1. לפניי ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות בטבריה (כב' הרשם הבכיר מוהנד חליאלה) מיום 4.2.19, בגדרו התקבלה תביעת המשיבה והמבקש חויב לשלם לה סך של 5,000 ₪.
2. מדובר בתביעה להחזר סך של 5,000 ₪ אותם נתנה המשיבה למבקש כ"עזרה זמנית", במסגרת מערכת יחסים זוגית שהייתה בין השניים במשך מספר חודשים. המבקש טען להגנתו כי מדובר בכספים ששולמו לו כעזרה כלכלית בתשלומים השוטפים לכלכלת הבית, מקום בו המשיבה הייתה מבלה את רוב שעות היממה בדירתו והשתמשה ברכבו ומשכך, אין עליו להשיבם.
3. בפסק הדין, קיבל בית המשפט קמא את התביעה, לאחר שנתן אמון בגרסת המשיבה, אשר נתמכה בראיות שהובאו לבית המשפט והעדיף אותה על פני גרסת המבקש.
4. בבקשה לרשות ערעור טוען שב המבקש וטוען כי לא דובר בהלוואה אלא בעזרה בהוצאות הבית ולטענתו, פסק הדין איננו הוגן.
5. לאחר שעיינתי בבקשה לרשות ערעור ובמסמכים שבתיק, הגעתי לכלל מסקנה כי הבקשה איננה מצריכה תשובה וכי דינה להידחות, בהתאם לתקנה 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984.
6. הלכה היא, כי רשות ערעור על פסק דין שניתן על ידי בית המשפט לתביעות קטנות, תינתן במשורה ורק במקרים חריגים, כאשר נפל בפסק הדין פגם היורד לשורשו של עניין, או התגלתה טעות עובדתית או משפטית בולטת, או כדי למנוע עיוות דין (ראו: רע"א 1868/16 ישי רז נ' עופר האפרתי (19.6.2016); רע"א 9162/16 יוגב עזרא נ' רזנק להצלחה בע"מ (5.1.2017); רע"א 1231/17 ישי רז נ' אימפרשן מדיה בע"מ (20.4.2007)).
7. המקרה דנן איננו נמנה על אותם מקרים חריגים. מדובר בפסק דין מנומק, אשר ניתן לאחר בחינת טענות הצדדים ולאחר התרשמות ישירה של בית המשפט קמא מהם ובחינת הראיות.
8. על כן, הבקשה נדחית.

משלא נדרשה תשובת המשיבה, אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ב אדר א' תשע"ט, 27 פברואר 2019, בהעדר הצדדים.