1. לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בנצרת (כב' השופטת הבכירה רים נדאף) מיום 21.2.19 בת"א 5210-06-18, בגדרה נדחתה בקשה שלישית במספר שהגיש המבקש לעיכוב הליכי הוצאה לפועל הננקטים נגדו על ידי המשיב.
2. תמצית העובדות היא כדלקמן: ביום 20.5.2014 ניתן בבית משפט השלום בנצרת פסק דין ולפיו חויב המבקש, עו"ד במקצועו, להשיב למשיב סך של 28,000 $ (כערכם בש"ח) אשר הועברו אליו בנאמנות על מנת שישולמו למוכר במסגרת עסקת מכר מקרקעין (ת.א. 34072-05-11, להלן: פסק הדין). בפסק הדין, נדחתה טענת המבקש כי הוא העביר את אותם כספים לאדם בשם אבי שוסטר (להלן: שוסטר), לפי הוראת המשיב. ערעור שהגיש המבקש על פסק הדין, נמחק בהסכמתו ביום 27.4.2015.
3. ביום 4.6.2018 הגיש המבקש בבית המשפט קמא תביעה לביטול פסק הדין, בטענה כי זה הושג במרמה (להלן: התביעה החדשה). לטענת המבקש, שקריו של המשיב התגלו לאחר מתן פסק הדין, במסגרת הליכים משמעתיים שננקטו נגד המבקש בלשכת עורכי הדין בנוגע לאותו עניין, שם העיד מטעם המבקש אדם בשם עטא פרחאת (להלן: פרחאת), כי המבקש העביר לשוסטר סך של 20,000 $.
4. לאחר הגשת התביעה החדשה, הגיש המבקש בקשה לעיכוב הליכי הוצאה לפועל שנפתחו על ידי המשיב לביצוע פסק הדין. הבקשה נדחתה בהחלטת כב' השופטת קמא ביום 15.6.2018. נקבע אז, כי המבקש לא הצביע על זכות לכאורה המצדיקה מתן סעד זמני, בפרט בשים לב לנטל הכבד להוכחת זכות כזו עת מדובר בבקשה לעיכוב ביצוע של פסק דין חלוט. אשר להליכים המשמעתיים נקבע, כי המבקש הורשע בהם. עוד נקבע כי לא הועלתה על ידי המבקש טענה משכנעת לכך שאותן ראיות חדשות לא הובאו על ידו במסגרת ההליכים בבית המשפט בתביעה הראשונה. בנוסף, מדובר בפסק דין כספי והמבקש לא הוכיח כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו וכי לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו אם יזכה בתביעתו. לבסוף צוין, כי המבקש השתהה בהגשת הבקשה, כאשר הליכי ההוצאה לפועל לביצוע פסק הדין בתביעה הראשונה נפתחו לפני שנים וערעור המבקש נמחק. בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש על החלטה זו, נדחתה על ידי כב' השופט ע. טאהא (רע"א 56364-06-18).
5. ביום 16.8.2018 הגיש המבקש בקשה שנייה למתן צו מניעה ולפיו יעוכבו הליכי ההוצאה לפועל לביצוע פסק הדין. בקשה זו נדחתה אף היא על ידי בית המשפט קמא (כב' השופט אדהם ספדי) ביום 26.8.2018, משנמצא כי המבקש לא הוכיח עילה לשינוי ההחלטות שניתנו בבקשתו הקודמת, על ידי בית המשפט קמא ועל ידי ערכאת הערעור, ומשלא חל שינוי מהותי בנסיבות.
6. ביום 23.1.19 הגיש המבקש בקשה שלישית במספר למתן צו מניעה זמני לעיכוב הליכי ההוצל"פ. בקשה זו נדחתה בהחלטה מושא הבקשה דנן. נקבע כי אין מדובר אלא בבקשה לעיון חוזר וכי לא חל שינוי נסיבות משמעותי רלוונטי אשר יכול להביא לשינוי במסקנה. טענת המבקש כי חלה התפתחות בערעור שנדון בבית הדין המשמעתי הארצי, במסגרתו נדחה ערעור הועד המרכזי של לשכת עורכי הדין ונתקבל ערעור המבקש באופן חלקי, כך שתקופת השעייתו קוצרה, אין בה כדי להוות שינוי נסיבות מהותי, שכן הרשעת המבקש נותרה על כנה. עוד חזרה כב' השופטת קמא על קביעתה בהחלטתה הקודמת, ולפיה לא נטענה על ידי המבקש טענה משכנעת בדבר הסיבה לכך שהראיות שנשמעו בהליך המשמעתי לא הוגשו על ידו בתביעה בבית המשפט שבגדרה ניתן פסק הדין. המבקש אף לא הוכיח כי צו המניעה הזמני נועד להבטחת קיומו התקין של ההליך או ביצועו היעיל של פסק הדין.
