1. לפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית מיום 22.1.2019 (להלן: הוועדה) אשר קבעה כי אין לשנות מהחלטתה מיום 19.2.2018, לפיה אין מקום להפעלת תקנה 15 וכי למערער נכות יציבה בשיעור 20% החל מיום 29.10.2014 לפי סעיף 48(2)(ב) בשל "אי יציבות אחורית קדמית התעקמות מותאם".

רקע והשתלשלות העניינים

2. המערער, יליד 1952, נפגע בתאונה ביום 12.2.1987 אשר הוכרה על ידי המשיב כתאונת עבודה. הפגיעה אשר הוכרה היתה: חבלה בברך שמאל עם קרע ב - ACL. למערער נקבעה נכות רפואית בשיעור 10%, ללא הפעלת תקנה 15. בעקבות תביעה להחמרה אשר הגיש התובע בשנת 2008, נקבעה למערער נכות רפואית בשיעור 15%, ללא הפעלת תקנה 15. בשנת 2014 ועדה רפואית לעררים קבעה למערער נכות רפואית בשיעור 20%, ללא הפעלת תקנה 15.

המערער הגיש ערעור על החלטת הוועדה האחרונה ובפסק הדין אשר ניתן ביום 28.2.2016 על ידי כב' השופט טל גולן במסגרת ב"ל (נצ') 24404-08-15, הוחזר עניינו של המערער לוועדה, באותו הרכב, על מנת שתנמק מדוע ההחמרה שנמצאה במצבו של המערער אינה מצדיקה את הפעלת תקנה 15 (להלן: פסק הדין המחזיר הראשון). יצוין כי מדובר בתמצית השתלשלות הדברים והיא לקוחה מתוך פסק הדין אשר ניתן בהליך ב"ל (נצ') 24404-08-15.

3. ביום 1.2.2017 הגיש המערער ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים במסגרת ב"ל (נצ') 870-02-17, אשר התכנסה לדון בעניינו ביום 11.1.2017, בהתאם להוראות פסק הדין המחזיר הראשון אשר ניתן במסגרת ב"ל 24404-08-15. פסק הדין אשר ניתן ביום 23.4.2017 על ידי מותב זה, אישר את הסכמת הצדדים, כדלקמן:

"בהתאם להסכמת ב"כ הצדדים, עניינו של המערער יוחזר לוועדה רפואית לעררים, בהרכב חדש, על מנת שתפעל בהתאם לפסק הדין בתיק ב"ל 24404-08-15 ובין היתר, תשקול לפנות לוועדת רשות בהרכב חדש, על מנת לקבל את עמדתה ביחס לתקנה 15 בהתאם להוראות פסק הדין" (להלן: פסק הדין המחזיר השני).

4. ועדה רפואית לעררים התכנסה ביום 19.2.2018, לדון בעניינו של המערער, בהרכב חדש, בהתאם לפסק הדין המחזיר השני. הוועדה החליטה כך: "הועדה הקשיבה קשב רב לטענות העורר ובכ. הועדה עיינה בפרוטוקול ועדת הרשות מיום 2.1.2018 פסד לא מורה על העברת הדיון בתקנה 15 לועדת רשות בעיר אחרת כי אם על שינוי הרכב בלבד וכך נעשה. הועדה מאמצת את מסקנותיה כי אין מקום להפעלת תקנה 15. מן הנימוקים אשר בגוף החלטת ועדת הרשות".

5. המערער ערער על החלטה זו במסגרת ב"ל (נצ') 30965-04-18. לאחר דיון אשר התקיים בערעור, הודיעו הצדדים כי הם הגיעו להסכמה בדבר החזרת עניינו של המערער לוועדה, באותו הרכב, על מנת שתפעל כדלקמן:

"הועדה תשקול את עמדתה מחדש בעניין הפעלת תקנה 15 ותשקול בעצמה את הפעלת התקנה לאחר שתעיין בחוו"ד ועדת הרשות ולאחר שתשמע את טענות המערער בעניין. הוועדה תתייחס לטענת המערער כפי שעלתה בפרוטוקול כי הוא היה נהג משאית שסיפק סחורות של ירקות, פרק והעמיס."

