בפניי שתי תביעות- תביעת התובעת כנגד הנתבעים ותביעת התובעים שכנגד- הם הנתבעים 1- 2 בתביעה העיקרית כנגד הנתבעות 3- 4. התביעות עניינן נזקי כלי הרכב של הצדדים בתאונה מיום 10.1.2017.

אין מחלוקת בדבר התאונה ובדבר זכותה של התובעת לקבל את נזקיה, ובהתאם ניתן פסק דין חלקי המקבל את התביעה ביום 24.7.2019. המחלוקת בין הצדדים נסבה סביב השאלה מי מבין נהגי הנתבעים אחראי לתאונה.

בהתאם להסכמת הצדדים ולסמכותי לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד – 1984 לאחר ששמעתי את העדויות ובחנתי את הראיות, ובשים לב לנסיבות קרות התאונה ומוקדי הנזק ברכבים הגעתי לכלל דעה לחלק את האחריות לקרות התאונה על הצדדים באופן הבא: נהג רכב הנתבעים 1- 2 (התובעים שכנגד) % 50 ונהגת רכב הנתבעות 3- 4 (נהגת הנתבעת שכנגד) % 50.

קביעתי יסודה בכך שמצאתי לקבל את גרסת נהג רכב הנתבעים 1- 2 (התובעים שכנגד) לאופן התרחשות התאונה, בהיותה מסתברת עם ההודעות מזמן אמת ועם עדויות הנהגים המעורבים, יותר מגרסת נהגת רכב הנתבעות 3- 4.

עם זאת בנסיבות העניין מצאתי להטיל על נהג רכב הנתבעים 1- 2 אשם תורם המקים אחריות בשיעור שקבעתי.

אשר על כן, ולאור חלוקת האחריות שקבעתי: בתביעה העיקרית, הנתבעים ישאו בסכום התביעה בחלקים שווים, וישלמו לתובעת, באמצעות הנתבעות 2 ו- 4, את סכום התביעה בצירוף הפרשי הצמדה למדד מיום הגשת התביעה. הנתבעות 2 ו- 4 ישאו כל אחת במחצית אגרת המשפט ששולמה, מחצית משכר העדים שנפסק בדיון ומחצית משכ"ט עו"ד בשיעור של 17.55%.

בתביעה שכנגד, הנתבעת שכנגד תשלם לתובעים שכנגד סך של 11,215 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד מיום הגשת התביעה, אגרת משפט כפי ששולמה, ושכ"ט עו"ד בשיעור של 17.55%. לא מצאתי כי התובעים שכנגד הוכיחו את רכיב הנזק שנתבע בגין הפסד הנחת העדר תביעות ובהתאם לא מצאתי לפסוק פיצוי בגין רכיב נזק זה.

הסכום הכולל ישולם תוך 30 יום, שאם לא כן יישא התשלום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום פסק הדין ועד לתשלום בפועל.

אני פוטרת את התובעת והתובעים שכנגד מתשלום המחצית השנייה של האגרה.

ניתן היום, כ"ה טבת תש"פ, 22 ינואר 2020, בהעדר הצדדים.