ניתן ביום 19 ינואר 2020

המערער בעצמו

בשם המשיב עו"ד ילנה צ'וקלר

פסק דין

1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי תל אביב (השופט הבכיר יצחק לובוצקי ונציג ציבור מר צביקה רוזנצויג; ב"ל 37275-05-17), שבו נדחתה תביעתו של המערער בנימוק שהיא בגדר "תביעה מוקדמת".
2. בקליפת אגוז נציין, כי ביום 23.2.2017 הגיש המערער למוסד לביטוח לאומי (להלן – המוסד) תביעה לצירוף נכויות בגין שלוש תאונות עבודה שאירעו לו בשנים 1997, 1999 ו – 2015, ובגין כל אחת מהן שולם לו מענק. משלא ניתנה החלטה בתביעה לצירוף נכויות, הגיש המערער תביעה לבית הדין האזורי ביום 17.5.2017, שתוקנה במועד מאוחר יותר. בכתב התביעה המתוקן עתר המערער להורות למוסד "לטפל בבקשה לצירוף נכויות לאלתר וללא כל דיחוי". תביעה זו הוגשה נוכח מכתבו של המוסד מיום 1.5.2017, שלפיו תביעתו של המערער לצירוף נכויות לא תטופל, היות "שתיקי הנכות שלך שאמורים להשתתף בצירוף נכויות תיקים שנקבעה בהם נכות צמיתה מצויים כעת בלשכה משפטית לאחר שיחזרו מלשכה משפטית ולאחר שיסתיים ההליך המשפטי בהתאם להחלטת בית הדין לעבודה רק לאחר שהתיק יגיע לסיום טיפולו יתאפשר הטיפול בתביעה לצירוף נכויות".
3. נציין, כי בעת שההליך בבית הדין האזורי היה תלוי ועומד הייתה תלויה ועומדת בקשה של המערער להגדיל את דרגת הנכות שנקבעה לו עקב החמרת מצב. בעניין זה התנהל הליך בבית הדין האזורי ואף בבית הדין הארצי (עב"ל 15353-12-17), שבו נפסקו לזכותו של המערער 7,000 ₪ בגין העיכוב בטיפול בבקשה.
4. לאחר מתן פסק הדין מושא הליך זה, ביום 12.3.2019 נדחתה תביעתו של המערער לצירוף נכויות על ידי ועדה רפואית מדרג ראשון. לטענת המוסד, המערער לא הגיש ערר על החלטת הוועדה. לטענת המערער, שנתמכה במסמך נושא חותמת "נתקבל" של המוסד מיום 28.4.2019 הגיש ערר על החלטת הוועדה בעניין צירוף נכויות, אולם טרם זומן לדיון בערר שהגיש.
5. לאחר שבחנו את כלל החומר ושקלנו את טענות הצדדים לפנינו בכתב ובעל פה הגענו לכלל מסקנה שדין הערעור להתקבל בחלקו.
6. הסעד שהתבקש בכתב התביעה המתוקן היה לחייב את המוסד לטפל בבקשה לצירוף נכויות. נוכח הסעד שהתבקש, ובשים לב לעיכוב בטיפול בתביעה לצירוף נכויות, לא היה מקום לקבוע שעסקינן בתביעה שטרם בשלה. יחד עם זאת, משנכון למועד מתן פסק דיננו כבר ניתנה החלטה בתביעה לצירוף נכויות, מוצה סעד זה. לכל היותר, היה מקום לחייב את המוסד בתשלום הוצאות בשים לב לעיכוב בטיפול בתביעה לצירוף נכויות. בהקשר זה נציין כי ניתן להניח שחלק מהעיכוב נבע מההליך התלוי ועומד להחמרת מצב, אולם המוסד לא נתן הסבר מניח את הדעת למלוא העיכוב.
7. בערעור עתר המערער שבית הדין יורה על צירוף נכויות ועל תשלום קצבה רטרואקטיבית בגין נכויות שונות שנפסקו לו אף מעבר לנכויות מושא התביעה לצירוף נכויות, וזאת משנת 2015. כן עתר למינוי רואה חשבון ניטראלי שיחשב את הקצבה המגיעה לו, ולקבלת פיצוי בגין הטבות שהפסיד. אין בידינו להושיט למערער סעדים אלה. החלטה על צירוף נכויות היא בסמכותה של הוועדה הרפואית. כל עוד לא נקבע שיש לצרף נכויות אין מקום לפסוק קצבאות בגין תקופה זו או אחרת ולהיעתר לסעדים האחרים שהתבקשו על ידי המערער בהקשר זה, המבוססים על עילה נזיקית.
8. סוף דבר: הערעור מתקבל בחלקו, במובן זה שמובהר כי תביעתו של המערער לא הייתה בגדר תביעה מוקדמת, ובמובן זה שיש מקום לחייב את המוסד בתשלום הוצאות בגין הליך זה בשתי הערכאות בסך של 3,000 ₪. בקביעת שיעור ההוצאות הבאנו בחשבון שחלק מהעיכוב נגרם בשל הבקשה להחמרת מצב, שבגין העיכוב בטיפול בה נפסקו לזכות המערער הוצאות משפט בסך של 7,000 ₪.

אשר לערר על החלטת הוועדה הרפואית מדרג ראשון בענין התביעה לצירוף נכויות – משהודעת הערעור גופה נמסרה לב"כ המוסד, ונוכח הסכמת המוסד להאריך את המועד להגשת הערר תוך 30 ימים מהיום, אזי אין צורך להידרש לשאלה העובדתית האם הוגש ערר במועד אם לאו, ועל המוסד לדון בערר שנמסר לידי באת כוחו במהלך הדיון, ואשר נסרק למערכת נט המשפט.

ניתן היום, כ"ב טבת תש"פ (19 ינואר 2020), בהעדר הצדדים וישלח אליהם.