1. בפני בקשה לביטול פסק דין מתאריך 25.09.2019 שניתן כנגד המבקש בהעדר הגנה, לאחר שכתב התביעה וההזמנה לדין נמסרו לו ביום 16.06.2019.
2. בקשת המבקש הוגשה בתאריך 10.08.2022, במסגרתה עותר המבקש לביטול פסק הדין שניתן כנגדו בהעדר הגנה.
3. עסקינן בתביעה כספית ע"ס 45,000 ₪ בהליך של סדר דין מהיר, בגין שיק משוכים על ידי המבקש, שהוצגו לפירעון וחזרו.
4. המבקש טוען בבקשתו, אשר נתמכה בתצהיר, כי אי הגשת כתב הגנתו לא נבעה מזלזול בבית המשפט אלא מאחר וכתב התביעה לא הומצא לידיו. ולשיטתו, מעולם לא חתם על אישור המסירה.
5. עוד טוען המבקש כי יש בפיו טענות הגנה טובות כנגד התביעה שכן בכל הזמנים הרלוונטיים, לא מסר את השיקים למשיבה. ולשיטתו, מדובר בשיקים שנגנבו, והחתימה המתנוססת על גבם אינה חתימתו. (לשיטתו, הוגשה תלונה למשטרת ישראל).
6. עוד טוען המבקש כי נודע לו לראשונה אודות תיק ההוצל"פ עת שקיבל הודעה בדבר עיקול על חשבונו ביום 07.07.2022.
7. המשיבה הגישה תגובתה לבקשה לביטול פסק דין, וטענה כי המבקש לא הצביע על צידוק לביטולו של פסק הדין שניתן כדין. ולטענתה, המבקש אף לא צירף כל אסמכתא לא בדבר טענתיו על הגשת תלונה למשטרת ישראל, ולא על ביטול השיקים הנטענים, בסמוך למועד הרלוונטי למקרה.
8. כמו כן, טענה המשיבה כי התנהלותו של המבקש מלמדת על התנהגות עקבית של זלזול מוחלט בסדרי הדין, כלפי הערכאות והן כלפיה, שכן טענותיו של המבקש באשר לסיכויי הגנתו נטענו בעלמא וללא כל ביסוס וכל מטרתן הינו ניסיון נוסף להתחמק מהתחייבויותיו.

דיון והכרעה:

1. לאור העובדה כי הבקשה שלפנינו הוגשה בחלוף 30 יום ממתן פסק הדין, אנו נדרשים לתקנה 176 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי התשע"ט 2018, אשר קובעת כדלקמן:

"בית המשפט רשאי לתת הוראות בדבר היקף כתב טענות; נקבע בתקנות אלה או בכל חיקוק זמן לעשיית דבר או להימנע מעשיית דבר או מדד להיקף כתב טענות, יחול האמור כל עוד בית המשפט לא הורה אחרת מטעמים מיוחדים". (הדגשה לא במקור-ע.ד.).