ההסכמות קיבלו תוקף של פסק דין ביום 19.10.2018 (להלן: פסק הדין המחזיר השלישי).

6. ביום 22.1.2019 התכנסה הוועדה הרפואית לעררים (להלן: הוועדה) לדון בעניינו של המערער בהתאם לפסק הדין המחזיר השלישי. הוועדה קבעה כי אין מקום להפעלת תקנה 15 והותירה את הנכות הרפואית היציבה בשיעור 20% (להלן: החלטת הוועדה). כנגד החלטת הוועדה הוגש הערעור אשר לפניי.

7. ביום 19.7.2019 התקיים דיון בערעור בפני כב' הרשמת מירב ניר שלו. כפי שעולה מהפרוטוקול, מאחר וצוין על ידי הוועדה כי המערער עבר ניתוח להחלפת מפרק ועל מנת להבין האם מדובר בטעות קולמוס של הוועדה בשים למהות הפגיעה, ניתנה בסיום הדיון החלטה כדלקמן: "ב"כ המערער יודיע בתוך 7 ימים מהיום לבית הדין לאחר בירור עם המערער שלא נכח בדיון היום, האם המערער עבר ניתוח להחלפת פרק הירך או הברך ובאם כן באילו שנים. במסגרת הודעה זו יודיע ב"כ המערער, האם הוא עומד על הערעור".

בהתאם לכך הוגשה הודעה מאת ב"כ המערער לתיק ולפיה מבדיקה שערך, המערער עבר ניתוח להחלפת ברך שמאל ולא ניתוח להחלפת מפרק הירך. כן נתבקש להעביר את עניינו של המערער למתן פסק דין על ידי שופט. בתגובתו להודעה טען ב"כ המשיב כי הודעת המערער מצדיקה את טענתו בדיון כי הציון בפרוטוקול הוועדה כי בוצעה החלפת מפרק הירך, היא טעות קולמוס וטען כי יש לדחות את הערעור.

כן יצוין כי פרוטוקול ועדת הרשות מיום 2.1.2018 הוגש לתיק.

8. להלן עיקר טענות המערער במסגרת נימוקי הערעור אשר הוגשו –

א. מעיון בפרוטוקול הוועדה ניתן ללמוד כי הוועדה התעלמה לחלוטין מהוראות פסק הדין ומדברי ב"כ המערער, כאשר הוועדה החליטה שלא להפעיל את תקנה 15 וזאת תוך התעלמות מוחלטת מהעובדה כי המערער אינו יכול לשוב לעבודתו.

ב. בעקבות מצבו הרפואי נשלל רישיון הנהיגה של המערער ועל כן הוא אינו יכול לעבוד בעבודתו טרם התאונה.

ג. הוועדה התעלמה מכלל טענותיו של ב"כ המערער המפורטות בסעיף 5 לפרוטוקול הוועדה.

ד. החלטת הוועדה אינה מנומקת ואינה מבוססת כלל ומשכך ניתן לקבוע כי הוועדה נעולה בעמדותיה. לפיכך מתבקש לכנס וועדה בהרכב חדש.

ה. טעויות הוועדה הינן טעויות משפטיות גרידא, המחייבות את התערבותו של בית הדין.

בדיון, הוסיף ב"כ המערער והעלה גם את הטענות הבאות:

ו. מסד הנתונים כפי שהוועדה מציינת לגבי עיסוקו הקודם של המערער, אינו מדויק בלשון המעטה. הוועדה לא יישמה את הוראות פסק הדין המחזיר משלא התייחסה לכך כי המערער היה נהג משאית שפרק והעמיס ירקות ולא מדובר בעובד שעבד בחנות.

