טוען...

הכרעת דין שניתנה ע"י דן סעדון

דן סעדון11/12/2019

בפני

כבוד השופט דן סעדון

בעניין:

מדינת ישראל

המאשימה

נגד

נסים צור

הנאשמים

הכרעת דין

  1. ביום 15.1.19 החנה הנאשם את רכבו, הנושא תג נכה, ברחוב התאנה ת"א, סמוך לבית מס' 16, סמוך לאבני שפה בצבע אדום – לבן ( תמרור "אין עצירה"). בעקבות זאת נרשם לנאשם דוח על עבירה לפי סעיף 6 (א)(2) לחוק העזר לתל אביב יפו ( העמדת רכב וחנייתו) תשמ"ד – 1983 ( להלן: "חוק העזר"). הנאשם כפר בכך שעבר עבירה וטען כי בהיות רכבו נושא תג נכה מותר היה לו לחנות לצד תמרור "אין עצירה". אין חולק על כך כי רכבו של הנאשם נושא תג נכה. המחלוקת היא בשאלה אם בעת שהנאשם העמיד את רכבו כאמור הוא גרם להפרעה ממשית לתנועה. התביעה משיבה לשאלה זו בחיוב ואילו הנאשם משיב לשאלה בשלילה.
  2. על מנת להבהיר את גדר המחלוקת והטיעונים בנוגע אליה מן הראוי לתאר בקצרה את המקום. כעולה מת/3 מדובר ברחוב ללא מוצא שבקצהו רחבה רבועה. לרחבה, לצורך עניינו, 3 צלעות. בצלע אחת מסומנת "מעטפה" לצורך כניסה ויציאה מחניית בית מגורים. אבני השפה בצלע אחרת צבועים כחול לבן ("חנייה מותרת") ואילו הצלע השלישית, בה חנה הנאשם, מסומנת אבן שפה אדום לבן ( תמרור "אין עצירה"). התביעה טוענת כי בהינתן האילוצים האמורים יקשה על רכב הנכנס למקום, במיוחד כלי רכב גדולים כמו רכבים לאיסוף אשפה, לתמרן על מנת להסתובב ולצאת בנקל מן הרחוב. מנגד טען הנאשם כי גם בהינתן שחנה כפי שחנה - אין קושי לכלי רכב להיכנס ולצאת מן הרחוב ועל כן היה זכאי על פי חוק חנייה לנכים לחנות כפי שחנה.
  3. ע"ת 1 עודד אוחיון ציין כי רכבו של הנאשם גרם הפרעה ממשית לתנועה. לדבריו " [ה]רכב חנה באדום לבן ברחוב ללא מוצא בסוף הרחוב דבר שגורם לבעיה להסתובב ולצאת חזרה לרחוב הראשי. מי שיוצא צריך לצאת ברברס את כל הרחוב" [ ע' 4 ש' 1-2]. עוד ציין ע"ת 1 "...קשה להסתובב אם רוצים לצאת חזרה. יש רחבה שיש בה כניסות לחניות, הרכב מצמצם את האפשרות להסתובב במקום. מציג תצלום אוויר" [ ע' 4 ש' 4-5]. ע"ת 1 העיד גם כי הגיע למקום בעקבות תלונת מוקד על האופן בו חנה הנאשם [ ת/5]. לשאלת הנאשם בחקירה נגדית חידד ע"ת 1 וציין "מול המקום בו חנה הנאשם יש מעטפה של כניסה לחניה, בצדו האחר כפי שסימנתי יש כחול לבן ומותר לכלי רכב לחנות שם והשילוב של כל אלה מצמצמים את האפשרות של כלי רכב להיכנס לסמטה" [ ע' 4 ש' 29-31].
  4. בפרשת ההגנה העיד הנאשם כי כאשר חנה לא חסם איש מלהיכנס לסמטה או להסתובב [ ע' 5 ש' 30-31]. עוד עולה מעדות הנאשם כי עקב מצבו הבריאותי גם חניונים סמוכים למחוז חפצו ( בי"ח איכילוב) כמו חניון בית החולים או חניון "אחוזות החוף" מצויים במרחק בלתי סביר, מבחינתו, מבית החולים. בחקירה נגדית נשאל הנאשם כיצד הוא מצפה כי רכב הנכנס לרחוב יצא בנקל לאור האופן בו חנה. הנאשם השיב כי "כל הרחוב שקוע" או "הראיתי בתמונה שיש עיקול בצד שמאל". כאשר נשאל הנאשם מה צפוי לקרות כאשר רכב גדול ממדים יבקש להיכנס (ולצאת) מהסמטה השיב כי "זו לא בעיה שלי" [ ע' 7 ש' 5-6]. לאחר מכן ציין הנאשם כי מוטלת עליו חובה לוודא כי חנייתו אינה מפריעה לתנועה "באופן סביר" [ ע' 7 ש' 7-11].

