בפניי בקשה לביטול פסילה מנהלית (למשך 30 ימים), אשר הוטלה על המבקש בשל נהיגתו לכאורה במהירות של 147 קמ"ש במקום בו המהירות המרבית המותרת הינה 90 קמ"ש.

המבקש טוען כי המדובר במהירות החורגת אך במעט (7 קמ"ש), מברירת המשפט וכי עברו אינו מכביד באופן המצדיק פסילתו המנהלית. כן מפנה המבקש למצבו האישי והמשפחתי המצדיק לטעמו ביטול הפסילה המנהלית. עוד אציין כי במהלך הדיון חזרה בה ב"כ המבקשת מהטענות בדבר כשלים בדו"ח ולמעשה הסכימה לקיומן של ראיות לכאורה.

במהלך הדיון אף פנה המבקש עצמו לבית המשפט והפנה לנסיבותיו האישיות והמשפחתיות (אותו לא אפרט בשל צנעת הפרט).

המשיבה מתנגדת לבקשה ומפנה לעברו התעבורתי של המבקש (ת/1).

דיון והכרעה

נוכח הסכמתו, הלכה למעשה, של המבקש לקיומן של ראיות לכאורה נותר לבחון את מסוכנותו של המבקש וזאת לאור נסיבות ביצוע העבירה מחד ועברו של המבקש מאידך.

בעברו של המבקש, אשר הוציא רישיון בשנת 1992, רשומות 54 הרשעות (16 מהן בעשר השנים האחרונות), כאשר מתוכן 6 הרשעות הינן בגין עבירות מהירות (3 בעשר השנים האחרונות). מחד, המדובר בער מכביד וצבר עבירות רב. מאידך גיסא עיון מעמיק יותר מגלה כי רובן ככולן של העבירות הינן מסוג ברירת משפט ואף ניתן להוסיף ולומר כי הרוב הינו ללא נקודות (קרי ברמה הנמוכה ביותר).

באשר לנסיבות ביצוע העבירה, הרי שמדובר בחריגה של 57 קמ"ש מהמהירות המותרת בדרך בינעירונית, עובדה המלמדת על מסוכנות מסוימת ולו מהטעם כי קיים פער משמעותי בין מהירות נסיעתו של המבקש למהירות הנסיעה של שאר הרכבים בכביש.

יחד עם זאת, העלאת רף המהירות אשר עד אליה לא מוגש כתב אישום, על אף שמדובר בחריגה גדולה מהמהירות המותרת במקום, משפיעה לטעמי באופן ישיר על שינוי מתחם הענישה וככזה גם על תקופת הפסילה המנהלית שיש לקבוע בגין חריגה קטנה (באופן יחסי), מרף זה [ר' החלטת כב' הש' פאר גינת בבפ"מ 4871-12-17 רזיאל (פורסם בנבו), כן ר' החלטתי בבפ"מ 12793-12-17 חמאדה נ' מ"י].

בסופו של יום, לאחר ששקלתי את כלל השיקולים הנדרשים לעניין, ותוך ששמתי לבי לפסיקה הנוהגת לפיה "[אחזור על] מושכלות יסוד והן שהן הקצין וקל וחומר ביהמ"ש מוסמך ואף חייב להפעיל את שיקול דעתו ואין מדובר בהחלטות בינאריות של 0 או 30 ימי איסור שימוש (והדברים תקפים אף בנוגע לתקופות פסילה)" (ע"ח (מחוזי חיפה) 4462-09-17 מ"י נ' פחימה [פורסם בנבו]),ותוך שנתתי משקל לנסיבותיו האישיות של המבקש ומשפחתו, הגעתי לכלל מסקנה כי צדק הקצין המשמע עת החליט לפסול את המבקש מנהלית, אך ניתן לקצר את התקופה במידת מה.

מכל הטעמים האמורים לעיל, מצאתי להעמיד את תקופת הפסילה המנהלית על 20 ימים מיום תחילתה- 21.2.19.

זכות ערר כחוק.

ניתנה היום, כ"ג אדר א' תשע"ט, 28 פברואר 2019, בהעדר הצדדים.