1. לפניי תביעה לפיצוי בסכום של 6,000 ₪ בגין ביטול טיסה מספר 1954TK מאמסטרדם לישראל בתאריך 21.1.2019 על ידי הנתבעת מכוח חוק רשות שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה), התשע"ב- 2012 (להלן: "החוק").

טענות הצדדים

1. התובעות טוענות כי הן הזמינו טיסה חזרה מאמסטרדם לישראל מיועדת ליום 21.1.2019 בשעה 16:45. הטיסה התעכבה ורק למעלה משעתיים לאחר מכן ולאחר שכבר עלו למטוס, התקבלה הודעה על כשל במטוס. התובעות המריאו חזרו לישראל למחרת בשעה 12:10 בצהריים, בטיסה שהייתה ארוכה ב- 45 דקות מהטיסה המקורית. כתוצאה מביטול הטיסה, נאלצו שתי התובעות לחזור לעבודתן יום מאוחר יותר.
2. התובעות מפרטות כי לאחר שנודע להן על ביטול הטיסה, הן הורדו מהמטוס אך רק בשעה 20:00 התקבלו המזוודות שלהן. אז גם חילקה להן הנתבעת לראשונה בקבוק מים ופרוסת עוגה. רק בשעת לילה מאוחרת, תואמה לתובעות הטיסה החלופית לישראל, ליום המחרת בצהריים. במהלך שעות ההמתנה רבות, נאלצו התובעות לכתת רגליהן ברחבי שדה התעופה לפחות שלוש פעמים הלוך ושוב דרך ביקורת הדרכונים, מבלי שנמסרה להן הודעה כלשהי על הצפי לטיסה החלופית או על הסיבה לביטול הטיסה. רק בסמוך לחצות, ניתן לתובעות שובר לקניית מזון, אלא שמדובר היה בשובר למסעדות בשדה התעופה בלבד ולאור השעה המאוחרת, נותרה מסעדה אחת בלבד פתוחה, שאינה מועדפת עליהן. כמו כן, ניתן שובר למלון סמוך. התובעות חזרו לישראל למחרת בצהריים, בטיסה שהייתה ארוכה ב- 45 דקות מהטיסה המקורית. כתוצאה מביטול הטיסה, נאלצו שתי התובעות לחזור לעבודתן יום מאוחר יותר.
3. בשל האמור, דורשות התובעות פיצוי כספי בסך של 3,000 ₪ לכל אחת מהן, בהתאם לסעיף 6(א)(3) לחוק.
4. הנתבעת טוענת כי במטוס הרלוונטי נגרם כשל כתוצאה מציפור שהתנגשה בו ופגעה במנועו בדרכו לאמסטרדם.
5. בכתב הגנתה טענה הנתבעת כי על יחסי הצדדים חל חוק התובלה האווירית, התש"ם- 1980 המחיל את אמנת מונטריאול, אשר סעיף 10 בו מגביל את אחריות המוביל האווירי מהנימוקים שבו. בדיון בפניי, חזרה בה נציגת הנתבעת מטענה זו ואמרה כי לאחר שהתייעצה עם הלשכה המשפטית של הנתבעת, מערכת היחסים בין הצדדים הינה לפי חוק שירותי תעופה הנ"ל, שסעיף 6(ה)(1) בו פוטר מאחריות לביטול טיסה אם זו בוטלה בשל "נסיבות מיוחדות" שלא היו בשליטתה וגם אם הייתה עושה כל שביכולתה- לא הייתה יכולה למנוע את ביטול הטיסה בשל אותן נסיבות.
6. הנתבעת טענה כי במקרה דנן היא עשתה כל שביכולתה כדי לטפל בתקלה מהר ככל שניתן ואף דאגה למזון ושתייה ואף לטיסה חלופית מוקדמת ככל האפשר, כשיש לקחת בחשבון כי בשעות הלילה לא יוצאות טיסות כלל מאותו שדה תעופה. על כן, אין מקום לכל פיצוי לתובעות. בנוסף למען הזהירות בלבד, טענה הנתבעת כי אם בכלל, הפיצוי המקסימלי לו זכאיות התובעות בהתאם לחוק הוא בסך של 2,080 ₪ לכל אחת, בהתאם למרחק הטיסה בין אמסטרדם לישראל.
7. הצדדים סירבו להצעות פשרה שונות שניתנו בדיון ולפיכך אני נדרשת להכרעה בתובענה.

