תביעה לתשלום תגמולי ביטוח בגין נזקי פח שנגרמו לרכב , לפי פוליסת ביטוח רכב. התביעה הוגשה על ידי התובעים, בעל ואשה נגד חברת הביטוח שהנפיקה את הפוליסה ונגד סוכנות הביטוח.

רקע ותמצית המחלוקת

1. ביום 3.6.18 נפגע רכבם של התובעים בתאונת דרכים ונגרם לו נזק שגרם לו לאובדן מלא. בעת התאונה נהג ברכב התובע 2 (התובע).
2. בהתאם לחוות דעת שמאי שהוגשה על ידי התובעים עמד שווי הרכב בעת התאונה על סך 43,600 ₪. בהמשך תוקן כתב התביעה לבקשת התובעים וסכום הנזק הועמד על 39,200, לאחר שהופחת ממנו ערך השרידים, בצירוף שכר טרחתו של השמאי בסך 1,170 ₪.
3. אין מחלוקת כי הנתבעת (איילון) הנפיקה לתובעים פוליסת ביטוח חובה וכן פוליסת ביטוח מקיף ביחס לשימוש ברכב. אין גם מחלוקת כי ההתקשרות בין הצדדים נעשתה טלפונית.
4. עוד אין מחלוקת כי בעוד שביטוח החובה מכסה את שני התובעים, הביטוח המקיף מכסה שימוש של התובעת 1 (התובעת) בלבד. בנסיבות אלה ומאחר שבעת התאונה נהג ברכב התובע, נדחתה תביעתם לקבלת תגמולי הביטוח בהתאם לפוליסה בשל הנזק שנגרם לרכב בתאונה.
5. לטענת התובעים, בעת שהזמינו מהנתבעת את פוליסות הביטוח הם ביקשו כיסוי ביטוחי לשניהם, בשתי הפוליסות, ולא ידוע להם מדוע בפוליסת הביטוח המקיף נקבע כיסוי ביטוחי רק לתובעת. בהקשר זה מפנים התובעים גם להקלטות שיחות הטלפון בין הצדדים.
6. לטענת הנתבעת, מעולם לא הוזמן ביטוח מקיף לשני התובעים, אלא הוזמן ביטוח מקיף רק לתובעת, כעולה מהמסמכים עליהם מסתמכים התובעים עצמם כמו גם מהקלטת השיחות כאמור.
7. התובעים הגישו תצהירי עדות ראשית של כל אחד מהם. הנתבעים הגישו תצהיר של נציג כל אחד מהם. כמו כן הגישו הצדדים מסמכים וכן הקלטות של שיחות בין נציגת הנתבעת והתובע, לרבות תמלילי השיחות.