ז. יש להשיב את עניינו של המערער לוועדה באותו הרכב על מנת שתשוב ותפנה את המערער לוועדת רשות ותאפשר לו לטעון בפניה.

ח. על הוועדה היה לבחון האם הפגימה וגובה אחוזי הנכות כתוצאה מהפגימה יכולים לשלול את כושר השתכרותו של המערער עקב ההחמרה שחלה במצבו בשנת 2014. היה על הוועדה לבחון את מצבו יחסית לשנת 2014.

ט. יש להשיב את עניינו של המערער לוועדה על מנת שתבהיר האם התכוונה למפרק הירך או לברך בהחלטתה. מדובר בטעות משפטית היורדת לשורשו של עניין.

9. להלן עיקר טענות המשיב כפי שעלו בתשובתו לערעור -

א. הוועדה התכנסה לדיון ביום 22.1.2019, עיינה בפסק הדין ובמסמכים שבתיק, שמעה את המערער ואת בא כוחו ולאחר מכן דנה בעצמה בעניין הפעלת תקנה 15, כפי שהורה לה פסק הדין.

ב. הוועדה דנה בעניין הברך בלבד ועניין השפעתה על מסוגלותו של המערער לשוב לעבודה והיא קבעה שמבחינת הליקוי אורתופדי זה, לא היתה מניעה מהמערער לחזור לעבודתו וכי מבחינת אותו ליקוי, המערער מסוגל לעבודתו.

ג. הוועדה ביצעה את פסק הדין.

ד. המדובר בקביעות רפואיות של הוועדה, אשר ניתנו לאחר בחינה ודיון. מדובר בתחום שיקול דעתה הרפואי המקצועי של הוועדה ובית הדין אינו נוהג להתערב בקביעות הרפואיות ובשיקול הדעת עצמו.

ה. יש לדחות את הערעור בהעדר טעות משפטית המצדיקה את התערבות בית הדין.

בדיון הוסיף ב"כ המשיב וטען כדלקמן:

ו. פסק הדין המחזיר אינו כולל הוראה לגבי הרכב וועדת הרשות. אם סבור המערער כי נפלה טעות בוועדת הרשות, היה עליו להעלות טענה זו במסגרת ההליך הקודם.

ז. הוועדה בפרוטוקול התכוונה למפרק הברך וברור שמדובר בטעות קולמוס.

ח. הוועדה שמה לב לכך כי למערער ליקויים אחרים, אך הפרידה את הברך משאר הליקויים.

10. החלטת הועדה מושא הערעור

מדברי המערער בפני הוועדה:

"אני לא עובד גם בגלל הלב ובמיוחד בגלל הרגליים. אני מעמיס סחורות ונהג משאית אני לא יכול לעבוד זה עבודה רגלית."

מדברי בא כח המערער בפני הוועדה:

"אני רוצה להתייחס באופן ספציפי שמדובר בבעל חנות ולא עובד בתוך החנות הוא נהג שמעביר סחורות התייחסו בעניין הקצבה הכללית שזה לענייננו לא רלוונטי, החליף ברך שמאל 12/18 והתאונה הנדונה. הוא לא יכול לחזור לעבודה להיות נהג משאית ושללו את הרישיון בעקבות הפגיעה בברך".

סיכום ומסקנות:

"הוועדה עיינה בפס"ד מיום 19.10.2018 וכן הקשיבה לתובע וב"כ התובע ואף עיינה בפרוטוקול וועדת הרשות לעניין תקנה 15 מיום 2.1.2018 מבחינת אורתופדית לעניין הברך נשוא תביעה זו מציינת הוועדה כי התובע עבר ניתוח של החלפה מלאה של מפרק הירך כבר ב 12/17 ניתוח זה מיועד להביא לשיפור את המצב הרפואי של החולה לאחר הניתוח ומיועד לאפשר לו לבצע פעולות שונות כמו גם את אותן פעולות אותן נהג התובע לבצע כחלק מתפקידו בחלוקת סחורה ולפיכך לא רק שמצבו לא הוחמר (לא הוצגו מסמכים מעידים על התרופפות המשקל) אלה שמצבו צפוי להשתפר וכל זאת מבחינה אורתופדית בלבד מבלי להתייחס לליקויים האחרים שאותם ציינה וועדת הרשות. לפיכך הוועדה קובעת כי מבחינה זו אין מקום להפעלת תקנה 15 מבחינה אורתופדית בכל הקשור לברך יכול התובע לשוב ולעסוק בעבודה בה עסק קודם לכן."