דיון והכרעה

1. חוק שירותי תעופה מזכה נוסעים בפיצוי קבוע בגין טיסה שבוטלה או שהמריאה באיחור העולה על 8 שעות. סעיף 6(א) מפרט את הפיצוי לו זכאי הנוסע: (א) שירותי סיוע, ובכלל זה מזון, הלנה, תקשורת והסעה; (ב) השבת תמורה או כרטיס טיסה חלופי, לפי בחירת הנוסע; וכן – (ג) פיצוי כספי לפי שיעורים הקבועים בתוספת הראשונה לחוק ואשר מושפעים מאורך הטיסה בקילומטרים.
2. אין מחלוקת כי הטיסה החילופית של התובעות הייתה אחרי למעלה מ- 8 שעות ממועד הטיסה המתוכנן. אין גם מחלוקת כי הנתבעת דאגה לתובעות לשירותי סיוע ולכרטיס טיסה חלופי על חשבונה. לפיכך התובעות עומדות רק על קבלת הפיצוי הכספי הקבוע בסעיף קטן (ג) הנ"ל.
3. השאלה היחידה שבמחלוקת אם כך היא האם במקרה דנן התקיימו נסיבות מיוחדות הפוטרות את הנתבעת מפיצוי התובעות.
4. הפסיקה קובעת כי קיומו של כשל במטוס אינו מעניק פטור מיידי מפיצוי. פגיעת ציפור במטוס היא אחת מהסכנות הצפויות שיכולות להיגרם במהלך טיסה. יתרה מכך, השאלה אם חל הפטור או לא נבחנת בהתאם לנסיבות, כאשר על הנתבעת להראות שעשתה כל שביכולתה להתמודד כראוי עם הכשל שהתגלה במטוס.
5. בפסיקה נקבע כי יש לפרש בצורה דווקנית ומצמצמת את חריג "הנסיבות מיוחדות" הפוטר את הנתבעת מפיצוי. ראו לעניין זה את תא"מ (רח') 69167-11-16 אורי רגב ואח' נ' אל-על נתיבי אויר לישראל בע"מ (פורסם בנבו 29.3.17), והפסיקה הרבה המפורטת בו (להלן: "עניין רגב"), בו נקבע כך:

"בהחלט יש להעניק למילים "נסיבות מיוחדות" פרשנות מצמצמת ביותר, והן מתיישבות עם המילים "שלא היו בשליטתו". כלומר, רק נסיבות שהן בבחינת "כוח עליון", כגון מזג אויר פתאומי ובלתי צפוי, אסונות טבע כלליים, מלחמות, שביתות רוחביות בלתי צפויות, תקלה מובנית כללית בסוג כזה של מטוסים וכיו"ב, יצדיקו את הפטור. בית-המשפט חייב להעניק לחוק פרשנות שמעודדת את הנתבעת לשפר ולתקן את דרכיה, למצוא דרכים שונות להתגבר על תקלות טכניות, להתייעל, תוך צמצום האפשרות לפגיעה בנוסעים, אף במחיר כלכלי מסוים שירבוץ לפתחה. באופן עקרוני, אין תקלה טכנית שאינה ניתנת לפתרון או למענה סבירים . הכל שאלה של מחיר, כדאיות כלכלית, תכנון ופריסת מערך טכני שבכוחו להעניק מענה ראוי לתקלות בזמן סביר. מטבע הדברים, הפעלת כלי טיס, כרוכה בבלאי ובתקלות ועל הנתבעת לצפות מצב דברים שכזה, לאמור להכין חלקי חילוף, להעסיק אנשי מקצוע מתאימים, להעמיד הכן כלי טיס חלופי, לרכוש ציוד וכיו"ב".

