1. בפני תביעת התובעת בגין נזק שנגרם לרכבה.

לטענת התובעת עת נסעה בדרך השלום בת"א, לפתע פגע בה רכבו של הנתבע 1 מאחור וגרם לנזקיה. מכאן לטענתה אחריות הנתבעים 1-2 לתאונה ולנזק.

1. מנגד, טוען הנתבע 1 כי ראה את רכב התובעת מאט ולפיכך האט לאחריה עד לכדי עצירה מוחלטת, אלא שהנתבע 3 הגיע עם רכבו מאחוריו, פגע ברכבו והדף אותו אל עבר רכב התובעת. מכאן לטענתו אחריו הנתבע 3 לתאונה.
2. הנתבע 3 טוען כי ראה את כלי הרכב לפניו מאטים בפקק, ראה שהנתבע 1 פגע ברכב התובעת ולא הצליח לבלום באופן מלא את רכבו ופגע ברכב הנתבע 1. לטענתו הצטרף לתאונה קיימת, מבלי שהדף כלל את רכב הנתבע 1. בדיון התברר כי היקף הנזק הקדמי ברכב הנתבע 1, הביא את הרכב למצב של 'אובדן להלכה'.

המחלוקת היא באשר לאחריות לתאונה.

על-פי הוראת תקנה 214 טז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, משמדובר בתובענה בהליך של סדר דין מהיר, יהיה פסק הדין מנומק באופן תמציתי.

דיון ומסקנות:

1. לטענת הנתבע 3 עת נסע בדרך, ראה שרכב הנתבע 1 פוגע ברכב התובעת ומאחר שלא הצליח לבלום את רכבו פגע ברכב הנתבע 1 פגיעה קלה שנזקיה כלל לא ניכרים.

גירסה זו של הנתבע 3 תואמת לגירסתה של התובעת לפיה נסעה בדרך וחשה פגיעה בחלק האחורי של רכבה וכי לאחר שביקשה לרדת מרכבה לפתע שמעה תאונה נוספת, שלא השליכה על נזקי רכבה מאחר שלאחר הפגיעה הראשונה נהדף רכבה והתרחק מרכב הנתבע 1.

לאור עדותם של שני הנהגים, אני קובע כי רכב הנתבע 1 פגע ברכבה של התובעת ורק לאחר מכן פגע רכב הנתבע 3 ברכבו של הנתבע 1 מבלי להדוף אותו אל עבר רכב התובעת.

לאור האמור אני מוצא אחריות מלאה של הנתבע 1 לתאונה ללא אחריות של הנתבע 3 וללא אשם תורם של התובעת.

התוצאה:

1. אשר על כן אני מחייב את הנתבעים 1-2 לשלם לתובעת 20,399 ₪ בתוספת אגרת בית משפט (379 ₪), הוצאות התייצבות התובעת סך של 400 ₪ ושכ"ט עו"ד 3,580 ₪; וזאת תוך 30 ימים מהיום.

התביעה נגד הנתבעים 3-4 נדחית ללא צו להוצאות.

ניתן היום, י"ג חשוון תש"פ, 11 נובמבר 2019, בהעדר הצדדים.