טענות התובעים

1. לטענת התובעים, הם רכשו ביטוח חובה וביטוח מקיף לכיסוי שניהם בעסקה טלפונית, בהיותם בעל ואשה כשהרכב המבוטח, בו שניהם עושים שימוש, הינו רכבם היחיד.
2. התובעים טוענים כי התובע הוא זה שהזמין את פוליסות הביטוח החל משנת 2013 ושילם מכרטיס האשראי שלו ואינם חולקים על כך שפוליסות הביטוח חודשו שנה אחר שנה בשיחות טלפוניות בהסתמך על הצעת הביטוח הטלפונית משנת 2013, שציינה אותו כמציע נוסף.
3. התובעים מדגישים כי הקלטת השיחה הראשונה משנת 2013, עליה התבססה ההצעה האמורה לא צורפה בטענה כי אינה קיימת ואף לא הובאה לעדות הפקידה ששוחחה עם התובע באותו מועד. עוד טוענים התובעים בהקשר זה כי העתק של ההצעה קיבלו לידיהם רק לאחר התאונה, ביחד עם העתק הפוליסה וכי הנתבעות לא הגישו כל אישור מסירה של ההצעה או הפוליסה למי מהם לפני התאונה. בנסיבות אלה נמנע מהתובעים לעמוד על זכויותיהם וחובותיהם והם לא יכולים היו לבקש לתקן טעות כזו או אחרת שנפלה.
4. לטענת התובעים בכל השיחות שצורפו לא נשמעה נציגת הנתבעות מסבירה לתובע שאסור לאחרים מלבד התובעת לנהוג ברכב או שאין כיסוי ביטוחי מקיף לנהג שאינו התובעת. לטענת התובעים, הנציגה הסתפקה בלהגיד "נהג יחיד" בלי כל הסבר למשמעות המונח (ס' 7 לסיכומיהם) ובכך חטאו הנתבעות לחובת הגילוי הנאות וחובת הזהירות המוגברת החלות עליהם "במיוחד כאשר מדובר במונחים ביטוחיים שאין כלל הציבור מבין את המשמעות שלהם" (שם).
5. התובע העיד שהוא לא הבין את משמעות המונח "נהג יחיד" והשלכותיו על תנאי הפוליסה, שכן לדבריו הוא לא למד את השפה העברית באופן אקדמי אלא "מהכביש" (עמ' 6, ש' 31).
6. לטענת התובע לא מופיע בהצעה פרק מיוחד ביחס למי שרשאי לנהוג ברכב ולא נרשם בה שהנהיגה ברכב מוגבלת לתובעת בלבד אלא נרשם "שם הנהג הרשאי לנהוג", ללא שלילת כל נהג אחר. עוד נטען בהקשר ההצעה, כי ציון טווח הגילאים בהצעה היה בו כדי להטעות את התובע לסבור שהכיסוי חל גם עליו.
7. התובעים מדגישים כי ההנחה בדמי הביטוח הוענקה להם לאחר שהתובע הציג העדר תביעות שלו ולא של התובעת, שהעד מטעם הנתבעת שלל תחילה קיומה של אפשרות כזו.
8. לטענת התובע הוא סבר בתום לב שהוא מבטח אותו ואת אשתו ביחס לשימוש ברכב היחיד המשמש את שניהם, הן בביטוח חובה, הן בביטוח מקיף.

טענות הנתבעות

1. לטענת הנתבעות, רכב התובעים היה מבוטח החל משנת 2014 אצל הנתבעת 2 באמצעות הנתבעת 1 וכבר מפוליסת הביטוח הראשונה, התובעת היתה מורשית הנהיגה היחידה וכך גם מופיע בהצעת הביטוח.
2. לטענת הנתבעות הן הגישו ראיות רבות בתמיכה לטענתן שלא יכול היה להיות ספק בכך שהנהגת היחידה המורשית לנהיגה היא התובעת:

בהצעת הביטוח מופיעה התובעת עם כל פרטיה, בניגוד לתובע ובהמשך מפורט באופן ברור מי אלה היחידים שיכולים לנהוג ברכב, כאשר תחת "נהג א' נקוב בשם" מופיעים פרטי התובעת בלבד למרות שיש מקום לציין נהגים נוספים.

מאז ועד מועד התאונה חודשה הפוליסה מידי שנה באותם תנאים.

בהקשר זה מפנות הנתבעות להתכתבות במייל מיום 15.9.14 בה מאשר התובע את התנאי בדבר נהגת יחידה.

עוד מפנות הנתבעות לתמליל השיחה מיום 8.9.15 בה נאמר לתובע "נהג יחיד נוהג ברכב" והוא עונה כי הוא מאשר את החידוש.

כך גם ביחס לתמליל השיחה מיום 14.9.16 בו נאמר "נהג יחיד נוהג ברכב... נוהגת בשבתות וחגים" והתובע עונה "אהה" ובהמשך מאשר את החידוש.

הנתבעות מפנות בהקשר זה גם לתמליל שיחה נוסף ביחס לחידוש הפוליסה הרלבנטית לעניננו, גם שם חוזרת הנציגה על כך שמדובר בנהגת יחידה והדבר מאושר על ידי התובע.