7. בבקשה לרשות ערעור טוען המבקש, לעניין שינוי הנסיבות, כי בית משפט קמא לא התייחס לעובדות ולראיות שהוצגו בפניו ובפרט לכך שבפסק דינו של בית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין מיום 23.12.2018, נקבע כממצא עובדתי, על יסוד עדות פרחאת, כי המבקש מסר לשוסטר סך של 20,000 $ מתוך 28,000 $ שנמסרו לו בנאמנות. עוד טוען המבקש כי לא נשקל הנזק שייגרם לו ככל שהליכי ההוצל"פ לא יעוכבו, בשים לב לרצונו לחזור ולעסוק בעריכת דין, וכי קיים חשש סביר שהמשיב, נוכח גילו המתקדם, יתחמק מהשבת כספו.
8. לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה ובהחלטת בית משפט קמא, הגעתי לכלל מסקנה כי הבקשה איננה מצריכה תשובה וכי דינה להידחות, בהתאם לתקנה 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984.
9. ככלל, ערכאת הערעור לא תתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית שעניינה סעדים זמניים והתערבות כזו תיעשה במשורה ובמקרים חריגים בלבד (רע"א 5290/08 עמליה הורוביץ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, (1.7.2008); רע"א 1181/97 קצף נ' בנק איגוד לישראל בע"מ, (15.5.1997); רע"א 3741/17 מרום נ' חוף לבנון בע"מ, (14.6.2017). המקרה דנן איננו נמנה על אותם מקרים חריגים.
10. אכן, בפסק דינו של בית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין, אומץ הממצא העובדתי ולפיו המבקש מסר לשוסטר 20,000 $. זאת, על בסיס העדות שנתן פרחאת במסגרת ההליכים המשמעתיים. הרשעת המבקש בדין המשמעתי אמנם נותרה על כנה, אך סכום העבירה (שליחת יד בכספי לקוח) צומצם לכדי 8,000 $ בלבד ובהתאם לכך, קוצרה תקופת ההשעיה שנגזרה על המבקש. יצוין כי מדובר בפסק דין שניתן בדעת רוב, כאשר דעת המיעוט אף סברה כי יש לזכות את המבקש.
11. חרף האמור, סבורני כי לא נפלה טעות בהחלטת המשפט קמא לדחות את הבקשה למתן צו מניעה זמני של עיכוב הליכי ההוצאה לפועל.
12. ראשית, הכרעתו של בית הדין המשמעתי בעניין גובה הסכום שלא הועבר על ידי המבקש, אמנם סותרת לכאורה את הכרעתו של בית המשפט בפסק הדין בענייננו, אך ברי כי אין בכוחו של פסק הדין המשמעתי לגבור על פסק הדין ואין בעצם קיומן של הכרעות סותרות, כדי להצדיק את ביטול פסק הדין.
13. שנית, כפי שנקבע בהחלטת בית המשפט קמא, כמו גם בהחלטות הנוספות שניתנו בבקשות אלה, המבקש לא נתן הסבר מניח את הדעת לכך שלא זימן את פרחאת למתן עדות במסגרת התביעה הראשונה ודי בכך כדי להעמיד את תביעתו בספק. נקבע בפסיקה, כי עילה לביטול פסק דין חלוט מתקיימת כאשר "התגלו ראיות חדשות שלא ניתן היה להשיגן בעיצומו של ההליך ושיש בכוחן "לשנות את פני ההכרעה מיסודה" (ראה: ע"א 5010/06 מרק בן איבגי נ' ד.ר עופרים ואלי חן בע"מ, 16.11.2010).
14. זאת ועוד, הראיות עליהן מבקש המבקש לסמוך כיום, מחזקות אך את טענתו בדבר גובה הסכום בו חויב בפסק הדין, אך לא את עצם חיובו. מכל מקום, בצדק קבעה כב' השופטת קמא כי מדובר בחיוב כספי גרידא וכי המבקש לא הראה שמאזן הנוחות נוטה לטובתו. טענות המבקש בדבר החשש הסביר שלא יזכה להשבת הכספים, אינן נתמכות בראיות המבססות חשש כאמור. אף לא הובא ביסוס לטענה כי ניהול תיק ההוצל"פ יפגע ביכולתו של המבקש לעסוק בעריכת דין.
15. גם הקביעה כי בקשת המבקש למתן צו מניעה לעיכוב הליכי ההוצל"פ נגועה בשיהוי, בדין יסודה.
16. על יסוד האמור לעיל, הבקשה נדחית.

משלא נדרשה תשובת המשיב, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, י' אדר ב' תשע"ט, 17 מרץ 2019, בהעדר הצדדים.