בפני תביעה כספית בגין נזקי רכוש בעת שפגע רכב התובעים בקונוסים שהיו בכביש שבתחזוקת הנתבעת.

אין מחלוקת בין הצדדים כי היו באותה העת קונוסים על הכביש. אלה תועדו גם על ידי המשטרה, בשעה שהגיעה למקום. תיק התאונה הוגש לביתה משפט.

התאונה ארעה בשעות הלילה, בסביבות השעה 4:00 לפנות בוקר, כך שהיה קושי של ממש להבחין בקונוסים בעת הנסיעה. במועד הפגיעה בקונוסים על ידי התובע, היה במקום רכב נוסף שגם הוא נפגע על ידם. פרטיו מצויים בתיק המשטרה אולם לא קיימת תאונה או פניה לנתבעת בעניין צד ג' זה.

התובעים טוענים בתביעתם כי המקטע של הכביש לא היה מואר, ולכן לתובע לא היתה כל אפשרות להתחמק מהקונוסים על הכביש. משכך, יש להחיל את הכלל של "הדבר מדבר בעד עצמו" שכן הנתבעת היא האחראית על התחזוקה של הכביש וניקיונו וכן אחראית למניעת מפגעים בו. דוח שמאי ותמונות נזק הוגשו לתיק, וכן הוצגו בדיון תמונות עם קונוסים הפזורים בצדי הכביש.

בכתב ההגנה של הנתבעת הציגה הנתבעת דוחות ממוקדי החברה לפיהם בהתאם לדו"ח יס"מ התקבלו ביום זה שני דיווחים בדבר הימצאות קונוסים בכביש. הראשון בשעה 4:03 והשני בשעה 4:25. דוח זה צורף לכתב ההגנה. מעבר למידע זה, לא היה בידי הנתבעת זכר להימצאות קונוסים ולפיכך היא פעלה בזמן סביר לצורך פינוי המפגעים, בהתאם לזמן התקני הנדרש ממנה.

כמו כן צורפו תיק המשטרה ונוהל הדעת צוות יס"מ.

בהתאם לדוח האירוע של המשטרה, בשעה 04:07 נרשם כי מודיע נוסע על כביש 6 מדווח על חבילות של קונוסים שנפלו מרכב ונמצאים באמצע הכביש. ההודעה התקבלה ושוטר הגיע למקום בשעה 04:24 בעקבות קריאה להגיע מהמפגע האמור, ובהגיעו ראה שני רכבים הנמצאים בשוליים עם נזקים לרכבם וכן ראה את הקונוסים בשוליים וחלקים מהם בכביש. גם השוטר ציין כי הכביש חשוך ללא תאורה וקיים קושי לראות אותם. אחת התאונות הינה של התובע.

משכך, חולקים הצדדים האם הנתבעת פעלה כנדרש, האם הוכיחה כי לא חדלה, והאם היא אחראית לנזקי התובע.

ממועד הדיווח על המפגעים ועד לתאונה עברו לכל היותר כ- 20 דקות. האם פרק זמן זה, שבמסגרתו הגיע צוות משטרתי למקום, בצער הגיע לאחר שאירעו כבר תאונות, הינו מועד מאוחר מידי המטיל אחריות על הנתבעת, כמי שאחראית על הכביש. האם היתה חובה להגיע למקום האירוע במועד מוקדם יותר והאם חדלה הנתבעת שעה שהסתמכה על המשטרה ולא שלחה צוותים מטעמה.

כפי שעולה, ממועד הדיווח על המפגע ועד התאונה עבר זמן לא רב של לכל היותר 19 דקות. זמן זה הינו הזמן המקסימלי, שכן הגעת המשטרה למקום היתה לאחר התאונה, כך שהתאונה ארעה עוד קודם לכן. מדובר על פרק זמן לא רב, שבמסגרתו לא שקטה המשטרה אלא שלחה ניידת למקום, אולם זו הגיעה לאחר התאונות.

התובעים לא הוכיחו כי מדובר בקונוסים של הנתבעת. נהפוך הוא, על פי דיווח מזמן אמת של המשטרה דווח על קונוסים שנפלו ממשאית חולפת ומפגע אקראי שנגרם על ידי צד ג'. בנסיבות אלה, לא הוכיחו התובעים כי האחריות לעצם הנחתם של הקונוסים הינה של הנתבעת.