ראו גם בת"ק (קריות) 4863-01-16 ישי מזרחי נ' ישראייר תעופה ותיירות בע"מ (פורסם בנבו 7.8.2016).

1. קביעות אלו יושמו גם בתא"מ (שלום- ת"א) 24343-01-17 אברהם דגני נ' איבריה נתיבי אוויר ספרדיים (פורסם בנבו 21.12.17) (להלן: "עניין דגני"), שגם בו נידון ביטולה של טיסה בשל כשל טכני שנגרם על ידי פגיעת ציפור במטוס ונקבע בו:

"פגיעת ציפור במנוע מטוס, אכן יכולה, במקרים המתאימים, להיות נסיבה מיוחדת המצדיקה מתן פטור מפיצוי נוסע בגין טיסה שבוטלה – בטיחות הטיסה והנוסעים עומדת כערך עליון ואכן ישנם מצבים שלא ניתן לצפותם ולהיערך אליהם. דא עקא, וכפי שיפורט להלן, חברת תעופה המבקשת פטור מפיצוי בשל נסיבות מיוחדות שכאלה, צריכה להוכיח את טענותיה בראיות ברורות ומשכנעות. אין די באמירות ובטענות כלליות...

... הנה כי כן, מעבר לאמירה כללית בדבר פגיעת ציפור במנוע, לא הוצגה מהות התקלה אלא בכלליות (התמונות לא מציגות פגיעה בתוך המנוע הפנימי אלא פגיעת פח חיצונית ובית המשפט לא אמור לנחש את מהות הפגיעה והאם היא אמורה להשבית את המטוס...

לא הוצגו ראיות בדבר המניעות שהייתה להמריא ביום 20 באוקטובר 2016 – לא הוצג דו"ח בדיקה שאוסר על ההמראה או מפרט את מהות התקלה; לא הובהר מהו החלק שאותו היה צורך להחליף; לא הובאה אסמכתא או תיעוד על ההחלפה ומה היה משכה; לא הובהר ולא הוסבר מדוע היה הכרח להטיס את החלק (שלא ידוע מהו) ממדריד דווקא ולא לתקנו בלימה;

ודוק- מטעמה של הנתבעת העידה רפרנטית תביעות ולא הובא על ידה עד מקצועי להעיד אודות התקלה, מהותה ומשמעותה. כאמור לעיל, בנסיבות כגון דא, מצופה היה מהנתבעת להביא עד מקצועי, שיסביר היכן הייתה הפגיעה ומדוע היה צורך לבטל את הטיסה. "פגיעת ציפור" אינה "כרטיס פתוח" למתן הגנה אוטומטית לחריג "הנסיבות המיוחדות" והיא מצריכה הסברים וראיות מספקים אשר לא הובאו על ידי הנתבעת, דבר אשר נזקף לחובתה. [ההדגשה במקור].

