המבקש הגיש 5 בקשות להורות על הארכת מועד להישפט לפי סעיף 230 לחוק סדר פלילי.

לדבריו, בדצמבר 2018 עוכב לבדיקת רישיונות או אז נודע לו לראשונה, כי לחובתו מספר לא מבוטל של עבירות מהירות.

מבדיקה שנערכה סמוך לאחר מכן הסתבר לו, כי רשומים לחובתו 5 הרשעות קודמות בגין דוחות מהירות בין החודשים אפריל עד יוני 2017.

המבקש צרף לבקשתו תצהיר חתום על ידי הגברת אשתו, ממנו עולה כי בתקופה הרלבנטית היו פרודים, היא בחרה לשלם את הדוחות ואף לא דיווחה לו על כך.

עוד עולה מהתצהיר, כי בתקופה הרלבנטית הרכב היה ברשותה ובחזקתה.

המבקש הדגיש כי מדובר בדוחות פרי מצלמות א 3, ולאור הפסיקה האחרונה מבקש לקבל את יומו בבית המשפט.

נטען, כי הימנעות מקבלת הבקשות תגרום למבקש עוול משווע ועיוות דין.

המשיבה התנגדה לבקשות, ציינה כי תשלום הדוחות מהווה הודאה בבצוע העבירה, הרשעה ונשיאת העונש. לדברי ב"כ המשיבה, הדוחות שולמו בשנת 2017 לאחר שנשלחו לכתובת מגוריו העדכנית.

סעיף 229(א) לחוק סדר הדין הפלילי נוסח משולב, התשמ"ב - 1982 נותן בידי מקבל הדוח 3 חלופות.

סעיף 229(ח) מלמד מה ארע כאשר מקבל הדוח משלם את הקנס, וסעיף 230 קובע, כי בית משפט רשאי לקיים את המשפט אף אם התבקשה בקשה להישפט באיחור.

סעיף 230 מפנה לסעיף 229(ה) שם נקבע "תובע רשאי לדון בבקשה שהוגשה לאחר המועדים....אם שוכנע שהבקשה לא הוגשה במועד בשל סיבות שלא היו תלויות במבקש ושמנעו ממנו להגישה במועד והיא הוגשה מיד לאחר שהוסרה המניעה".

הפסיקה והחוק קובעים, כי מי שמשלם את הדוח רואים אותו כמי שהודה ולצורך קבלת בקשה להישפט שהוגשה באיחור, יש להצביע על סיבות שלא היו תלויות במבקש ושמנעו ממנו להגיש את הבקשה במועד והיא אף הוגשה לאחר שהוסרה המניעה.

האפשרות הנוספת הקיימת מלמדת על הצורך בנימוקים מיוחדים אחרים.

לענייננו: מדובר במבקש שהינו עו"ד אשר לדבריו נודע לו על הדוחות בדצמבר 2018 ואשר פנה כ-3 חודשים לאחר מכן לבית משפט וזאת ביום 13.2.19 בבקשה להורות על הארכת מועד להישפט ב-5 דוחות.

מאליו מובן, כי אין ולא קיימת רשימה סגורה של מקרים או שיקולים שיובילו את בית המשפט למסקנה זו או אחרת. הפסיקה לא התוותה קיים מנחים ומסקנת בית המשפט מבוססת על שיקול דעת לרבות איזונים והתחשבות בנסיבות כגון משך האיחור בהגשת הבקשה, החשש מפני מניפולציה, סופיות הדיון וכיו"ב נסיבות של כל מקרה ומקרה.

בנסיבות המקרה שלפני, אני סבור כי מתקיימים אותם טעמים מיוחדים המצדיקים הענות לבקשה על אף התנגדות המאשימה. אכן, מדובר בדוחות ששולמו זה מכבר, בשנת 2017 שנשלחו כדין לכתובת מגוריו של המבקש. יחד עם זאת, השיהוי בטיפול המבקש בבקשה להארכת מועד להישפט אינו רב.

בחנתי את הרקע בבסיס הבקשה, לרבות החשיבות שקיימת לרישיון נהיגה בימינו, העובדה כי מדובר ב-5 דוחות מהירות שהינם פרי מצלמות א3, העובדה כי המצב המשפטי הקיים נוכח החלטת בית משפט שלום בעכו בהקשר למצלמות א3 אינו ברור.

לאור כל האמור לעיל, מצאתי שיש לקבל את הבקשה. לפיכך, אני נעתר לה ומבטל את ההרשעה, מורה על הארכת המועד ומתיר למבקש להישפט על הדוחות שצורפו.

ניתנה היום, כ' אדר א' תשע"ט, 25 פברואר 2019, בהעדר הצדדים.