חובת הזהירות של הנתבעת אינה מוחלטת אלא עליה להראות פעלה באמצעים סבירים, כמי שאחראית על הכביש שבאחריותה.

הנתבעת הביאה פסיקה אשר לא הטילה אחריות על התובעת במקרים דומים. כך, לדוגמא, בתא"מ 3752-08-15 הכיר פסק הדין בטווח של שעה מזמן גילוי המפגע ועד להסרתו, כזמן סביר בכבישים מעין אלה שבענייננו שאינו מקים אחריות על הנתבעת פינוי מפגעים אקראיים (כתם שמן). בפסק דין נקבע כי זמן של שעה הינו זמן סביר להסרת המפגע.

באופן דומה, גם בפסיקה דומה ורבה של בתי המשפט לא הטילו אחריות מוחלטת על מחזיקות כבישים בשל מפגעים אקראיים בדרך שבאחזקתן, ולא דרשו כי מחזיקות הכביש יגיעו מידית וידעו מידית על כל מפגע בכביש. בתי המשפט בחנו את אותה פעולה של הנתבעת והאם פינוי המפגע והטיפול נעשה בשקידה ראויה בנסיבות האירוע.

גם אם היה חל בענייננו הכלל הקבוע בסעיף 41 לפקודת הנזיקין, ומבלי להיכנס משפטית לשאלה זו, שאינה נדרשת לצורך ההכרעה, לא מצאתי כי הנתבעת היא שהתרשלה כלפי התובעת, גם אם היה חל הכלל המעביר את הנטל על הנתבעת להוכיח העדר רשלנות.

בנסיבות שהוצגו בפני לא מצאתי כי התובע התרשל, בשעה שלא הבחין בקונוסים בכביש חשוך. מצאתי כי הפגיעה שנגרמה לרכב אינה באשמתו של התובע, ולו היה ניתן לאתר את המקור ממנו נפלו הקונוסים היה יכול להיפרע ממנו. לצערם של התובעים, מקור הנזק, הוא הגורם שממנו הגיעו הקונוסים, אינו ידוע.

בענייננו, התביעה הינה בין התובעים לבין הנתבעת – האחראית על תחזוקת הכביש. אולם, אין בכך כדי להפוך את הנתבעת למקור רשלנות חלופי וכמבטחת משנה לכל האירועים, גם אם אינם בשליטתה, וגם אם נקטה באמצעים סבירים להגיע למקום בשקידה סבירה, בין אם באמצעותה ובין אם באמצעות משטרת ישראל, לצורך טיפול במפגע. בעניין זה הנהלים של היס"מ שהוצגו על ידי הנתבעת לבית המשפט בנוגע לפינוי מפגעים תומכים במסקנה זו, והתובעים לא הוכיחו מדוע נהלים אלה הופרו או שיש בהם כדי להוות סטייה מנורמת התנהגות סבירה המוטלת על הנתבעת. גם בכך יש כדי לחזק את המסקנה לפיה הטיפול במפגע נעשה בשקידה ראויה, ואף בזמן קצר בהרבה מזה הקבוע בנהלים של הנתבעת והמשטרה.

בנסיבות אלה, בשים לב למסמכים שהוגשו על ידי הנתבעת, וכן דוחות המשטרה ונהלי היס"מ שהוגשו לבית המשפט, מצאתי כי הנתבעת פעלה בשקידה הראויה לטיפול במפגע, בשים לב לגודל הכביש, הזמן שעבר והשעה שבו אירע האירוע. משכך, יש לדחות את התביעה.

מאחר והיתה מחלוקת של ממש בשאלת הטיפול במפגע, ותיק המשטרה ונהלי היס"מ הוגשו רק בשלבים מתקדמים של התיק, לאחר החלטות בית משפט, מצאתי כי כל צד יישא בהוצאותיו.

זכות ערעור כדין.

ניתן היום, כ"ד אדר ב' תשפ"ב, 27 מרץ 2022, בהעדר הצדדים.