1. לטענת הנתבעות, טענת התובע לפיה הוא לא הבין את המונח "נהגת יחידה" הוא בבחינת הרחבת חזית, שלא נטענה בכתבי הטענות אלא רק לאחר הגשת התצהירים והתמלילים.
2. לגופם של דברים טוענות הנתבעות, כי ניתן היה להתרשם שהתובע הוא אדם משכיל עם עברית רהוטה וללא קושי בהבנת הנשמע או הנקרא. מדובר בהנדסאי אלקטרוניקה העובד בתור מנהל אבטחת מידע בשגרירות ארה"ב.
3. לטענת הנתבעות, לא בכדי טיפל התובע בשם אשתו בענייני הביטוח שכן אין חולק שהתובעת אינה מבינה עברית ואם לא היה התובע מבין בענין היה בוודאי פונה לאדם אחר שהיה מטפל בענין. פעם אחר פעם התובע מאשר את תנאי הפוליסה, כותב הודעות דוא"ל בעברית ובשום שלב אינו אומר שהוא אינו מבין את מה שנאמר לו.
4. עוד טוענות הנתבעות, כי אדם החותם על מסמך חזקה שהבין את תוכנו ולא ייתכן כי רק לאחר הארוע יחזרו בהם התובעים מאישורם לתנאי הפוליסה במשך חמש שנים.
5. הנתבעות טוענות כי לא בכדי הוסכם על נהג יחיד, שכן מדובר בהנחה בדמי הביטוח, כאשר אין חולק שלתובעת היו תאונות קודמות בגינן פוצתה, שממילא היה בהן כדי לייקר את דמי הביטוח מלכתחילה.
6. לטענת הנתבעות, גם אם התובע לא הבין את תנאי הפוליסה הרי שהדבר אינו רלבנטי שכן הן אינן יכולות או צריכות לדעת מה עובר בראשם של המבוטחים.
7. בתשובה לטענת התובעים, כי בוטחו שניהם בביטוח החובה, טוענות הנתבעות כי יש הבדל בין הביטוחים, כאשר ביטוח החובה הינו לפי קבוצת גיל ולא יכול להיות שמי. כמו כן אין לכך השפעה על גובה הפרמיה ואין מניעה להוסיף עוד נהגים.
8. בתשובה לטענת התובעים כי התובע מופיע בהצעה כמציע נוסף, טוענות הנתבעות, כי קיימים מקרים רבים בהם המבוטח או אף המציע אינם מורשים לנהיגה. התובע נוסף להצעה כמציע נוסף אך ורק כדי לקבל הנחה נוספת, לפי זיקתו המשפחתית לנהגת, אולם אין לכך כל קשר לשאלה מי המורשה לנהוג ברכב.

דיון והכרעה

1. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות, ואפרט.
2. אין מחלוקת כי פוליסת הביטוח המקיף שנחתמה ביחס לרכב מושא התביעה מכסה רק נהגת אחת ויחידה, היא התובעת, ומאחר שהתאונה ארעה בעת שנהג ברכב התובע, על פניו אין לתובעים כיסוי ביטוחי בגין הנזק שנגרם לרכב בתאונה.
3. ברשימת הפוליסה צוין במפורש כדלקמן:

***** הגבלת הרשאים לנהוג ברכב (נהג/ת יחיד/ה) – התניית הכיסוי הביטוחי *****

תנאי לקיום חבות המבטח ולתשלום תגמולי הביטוח לפי פוליסה זו הינו:

בעת קרות מקרה הביטוח היה הרכב המבוטח נהוג על ידי הנהג/ת שפרטיו/ה מצויינים להלן, אשר רשיון הנהיגה שלו/ה תקף בישראל לנהיגת הרכב המבוטח, והוצא לפחות שנה לפני קרות מקרה הביטוח.

אבו אלהווא יארא 40732497 01/02/1981

ת.ז.: תאריך לידה: שנת הוצאת רשיון: 2008

כל הנ"ל בכפוף לאמור בסעיף 21 מפרק ו' לפוליסה

1. עוד אין מחלוקת על כך, שפוליסת הביטוח לשנים 2017-1018 מהווה למעשה חידוש של פוליסות קודמות, החל משנת 2013.
2. עוד בהצעה הראשונה, לשנת 2013 (שהתובע אישר שנשלחה אליו, עמ' 8, ש' 26-27), המציעה היתה התובעת, כאשר התובע נרשם כמציע נוסף.