1. נראה כי המקרה שבפנינו אף הוא אינו מאפשר את החלת חריג "הנסיבות המיוחדות" הפוטר את הנתבעת מפיצוי. גם כאן, הנתבעת יוצגה על ידי נציגה שאינה בבחינת עד מומחה. גם כאן, הנתבעת לא פירטה מתי גילתה את הכשל ומה עשתה לתיקון התקלה מהרגע שבו אותרה. לא הוכח כי היה ניסיון לתקן את התקלה או להביא מטוס חילופי מאיסטנבול לאמסטרדם במקום המטוס התקול. גם כאן הנתבעת לא הוכיחה כי היו לה די אנשי צוות או טכנאים שיתמודדו עם תקלה כזו.
2. אם לא די באמור, גם במקרה שבפנינו, בדומה לעניין דגני הנ"ל, כלל לא הוכח כי התקלה הייתה כפי שנטען- במנוע המטוס. בתמונה שהוגשה וסומנה נ/1, נראה המעטה החיצוני של המטוס עם קימוט עדין בפח. לא נראתה פגיעה במנוע או בחלק פנימי של המטוס. בטופס שצורף לכתב ההגנה, ישנו פירוט באנגלית באשר לתקלה שנגרמה, אך כל שנכתב הוא כי מדובר בפגיעת ציפור ובמידותיה של הפגיעה בסנטימטרים, אך לא נכתב כי הפגיעה היא במנוע.
3. לכל הפחות היה על הנתבעת להביא עד מקצועי מטעמה, שטיפל באירוע בזמן אמת ויכול לשפוך אור על התנהלותה באותו אירוע, או לחילופין עד מומחה שיסביר היכן הייתה פגיעה ומדוע היה צורך לבטל את הטיסה.
4. בדיון שבפניי טענה נציגת הנתבעת כי מאחר ועסקינן בתביעה קטנה, הנתבעת לא הייתה רוצה להביא לעדות טכנאי מאמסטרדם שיגרור הוצאות. בכל הכבוד, אם מבקשת הנתבעת לחסוך בהוצאות של עלויות ניהול הגנתה, תתכבד ותפצה את נוסעיה בהתאם לדרישתם.
5. יתרה מכך, הנתבעת לא הראתה אלו ניסיונות חלופיים נעשו על מנת למצוא לתובעות פתרונות טיסה אחרים, לנסות לשבצם "בזמן אמת" בטיסות מוקדמות ככל שניתן. הרושם הכללי מתיאור התובעות להתנהלות בשדה התעופה לאחר שהן הורדו מהטיסה, הוא של כאוס מוחלט. גילוי תקלה בלתי צפויה אינו מצדיק טרטור הנוסעים הלוך ושוב ברחבי השדה במשך שעות מבלי למסור להם מידע על המתרחש, ומחייב נוכחות של נציג שיהיה מסוגל לסייע לנוסעים ולעדכן אותם בשפה מובנת בצפוי להם, במקום לאסוף רסיסי מידע מפה לאוזן בין הנוסעים. גילוי תקלה אף מחייב לדאוג לנוסעים לשתייה ומזון ראוי תוך זמן סביר וטיסות חלופיות באופן הולם, ראוי ומהיר ככל האפשר. כל אלו- ספק אם נעשו.
6. לאור כל האמור, אני קובעת כי החריג בחוק הפוטר את הנתבעת מפיצוי התובעות אינו מתקיים במקרה דנן ולפיכך, זכאיות התובעת לפיצוי.

גובה הפיצוי

1. בכתב התביעה נדרש פיצוי בסכום של 6,000 ₪, דהיינו 3,000 ₪ לכל תובעת.
2. התוספת הראשונה לחוק מדרגת את הפיצוי הכספי לפי ממד של מרחק, כלומר: עד 2,000 ק"מ – 1,300 ₪ , עד 4,500 ק"מ – 2,080 ₪ , מעל 4,500 ק"מ – 3,120 ₪.
3. בדיון שבפניי, טענה נציגת הנתבעת כי המרחק בין אמסטרדם לישראל מזכה הפיצוי בסך של 2,080 ₪ בלבד.
4. איש מהצדדים לא הוכיח מהו המרחק בין אמסטרדם לישראל, אך הנטל לעשות כן מוטל על התובעות. משלא עשו כן, אין בידי אלא לקבל את הצהרת נציגת הנתבעת, לפיה המרחק הרלוונטי מצדיק פיצוי בסך של 2,080 ₪ בלבד.

סוף דבר

1. בהתאם לתוצאה אליה הגעתי כמפורט לעיל, אני מורה לנתבעת לשלם לכל אחת מהתובעות סכום של 2,080 ₪, וסה"כ 4,160 ₪, וזאת תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי ריבית והצמדה כקבוע בחוק החל מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.
2. לצדדים הזכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים מקבלת פסק הדין, כאשר ימי הפגרה באים במניין הימים.
3. המזכירות תואיל למסור לצדדים את פסק הדין.

ניתן היום, ד' אב תשע"ט, 05 אוגוסט 2019, בהעדר הצדדים.