11. דיון והכרעה – לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, וכלל החומר אשר בתיק, הגעתי למסקנה לפיה דין הערעור להתקבל בחלקו.

12. בהתאם לסעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995, במסגרת ערעור על החלטות ועדות לעררים, מוסמך בית הדין לדון בשאלות משפטיות בלבד. לא אחת נפסק, כי על בית הדין לבחון אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל (ארצי) 1004/98 הוד – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213, 1999). עוד נפסק בהקשר זה, כי קביעת שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הרלוונטיים הינן קביעות רפואיות מובהקות, הנמצאות בתחום סמכויות הבלעדי של הוועדה, וכי בית הדין אינו מוסמך להתערב בהן (עב"ל (ארצי) 217/06 בן צבי – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 22.6.06), כשאחת החובות המוטלות על הוועדה לעררים, שהינה גוף מעין-שיפוטי, היא חובת ההנמקה שמטרתה לאפשר ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה (דב"ע שם/01-1318 עטיה - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו(1) 60).

13. ראשית, יש לקבוע כי בפרוטוקול הוועדה נפלה טעות קולמוס כאשר נרשם "הירך" ולא הברך". הדבר עולה מקריאת מלוא הפרוטוקול ובמיוחד פתח המשפט הרלוונטי ממנו ניתן ללמוד כי הדיון בהמשך, מתייחס לברך: "מבחינת אורתופדית לעניין הברך נשוא תביעה זו מציינת הוועדה כי התובע עבר ניתוח של החלפה מלאה של מפרק הירך..". לאחר שהודיע המערער כי הוא לא עבר ניתוח במפרק הירך וכי הוא עבר ניתוח להחלפת ברך שמאל ניתן לקבוע כי אכן מדובר בטעות קולמוס ולא נפלה טעות משפטית בעבודת הוועדה כפי שנטען על ידי המערער.

14. שנית, משהוחזר על ידי בית הדין עניינו של מבוטח לוועדה לעררים עם הוראות, על הוועדה להתייחס אך ורק לאמור בהחלטת בית הדין, והיא אינה אמורה להתייחס לנושאים שלא פורטו באותה החלטה (דב"ע (ארצי) נא01-29 מנחם פרנקל - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כ"ד 160 (1992)). לפיכך, אין לקבל את טענות המערער בכל הקשור להרכב ועדת הרשות או לאפשרות כי המערער יטען בפני וועדת הרשות. טענה זו הועלתה במסגרת ערעור קודם שהגיש המערער ופסק הדין המחזיר אינו כולל הוראות בנושא זה. יצוין כי הטענה גם לא הועלה במסגרת טענות ב"כ המערער בפני הוועדה.

15. שלישית, אשר לטענת המערער כי הוועדה לא יישמה את פסק הדין המחזיר וכי מסד הנתונים אשר עמד בפניה היה שגוי, הרי שמעיון בהסכמות הצדדים אשר קיבלו תוקף של פסק דין, עולה כי על הוועדה היה לשקול מחדש את עמדתה בעניין הפעלת תקנה 15 לאחר שתעיין בחוות דעת ועדת הרשות ולאחר שתשמע את טענות המערער בעניין. נזכיר כי הוועדה מיום 19.12.2018 הפנתה בנימוקיה להחלטת ועדת הרשות בלבד. כמו כן, בהתאם לפסק הדין המחזיר האחרון, היה על הוועדה להתייחס לטענת המערער כי הוא היה נהג משאית שסיפק סחורות של ירקות, פרק והעמיס. מעיון בטענות המערער ובא כוחו בפני הוועדה, עולה כי נטען כי המערער אינו רק בעל חנות או עובד בחנות, אלא היה נהג שמעביר סחורות. נטען כי המערער אינו יכול לשוב לעבודתו כנהג משאית וכי רישיונו נשלל בעקבות הפגיעה בברך.

