ביום 17.4.2019, בהעדר בר"ל מעם הנתבע, ניתן פסק דין כעתירת כתב התביעה.

כחודשיים לאחר מכן, ביום 13.6.2019, הגיש המבקש "בקשה בהולה לביטול עיקול משכורת". לבקשה צורפה החלטה של רשמת ההוצאה לפועל מיום 10.6.2019 שעניינה במה מוטל על החייב לעשות לשם צירוף זוכים לתיק איחוד שביקש לפתוח לו בהוצאה לפועל.

הבקשה עצמה אינה נסמכת בתצהיר והיא מנומקת במתן החלטת רשמת ההוצל"פ הנ"ל כנימוק לביטול העיקול שניתן בתיק זה. עוד מציינת הבקשה כי נכון להיום יש יתרון לתובע כאן בהיותו זוכה בהוצל"פ אל מול שאר הזוכים, אולם היתרון לא הוסבר ולא הודגם בשום ערכים מספריים.

העיקול המדובר בבקשה אינו אלא עיקול זמני שניתן על ידי בתיק זה ביום 5.3.2019 ובו, בין היתר, הוטל עיקול (ככל הנראה שכן המבקש אינו מציין בבקשתו איזה עיקול מבקש הוא לבטל), על השתכרותו של הנתבע אצל אחד המחזיקים שבבקשת התובע.

הזמנתי את תגובת הזוכה וזו הוגשה ביום 19.6.2019 ותמציתה מעוגנת בתצהיר פקידת הוצל"פ במשרד ב"כ התובע, ונראה בעיניי כי התצהיר דומה יותר להחלטה או לפסק דין מאשר להצהרה על עובדות.

כך או אחרת, תשובת הנתבע הוגשה ביום 2.7.2019 בדמות הודעה לקונית וזו הפעם נסמכת בתצהיר שלא עלה בנמצא קודם לכן, המפרט טעמים רבים שעניינם צריך להידון במסגרת צו תשלומים בתיק הוצל"פ ולא בפניי.

דין הבקשה להידחות: בהחלטתי בסעד הזמני שביקש וקיבל התובע בתיק זה, צוין בבירור גם זאת: "הנכסים המעוקלים עפ"י צו זה, הם אלו המוחזקים בידי המחזיק השייך, בעת שיומצא לו צו העיקול, ואלו בלבד. ראו רע"א 10826/05 +11918/05. "אדר-גלוב" בע"מ ואח' נגד בנק הדואר ואח' [מאגר נבו]".

משמעות קביעה זו היא כי העיקול שהוטל לבקשת התובע אינו משתרע על כלל השתכרות הנתבע אלא אך על כספים שהחזיקה מעסיקתו ביום מסירת צו העיקול לה.

לפיכך, מתרוקנות מתוכן טענות המבקש, הן לעניין העדפת נושים בתיק ההוצל"פ (גם טענה זו מן הדין שתיטען בלשכת ההוצל"פ ולא בתיק סגור זה) והן כעילה לביטול העיקול האמור.

על פניו, דומני כי טרוניית המבקש מופנית כנגד מעסיקותו הממשיכה, אם אכן כך פני הדברים, לעכב את שכרו ומתעלמת מן הדין כמצוטט לעיל.

הבקשה נדחית.

לפנים משורת הדין, לא אעשה צו להוצאות.

ניתנה היום, א' תמוז תשע"ט, 04 יולי 2019, בהעדר הצדדים.