1. תקנה 176 לתקנות הדנה בסמכותו של בית המשפט למתן הוראות מבחינה בין שני סוגים של הארכות מועדים: אלה הקבועים בחיקוק – ניתנים להארכה בהתקיימם של טעמים מיוחדים (תקנה 176 (ב)); אלה שנקבעו על ידי בית המשפט, ניתנים להארכה לפי שיקול דעתו של בית המשפט (תקנה 176 (ג)).
2. מקבילתה של תקנה 176 (ב) היא תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 (כאשר בתקנה 176 (ב) רישא התווספו הוראות לעניין סמכות בית המשפט ליתן הוראות לגבי היקף כתב טענות).
3. דרישתו של "טעם מיוחד" להארכת המועד יונקת מתוקף עיקרון סופיות הדיון והצורך בקיומה של מערכת משפט סדורה, תקינה ויעילה (ראו: רע"א 1643/00 פנינת טל השקעות ובנייה בע"מ נ' פקיד שומה – ירושלים, פ"ד נה (4) 198, 201 (2001); ע"א 10152/07 פדידה נ' רפאלי (פורסם בנבו, 15.12.2010)). אין רשימה סגורה של נסיבות המהוות "טעם מיוחד". בעבר נקבע בפסיקה כי אם נסיבות חיצוניות, שאינן בשליטת בעל הדין, גרמו לאיחור, הריהן טעם מיוחד. לעומת זאת, כאשר טעמי האיחור נעוצים בבעל הדין עצמו או בבא כוחו, אין צידוק להאריך את המועד שהוחמץ (ראו: רע"א 1273/15 מאירפלד השקעות וניהול בע"מ נ' סטרפלאסט תעשיות 1967 בע"מ (פורסם בנבו, 21.4.2015), פסקאות 17-16 והאסמכתאות שם).
4. עם זאת, לאור ההכרה הגוברת בחשיבותה החוקתית של זכות הגישה לערכאות, רוככה במשך השנים הדרישה בפסיקה לקיומו של אותו טעם מיוחד. נקבע כי ככל שמדובר בטעות אנוש שאין מקורה ברשלנות, הזנחה או זלזול בבית המשפט, יהיה מקום בנסיבות המתאימות להכיר בטעות שבדין כ"טעם מיוחד" המצדיק הארכת המועד (בע"מ 1406/12 פלוני נ' פלונית, פסקה 11 והאסמכתאות שם (פורסם בנבו, 20.3.2012)). כמו כן נקבע בפסיקה כי לעניין זה יש להתחשב בסיכויו של ההליך לגביו מתבקשת הארכת המועד (רע"א 4538/11 צמח נ' גבאי, פסקה 26 (פורסם בנבו, 3.1.2013); רע"א 7092/11 איוב מ.ט.ח בצוע פרויקטים בע"מ נ' קרן הסיטי בע"מ, פסקה 18 (פורסם בנבו, 16.8.2012)).
5. אם כן, בין השיקולים שעל בית המשפט לאזן בבואו להכריע בבקשה להארכת מועד ניתן למנות את עיקרון סופיות הדיון ויעילותו, התנהגותם של הצדדים ותום-לבם, נסיבותיו של האיחור, מידתו והשלכתו על אינטרס ההסתמכות של הצד האחר, מהות הסוגיה וחשיבותה הציבורית, וסיכויו של ההליך (חמי בן נון וטל חבקין הערעור האזרחי 182-181 וההפניות שם (מהדורה שלישית, 2013)). ר' לעניין זה פסק דינו של ביהמ"ש השלום בקריות בת.א. 47564-03-18 פלוני נ' רימי הובלות ומסחר בע"מ [פורסם בנבו].
6. אמנם המבקש אינו מסביר מדוע הוגשה בקשתו לביטול פסק הדין בשיהוי כה ניכר שעה שפסק הדין הומצא לו בהתאם לאישור המסירה המצוי בתיק בבית המשפט עוד ביום 16.06.2019, אולם לאור טענת ההגנה הלכאורית של המבקש ולפיה חתימתו זויפה, נראה שיש בכך משום טעם מיוחד המצדיק הארכת המועד להגשת בקשת הביטול.

העילות לביטול פסק דין שניתן בהעדר:

1. תקנה 131 לתקנות סדר הדין האזרחי התשע"ט 2018 דנה בביטול פסק דין או החלטה שניתנו במעמד צד אחד בלבד, וזו לשונה:

"מקום בו ניתנה החלטה לפי צד אחד ובעל הדין שכנגד הגיש בתוך 30 יום ממועד המצאת ההחלטה בקשה לביטול, רשאי בית-המשפט לבטלה בתנאים שייראו לו".

ביטול מחובת הצדק

1. כאשר פסק הדין שניתן במעמד צד אחד הוא פגום – ובדרך כלל נובע הפגם מאי המצאה כדין- הוא יבוטל בלי להתייחס כלל למשקל הטענות ולסיכויי ההצלחה.
2. ביטול כזה נעשה מתוך חובת הצדק ex debito justitiae. פסק דין כזה הוא פגום ומשום כך אין לקיימו, תהא אשר תהא הגנת הנתבע לגופו של עניין.
3. במקרה שלפנינו, המבקש טוען כי לא קיבל את כתב התביעה לידיו. המשיבה טענה כי כתב התביעה הומצא לו כדין שכן כתב התביעה נמסר לידיו והוא זו שחתם על אישור המסירה, שכן לטענתה פסק הדין אינו פגום.
4. הכלל לפיו מרוץ המועדים לביצוע פעולה מסוימת אינו מתחיל אלא ממועד ביצועה של המצאה פורמאלית ("כלל ההמצאה") רוכך עם השנים. נקבע, כי הכלל הוא אמנם כלל "ההמצאה" הפורמאלית לבעל הדין אולם בנסיבות מיוחדות ידיעת בעל הדין תוכל להיחשב כקובעת לצורך תחילת מניין הימים בנסיבות של השתק ובמיוחד כאשר בעל הדין לא רק ידע על פסק הדין אלא גם פעל על פיו ולאחר מכן טען כי זה לא הומצא לו (ראו בש"א 1890/00 מנורה איזו אהרון בע"מ נ' אוליצקי כריה בע"מ, פ"ד נד (2) 840, 843-844 (2000); רע"א 5007/92 לוין נ' ארנסט, פ"ד מח(1) 653, 659 (1994)). בהמשך חל ריכוך נוסף בכלל ונקבע כי "הדין הוא שיש להעדיף את מועד ה"ידיעה" על פני מועד ה"המצאה" (רע"א 1113/97 אסמעיל נ' סלימאן [פורסם בנבו], 6.4.97)).
5. עם זאת, דורש יישום "כלל הידיעה" כי "הידיעה" בה עסקינן תהיה ידיעה בפועל ולא ידיעה בכוח; ידיעה של מלוא הפרטים ולא ידיעה חלקית ומקוטעת; ידיעה שאינה שנויה במחלוקת וידיעה ממשית ורלוונטית (רע"א 11286/05 אריק זמיר נ' בנק לאומי למשכנתאות בע''מ [פורסם בנבו], 8.7.2007).
6. נראה אם כן כי לא עלה בידי המבקש, אשר הנטל מוטל עליו, להוכיח כי לא קיבל את כתב התביעה במועד. משכך, אין מקום להורות על ביטולו של פסק הדין כנגד המבקש מחובת הצדק, ויש לבחון האם מתקיימים התנאים הדרושים לביטולו על פי שיקול דעת.