תחת הכותרת "אני מבקש כי הכיסוי הביטוחי לגיל הנהג ברכב יוגבל בהתאם לגילאים שיצוינו על ידי להלן" סומן X בנהג/ת יחיד/ה בגיל 30-70, כאשר האופציות של "כל נהג" ושל "בני זוג נקובים בשם" נותרו ריקות.

בנוסף, ניתן למנות שלושה נהגים נקובים בשם תחת "שם הנהג הרשאי לנהוג" ושם נרשמו פרטיה של התובעת ושלה בלבד. יתר המקומות לרישום נהגים נותרו ריקים.

1. זאת ועוד, בחידוש שבוצע בשנת 2014, נשלח לתובע ביום 15.9.14 מייל בו נרשם במפורש ביחס לתנאי הפוליסה כי מדובר ב"נהגת יחידה – אבו אלהווא יארא, נוהגים בשבת, קיים שיעבוד..." ובתשובה במייל חוזר מאותו היום השיב התובע "אני מאשר".
2. גם בשלושה תמלילי שיחה של נציגי הנתבעות עם התובע, ביחס לחידוש של 3 השנים הבאות (2015-2017) נאמר לתובע במפורש כי מדובר בנהגת יחידה הנוהגת ברכב והוא אישר זאת.
3. כך בשיחה מיום 8.9.15, מבהירה נציגת הנתבעות כי "נהג יחיד נוהג ברכב" והתובע משיב "אהה". בשיחה מיום 14.9.16 מבהירה נציגת הנתבעות כי "נהג יחיד נוהג ברכב... נוהגת בשבתות וחגים" וגם כאן משיב התובע "אהה".
4. גם בתמליל השלישי והאחרון המתייחס לחידוש הפוליסה לתקופה מושא התביעה דנן (2017-2018), אומרת הנציגה "זה נהג יחיד.. נוהג ברכב. אה יארא נוהגת ברכב, כן?" והתובע עונה "נכון". בהמשך אף מדובר על כך שהפרמיה תתייקר בגלל תאונה שעשתה התובעת ובסיום חוזרת הנציגה על מי שנוהגת ברכב ומציינת רק את שמה של התובעת.
5. בכתב התביעה טענו התובעים כי ביקשו ביטוח מקיף שיכסה את שניהם, בדומה לביטוח החובה אולם הדבר לא נעשה, ללא ידיעתם. לאחר שהובאו הראיות שפורטו לעיל נותרה למעשה לתובעים טענה אחת בסיכומיהם, הטענה כי התובע, שעברית אינה שפת אימו, לא הבין מה פירוש התנאי בדבר "נהגת יחידה" והדבר, על השלכותיו, לא הוסבר לו על ידי נציגי הנתבעות.
6. יש צדק מסוים בטענת הנתבעות לפיה מדובר ב"שינוי חזית", אולם כך או אחרת אין מקומה של טענה זו בדבר הרחתבת חזית בשלב הסיכומים.
7. מכל מקום, אין בידי לקבל טענה זו של התובעים לגופה. ראשית, קשה לקבל את הטענה כי התובע לא הבין מה פירוש "נהגת יחידה". אין מדובר במונח משפטי או ביטוחי סבוך, אלא במונח בעברית פשוטה. נהגת יחידה ברכב משמעו נהגת יחידה ברכב.
8. כשעומת התובע עם התמלילים בהם מציינות נציגי הנתבעות שוב ושוב כי מדובר בנהג יחיד והוא מאשר זאת, השיב התובע בחקירתו "אני לא יודע מה זה נהג יחיד" (עמ' 6, ש' 5). אלא שבהמשך הוא עצמו אומר "פה הוא אומר לי שהיא נוהגת ברכב, זה נכון שהיא נוהגת ברכב. לא היה ברור לי שהיא נהגת יחידה. היא היחידה שאמורה לנהוג ברכב ואף אחד אחר. לא הבנתי את זה כך" (שם, ש' 9-10).
9. גם בהמשך מנסה התובע, שלא בהצלחה יתירה, לשוב ולהסביר מה בדיוק לא הבין: "אמרו לי את המילה נהגת יחידה, אני לא מבין את הפירוש של נהגת יחידה בנושא של פוליסת הביטוח" (שם, ש' 13). "לא הבנתי את המילה נהגת יחידה... איך אדע אם היא לא מסבירה לי מה זה נהגת יחידה. אם היתה אומרת לי היא היחידה, היא הבן אדם היחיד שמותר לו לנהוג על הרכב. כל בן אדם אחר לא יכוסה הייתי מבין את זה אבל זה לא מספיק להגיד נהגת יחידה" (עמ' 7 ש' 4-11).
10. במילים אחרות, התובע לא נתקל בבעיה בהבנת השפה העברית ביחס למונח "נהגת יחידה", אלא לטענתו לא הבין את המשמעות של הדבר ביחס לכיסוי הביטוחי. טענה זו היא מוקשית כשלעצמה, אולם גם אם היתה נכונה הרי שלכל היותר מדובר בטעות בהבנה של התובע, שביחס אליה אין לו אלא להלין על עצמו.
11. בהקשר זה מקובלת עלי עמדת הנתבעות לפיה גם אם התובע לא הבין את תנאי הפוליסה, למרות שאלה הובהרו לו שוב ושוב, הרי שהדבר אינו יכול להיות רלבנטי מבחינתן, שכן הן אינן יכולות או צריכות לדעת מה עובר בראשם של המבוטחים, ובוודאי שלא ניתן על סמך זאת לנהל את שוק הביטוח.
12. הנתבעות הבהירו לתובעים את תנאי הפוליסה שוב ושוב, הן בכתב, הן בעל פה והתובע אישר אותן שוב ושוב. התנאי בדבר נהגת יחידה הוא פשוט וברור ולא נדרש לפרשנות. אין מדובר במונח "ביטוחי" או מונה משפטי סבוך כטענת התובע. לטעמי, הנתבעות לא נדרשו להבהיר את תנאי הפוליסה מעבר לכך.
13. מוסיף וטוען התובע כי הנתבעות לא הוכיחו ששלחו אליו את הפוליסה ובכך חטאו לחובה המוטלת עליהן וגם מנעו ממנו לעמוד על זכויותיו וחובותיו או לתקן את התנאים במידת הצורך.
14. גם טענה זו אין בידי לקבל.