16. עיון בהחלטת הוועדה עולה כי היא נתנה את דעתה לנתונים המפורטים בפסק הדין וכן לטיעוני המערער בפניה בכך שבחינת עניינו של המערער מתייחסת לטענותיו ו"לפעולות אותן נהג התובע לבצע כחלק מתפקידו בחלוקת סחורה". אשר לטענת המערער בנושא רישיון הנהיגה, לא הובאה לפנינו ועל פניו גם בפני הוועדה, אסמכתא לכך כי רישיונו נשלל בקשר לתאונה דווקא. ראו גם דברי ב"כ המערער לפרוטוקול הדיון בערעור כי הוא אינו יודע מה חלקה של הפגימה בשלילת רישיון הנהיגה (עמ' 2 ש' 22-23). משום כך, לא נפל פגם בכל הקשור למסד הנתונים אשר עמד בפני הוועדה ומנימוקי הוועדה עולה כי היא פעלה בהתאם להנחיות פסק הדין המחזיר ובשים לב לטענות המערער ובא כוחו בפניה.

17. עם זאת, מעיון בהחלטת הוועדה עולה כי נימוקיה מתרכזים במצבו הרפואי של המערער לאחר הניתוח להחלפת הברך. בהתאם לנימוקיה בפרוטוקול, מסקנת הוועדה כי המערער יכול לשוב ולעסוק בעבודה בה עסק קודם לכן, מתייחסת בעיקר לשיפור במצבו הרפואי של המערער בברך בעקבות ניתוח החלפת המפרק בחודש 12/17 (לשיטת ב"כ המערער – בחודש 12/18). אמנם נראה כי נימוקים אלו של הוועדה פורטו בהתייחס לדברי ב"כ המערער בפני הוועדה מהם לכאורה השתמע כי הניתוח החמיר את מצבו, אולם אין מנוס מלהשיב את עניינו של המערער לוועדה על מנת שתשלים את החלטתה תוך תשומת הלב לכך כי למערער נקבעה החמרה במצבו החל מיום 29.10.2014.

יצוין כי בדיון נתבקש השבת עניינו של המערער לאותו הרכב, על כן איני נדרשת לדון בטענת המערער בנימוקי הערעור, כי יש להעביר את הדיון לוועדה בהרכב חדש.

18. לאור האמור לעיל, עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים, באותו הרכב, על מנת שתשלים את החלטתה מיום 22.1.2019 בכך שתפעל בהתאם להוראות פסק הדין המחזיר אשר ניתן ביום 19.10.2018 במסגרת ב"ל (נצ') 30965-04-18 בשים לב לכך כי הנכות היציבה בשיעור 20% נקבעה למערער כבר ביום 29.10.2014.

19. בשים לב לכך כי הטענה בגינה הושב עניינו של המערער לוועדה בפסק דין זה, לא פורטה במסגרת הערעור אלא הועלתה לראשונה תוך כדי הדיון בערעור וכן בשים לב לכך כי טענות נוספות של המערער כולן נדחו, מוצאת אני לנכון לחייב את המשיב לשלם למערער שכ"ט עו"ד בסך של 1,500 ₪ בלבד.

20. ככל ומי מהצדדים יבקש לערער על פסק דין זה, עליו להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, וזאת תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, כ"א תשרי תש"פ, (20 אוקטובר 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.