ביטול על פי שיקול דעת

1. בבקשה לביטול פסק דין על פי צד אחד יש לבחון מהי הסיבה לאי ההתייצבות ומהם סיכויי ההצלחה של המבקש אם יבוטל פסק הדין. ככל שהתשובה לאחת מן השאלות משכנעת ובעלת משקל, קטן המשקל שיש לייחס לתשובה האחרת.

אלא שכך או כך , יש לתת את הדעת על שתי השאלות ולבחון את התשובות לגופן. (ר' א. גורן בספרו, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה 12, 2015 עמ' 642.

1. ברע"א 1957/12 זהרה חלה נ' יוסף כהן [פורסם בנבו] נקבעו בין היתר הדברים הבאים:

..." אין לכחד כי למתן פסק דין בהעדר התייצבות עלולות להיות השלכות משמעותיות על בעל הדין... וזאת בלא שהתובענה בה ניתן פסק הדין התבררה במלואה ומבלי שלבעל הדין ניתנה הזדמנות להוכיח טענותיו. משכך ראוי שהשימוש בסנקציה זו ישמר למקרים קיצוניים בהם בעל הדין הראה זלזול בוטה והתעלם מדעת מן ההליך, או במקרים בהם לא עלה בידו להצביע על סיכויי הגנה כלשהם. יהיו מקרים בהם סנקציה זו של אי ביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד לא תהיה מידתית בהתייחס לכלל נסיבות המקרה, ולאיזון שבין סיבת אי ההתייצבות לבין סיכויי ההגנה..".

1. דהיינו אף אם מתברר כי אי הגשת כתב ההגנה או אי ההתייצבות נבעו מאי הבנה, או אפילו מתוך רשלנות מסוימת מצד המבקשת ואין בכך בכדי הבעת זלזול מופגן בבית המשפט, ייטה בית המשפט להיעתר לבקשה לביטול פסק דין ולברר המחלוקת גופה במעמד שני הצדדים מבלי לשלול מהמבקשת את זכות הגישה לערכאות שהוכרה כזכות חוקתית, וכל זאת תוך ריפוי הפגם באמצעות פסיקת הוצאות. (ר' החלטה מיום 2.3.16 בת"ק 10332-03-15 הכשרה חב' לביטוח בע"מ נ' חי ויקטור לב [פורסם בנבו].
2. לעניין סיכויי הגנתו של המבקש מפני התביעה- המבקש טוען כי בכל הזמנים הרלוונטיים, לא מסר את השיקים למשיבה. ולשיטתו, מדובר בשיקים שנגנבו, וחתימתו זויפה (הוגשה תלונה למשטרת ישראל, אך זו לא צורפה).
3. אמנם המבקש אינו מציגה ראיות התומכות בגרסתו, אולם בשלב זה אין בודקים את אמיתות טענות המבקש, אלא ביהמ"ש מניח כי נכונות המה, ובוחן אך את השאלה באם יש בפיו טענת הגנה לכאורית מפני התביעה. בנסיבות העניין ונוכח הטענה כי חתימתו זויפה, די בכך, על מנת להוות טענת הגנה לכאורית הראויה להישמע. (אף בהיעדר תלונה למשטרת ישראל)
4. בנסיבות אלו אני מורה כי פסק הדין שניתן בהעדר הגנה ביום 25.09.2019 יבוטל, בכפוף לתשלום הוצאות לתובע בסך של 4,500 ₪ בתוך 30 יום מהיום.

התשלום יבוצע ע"י הנתבע לידי ב"כ התובעת.

ניתנה היום, ב' אלול תשפ"ב, 29 אוגוסט 2022, בהעדר הצדדים.