמ' 21 לפ' שורות 22-19 לעדות התובע).

הנזק לרכב

1. הנתבעת צירפה קבלה לתשלום הנזק בעבור הרכב: סך של 468 ₪ מיום 21.10.18 (נספח ו' לכתב התביעה שכנגד). התובע הכחיש את הסכומים הנתבעים. טענת הנתבעת באשר לנזקים שנגרמו לרכב (מילוי בנזין במקום סולר) לא הועלתה במהלך השימוע.
2. התובע מודה כי מילא בנזין ולא סולר, בשל שגגה לטענתו, אך לקח את הרכב ותיקן את התקלה, דבר המעיד שלקח אחריות: "אני שילמתי את מחיר התיקון ומחיר החלפת הדלק מכיסי. את הקבלה מסרתי לדירקטור." (ס' 39 לתצהיר התובע). התובע טוען כי האירוע השני של תדלוק הרכב בבנזין ולא בסולר לא נעשה על ידו, אלא ע"י עובד בשם רועי. עד הנתבעת לא סתר זאת:

״עו"ד ברטלר: אני מפנה אותך לנספח שלך, דיברנו על דיברת על התיקון ,אני מפנה אותך לנספח 28, שאתה מדבר על 468 שקלים, אתה מתכוון לחשבונית,

עו״ד אברמוביץ׳: תפתח נספח.

העד, מר חבוש: כן כן, אני מתכוון לחשבונית.

עו״ד ברטלר: לחשבונית שצירפת לתצהיר?

העד, מר חבוש: כן, שאני שילמתי אותה.

עו״ד ברטלר: שאתה שילמת אותה, החשבונית הזאת היא מ-21 לאוקטובר נכון? זה מה שרשום.

העד, מר חבוש: כן.

עו״ד ברטלר: החשבונית הזאת למעשה, מתייחסת לתיקון השני, לנסיעה של רועי ולא לנסיעה שצביקה עשה ומילא בטעות, נכון?

העד, מר חבוש: יכול להיות.

עו״ד ברטלר: אתה לא קיזזת משכרו של צביקה את הנזקים לכאורה על הדלק?

העד, מר חבוש: לא.

עו״ד ברטלר: או בכלל על הרכב, נכון?

העד, מר חבוש: לא."

(עמ' 36 לפ' שורות 28 -33 ועמ' 37 שורות 1 – 9).

1. אם כן, התחוור כי החשבונית שהוצגה מתייחסת לנסיעה שלא בוצעה ע"י התובע אלא ע"י עובד אחר והנתבעת לא נהגה עם אותו עובד דין שווה.
2. הנתבעת צירפה אסמכתא מיום 27.2.19 המעידה כי מנוע הרכב בו נסע התובע הוחלף (אישור להחלפת המנוע החלפת המנוע - נספח ח' לכתב התביעה שכנגד). הנתבעת מפנה להתחייבות של התובע בעת קבלת רכב החברה לשאת בנזק לרכב בעקבות שימוש בו שאינו במסגרת הביטוח (נספח ט' לכתב התביעה שכנגד) ברם החלפת המנוע הייתה בחודש 2/19, כ- 4 חודשים לאחר סיום עבודתו של התובע ולא הוצגה חוות דעת מקצועית כי החלפת המנוע נעשתה בשל מחדלו החד פעמי של התובע.
3. לא זו אף זו, לא הוכח כי חברת הביטוח נדרשה לשלם כספים בגין רכב החברה או שתיקון זה אינו במסגרת הפוליסה.
4. סיכום - התביעה שכנגד על כל רכיביה נדחית.

סוף דבר

1. על הנתבעת לשלם לתובע סך של 30,000 ₪ בתוספת ריבית והצמדה מיום 1.12.18 ועד התשלום בפועל.
2. נוכח התנהלות הנתבעת כאמור בהחלטה מיום 20.12.21 וקבלת רוב התביעה, תשלם הנתבעת לתובע שכ"ט עו"ד בסך 6,000 ₪ והוצאות משפט בסך 500 ₪.
3. התביעה שכנגד נדחית.
4. התובעת שכנגד תשלם לנתבע שכנגד שכ"ט עו"ד בסך 4,000 ₪ והוצאות משפט בסך 500 ₪.
5. ערעור בזכות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, ‏ט"ו שבט תשפ"ב (‏17 ינואר 2022), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.