ראשית, לא ברור האם טוען התובע שלא קיבל את פוליסות הביטוח במהלך כל השנים בהן היה מבוטח. במיוחד כאשר אין מחלוקת שהתובעת עשתה תאונה (או תאונות) ואף קיבלה תגמולי ביטוח בגינן בהתאם לפוליסות קודמות.

שנית, את תנאי הנהגת היחידה יצא לתובע לאשר בכתב, גם לגרסתו (במייל מספטמבר 2014).

שלישית, וזה העיקר, התובע מאשר שהתנאי בדבר נהגת יחידה נאמר לו בעל פה (שוב ושוב) אלא שהוא לא הבין את משמעותו, ואם כך הוא הדבר אין הבדל בין תנאי שנמסר בעל פה לבין תנאי שנמסר בכתב, ואין כל משמעות לשאלת קבלת העתק מהפוליסות, בהן כתובים אותם דברים שאישר שנאמרו לו בעל פה.

1. בשולי הדברים יאמר כי מקובלות עלי טענות הנתבעות, שהובהרו אף על ידי העדים מטעמן, ביחס להבדל בין פוליסת ביטוח חובה לפוליסת מקיף, כמו גם ההבדל בין בעל הפוליסה או מציע לבין נהג נקוב המורשה לנהוג.

סיכומם של דברים

1. מאחר שהתובע היה הנהג בזמן התאונה, פוליסת הביטוח שהוצאה על ידי הנתבעות אינה מכסה את הנזק שנגרם לרכב בתאונה, הכל כמפורט לעיל.
2. לפיכך התביעה נדחית.
3. התובעים ישאו בהוצאות הנתבעות ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 5,000 ₪.

ניתן היום, ד' תמוז תשפ"ב, 03 יולי 2022, בהעדר הצדדים.