1. מונחת לפניי בקשה למתן צו מכוח חוק מניעת הטרדה מאיימת, התשס"ב-2001 (להלן: "חוק מניעת הטרדה מאיימת" או "החוק").
2. דיון במעמד צד אחד התקיים ביום 17.2.2019. דיון במעמד שני הצדדים התקיים ביום 19.2.2019.
3. כעולה מטיעוני הצדדים, המבקשת והמשיבים מתגוררים בבניין אחד כאשר דירת המבקשת נמצאת מעל דירת המשיבים.
4. המבקשת טוענת בין השאר, כי ביום 16.2.2019 בערב, דפקו המשיבים - שהגיעו להתגורר בבניין לפני כחודשיים - על דלת דירתה וצלצלו בפעמון באופן שהבהיל אותה אף שאין כל קשר ביניהם. כאמור, המבקשת נבהלה מאוד והגישה תלונה במשטרה בגין איומים. המבקשת מכחישה כל קשר לתלונה אחרת שהוגשה למשטרה כנגד המשיבים.
5. המשיבים טוענים מנגד, בין השאר, כי מעולם לא היה להם כל קשר עם המבקשת. לטענתם, המשיבה נפגעה מאוד מתלונה שקרית שהוגשה נגדה במשטרה שנוגעת להיותה הורה ולכן היא פנתה אל המבקשת כדי להבין האם היא זו אשר הגישה את התלונה. המבקשת לא פתחה את הדלת. לטענת המשיבים, זולת פנייה זו הם לא פנו אל המבקשת קודם לכן. המשיבים טוענים כי המבקשת היא זו אשר מטרידה אותם כאשר היא טוענת שהמזגן בדירתם מפריע לה וכי קיימת אשפה מחוץ לדירתם.
6. לאחר ששמעתי את דברי הצדדים בדיון לפניי, התרשמתי מדבריהם, לרבות לאחר התרשמותי מהתנהגותה של המבקשת עצמה בדיון (והמעיין יעיין בפרוטוקול), הגעתי לכלל דעה כי דין הבקשה להידחות.
7. המבקשת לא הניחה לפני בית המשפט תשתית ראייתית משכנעת שמעידה על כך כי המשיבים איימו עליה או הטרידו אותה. עצם פניית השכן לשכנו, בין באמצעות דפיקה על הדלת ובין באמצעות צלצול בפעמון, מעשה זה כשלעצמו, אינו מהווה הטרדה או איום. המשיבה הסבירה מדוע היא פנתה לדירת המבקשת, ולא נראה כי בעניין זה קיים כל רבב. בכל מקרה, לא הוכח לפניי כי קיימת מחזוריות במעשה הנדון, ולכן גם מטעם זה, הבקשה נדחית.
8. שימת לבם של הצדדים מופנית לכך כי ניתן להשיג על החלטה זו בהליך ערעורי לפני בית המשפט המחוזי בירושלים.

המזכירות - להודיע לצדדים בהתאם.

ניתנה היום, כ' אדר א' תשע"ט, 25 פברואר 2019, בהעדר הצדדים.