דיון והכרעה

  1. לאחר ששמעתי את העדויות ועיינתי בתצלומים שוכנעתי כי התביעה עמדה בנטל הרובץ לפתחה להוכיח את אשמת הנאשם במידת ההוכחה המקובלת. אין חולק כי מבנה הסמטה, שהיא דרך ללא מוצא, הוא כזה שבצלע אחת שלה מסומנת מעטפה המסמנת מקום כניסה ויציאה של כלי רכב מחניה פרטית ובצלע אחרת מסומנים אבני השפה "כחול לבן" ובהם מותרת החנייה. במצב דברים כזה ברור כי כלי רכב החונה בצלע השלישית (המסומנת אדום לבן "אין עצירה") צפוי להקשות על כלי רכב, במיוחד כלי רכב גדולי ממדים, להיכנס ולהסתובב על מנת לצאת בנקל מן הסמטה. גם אם אקבל את טיעון הנאשם כי כלי רכב קטני ממדים עשויים לא להתקשות לבצע את התמרון האמור, עדיין יש להביא בחשבון כי המקום עשוי לשרת גם כלי רכב גדולים יותר, כמו רכבים לאיסוף אשפה או כלי רכב מסחריים שנועדו להגיע למקום על מנת לתת שירותים לתושבים. כלי רכב גדולי ממדים יתקשו ללא ספק להסתובב ולצאת מן הרחוב לאחר שהגיעו אליו בהינתן שכלי רכב חונים ( כדין) באבן השפה המסומנת כחול לבן והנאשם או רכבים אחרים חונים (שלא כדין) באבן השפה המסומנת אדום לבן ("אין עצירה"). דומה כי הנאשם אינו חולק על הערכה זו, שכן כאשר הוצגה לפניו השאלה מה יעשה רכב גדול ממדים על מנת לצאת בנקל מן הרחוב השיב כי "זו לא בעיה שלי". כיוון שחוק חנייה לנכים מתנה את זכות הנאשם לחנות כפי שחנה בכך שלא יגרום הפרעה ממשית לתנועה ברור כי חובתו של הנאשם היא לוודא תחילה כי חנייתו אינה גורמת הפרעה, בפועל או בכוח, לזרימת התנועה אל הרחוב וממנו.
  2. הנאשם טען כי בעת שחנה לא חסם איש מלהיכנס או לצאת לסמטה. בעניין זה אין מחלוקת בין הנאשם לתביעה. גם התביעה אינה טוענת כי הנאשם חסם את דרכו של רכב זה או אחר מלהיכנס או לצאת מהרחוב. טענתה היא, ובעניין זה הדין כמה כפי שהוסבר לעיל, כי חניית הנאשם הקשתה על כלי רכב לצאת בנקל מן הרחוב, הגם שלא חסמה כליל את דרכם אל הרחוב וממנו. כפי שצוין, די בקושי זה כדי להוות הפרעה ממשית לתנועה. כיוון שתנאי לקיום זכות הנאשם לחנות במקום היא התמלאותם במצטבר של התנאים בסעיף 2 לחוק חנייה לנכים וכפי שהראיתי התנאי שעניינו מניעת "הפרעה ממשית" אינו מתקיים, כי אז לא היה הנאשם זכאי לחנות כפי שחנה.
  3. לאור האמור אני מרשיע את הנאשם בעבירה על סעיף 6 (א)(2) לחוק העזר.

ניתנה היום, 11.12.19, במעמד הצדדים

החלטות נוספות בתיק
תאריך כותרת שופט צפייה
19/06/2019 החלטה שניתנה ע"י אילת הרנוף אילת הרנוף לא זמין
11/12/2019 הכרעת דין שניתנה ע"י דן סעדון דן סעדון צפייה
צדדים בהליך
תפקיד שם בא כוח
מאשימה 1 מדינת ישראל יפעת חושן
נאשם 1 נסים צור