בפני | כב' הרשמת הבכירה טלי מירום |
התובע | ציון גולן |
נגד |
הנתבעים | 1. מאיר ליסינג בע"מ 2. שרון פרץ |
|
| |
פסק דין |
- תביעה לפיצוי על סך של 28,578 ₪ בגין נזקים שנגרמו לרכבו של התובע בעקבות תאונת דרכים מיום 24.12.18 במעורבות משאית שבבעלות נתבעת מס' 1 והנהוגה בידי נתבע מס' 2.
- התאונה כאשר המשאית עמדה להיכנס בנסיעה לתוך אתר בנייה, אליו מגיע הנתבע כפעמיים-שלוש בשבוע, לצורך הובלת חומרי בניין לאתר. על מנת להיכנס לאתר, שהכניסה אליו היא בין שני קירות צרים, מבצעת המשאית תמרון של נסיעה לפנים ולאחור, במטרה להתיישר ולהתכוונן אל בין הקירות. תוך כדי התמרון ובעת שהמשאית נסעה לפנים, הגיע למקום התובע ברכבו, כשכיוון נסיעתו הוא בניצב לכיוון נסיעת המשאית.
- לטענת התובע, בראותו את המשאית נוסעת לפנים ולאחור, הוא נעצר עצירה מלאה ליד המדרכה שמימינו, על מנת לאפשר לה להשלים את התמרון, בעת שזו נסעה לפנים; אלא שלטענתו, תוך כדי נסיעה לפנים סטה לפתע הנתבע ימינה לכיוונו, מבלי לראותו, ולא הועילו הצפירות שצפר שוב ושוב; חלונות הרכב סגורים, הנתבע לא שמע את הצפירות והמשיך לנסוע לכיוון רכבו, עד אשר הגלגל הקדמי ימני של משאיתו עלה על חלקו הקדמי שמאלי של רכבו ומעך אותו. לטענת התובע, לא היה לו לאן לברוח, שכן על המדרכה שמימין היו הולכי רגל, ומאחוריו היו כלי רכב נוספים. יצויין, כי מדובר בכביש ללא מוצא שבקצהו נמצאת ה"פיאצה", והולכי רגל רבים מתהלכים במקום, בין על המדרכות ובין על הכביש עצמו.
- התובע הציג תצלומים של מקום התאונה ושל שני כלי הרכב המעורבים בה מיד לאחריה, כאשר חלקה הקדמי ימני של המשאית מועך עדיין את חלקו הקדמי שמאלי של רכב התובע.
- בכתב ההגנה טענו הנתבעים, כי המשאית ביצעה תמרון על מנת להיכנס בנסיעה לאחור לתוך אתר הבניה, וזאת באמצעות עובד שכיוון את המשאית בנסיעתה לאחור. לטענתם, בעת שהמשאית נסעה לפנים תוך כדי תמרון, התפרץ התובע לתוך נתיב נסיעתה בנסיון להספיק ולעבור בטרם תשלים את נסיעתה לפנים. נטען, כי חלונות הרכב היו פתוחים, אלא שהתובע מעולם לא צפר בצופר רכבו. בדיון טען הנתבע, כי בתמונה המתעדת את שני כלי הרכב מיד לאחר התאונה, ניתן לראות שהגלגל הקדמי ימני של רכב התובע נמצא על המדרכה ומסובב מעט שמאלה, מה שמצביע, לטענתו, על כך שהתובע ניסה לעקוף את המשאית ואף עלה לצורך כך על המדרכה, ומיד לאחר מכן ניסה לחזור אל הכביש על ידי פניה קלה שמאלה.
- לדיון התייצבו התובע והנתבע, ללא התייצבות מטעם הנתבעת (רק בהמשך הדיון התייצבה נציגת מבטחת הנתבעים). שניהם הדגימו את אופן אירוע התאונה בין ברכבי צעצוע ובין בשרטוט. הנתבע אישר, ואף שירטט זאת בשרטוט שהכין, כי תוך כדי נסיעתו לפנים פנה בקשת ימינה, על מנת לתמרן את המשאית לצורך כניסתה לאתר הבניה.
העובד שנטען כי הוא זה שכיוון את הנתבע בנסיעתו לאחור לא הובא לעדות, וזאת, לדברי הנתבע, עקב חג הקורבן שחל היום, אותו חוגג המכוון, ושנית, כי נאמר לו על ידי חברת הביטוח כי עדותו של המכוון אינה רלוונטית.
- לאחר ששמעתי את התובע ואת הנתבע, את הסבריהם ואת האופן שבו שיחזר כל אחד מהן את התאונה, ולאחר שעיינתי בתמונות ובחוות דעת השמאי מטעם התובע, מסקנתי היא כי התאונה אירעה כגרסתו של התובע, ולהלן טעמיי:
א. הנתבע אישר, כי לאור מיקום מושב הנהג, בצדה השמאלי של המשאית, ולאור גובהו, רכבו של התובע היה ממוקם ב"שטח המת" בחלקו הימני של שדה הראיה של הנתבע, במיוחד בשים לב לכך שהתובע נהג ברכב ניסאן מיקרה, שמימדיו קטנים יחסית. בנסיבות אלו, לא יכול היה הנתבע לראות את רכב התובע בשניות שלפני התאונה ומכאן שאין בידו להעיד על פעולותיו של התובע בסמוך לפני התאונה, שכן לא יכול היה לראותן כלל.
ב. מצאתי את עדותו של התובע מעוררת אמון והתרשמתי מאמיתות דבריו. הגרסה שמסר בכתב התביעה ובבית המשפט זהה לחלוטין לגרסתו בטופס ההודעה על התאונה שמולא ביום התאונה, כאשר מן המפורסמות הוא כי מסמכים הנערכים בסמוך מאוד למועד האירוע, נהנים על פי רוב ממידה רבה של אותנטיות, זאת לאור העובדה שזכרונו של עורך המסמך על פי רוב טרי יותר בשלב זה, ובדרך כלל טרם הספיק לקבל יעוץ כלשהו.
ג. הנתבע העיד, כי אם וכאשר יקבע בית המשפט כי הוא נושא באחריות לאירוע, אזי ההשתתפות העצמית החלה על פי פוליסת הביטוח של המשאית, המגיעה לכדי כ - 5,700 ₪, תנוכה משכרו. יש בכך משום תמריץ, ולו בלתי מודע, למסור גרסה המתארת את התאונה באופן בו לא תיוחס לו אחריות לאירוע התאונה.
בהקשר זה יובהר, כי לא נתתי משקל כלשהו לטענות התובע, כי הנתבע אינו מקפיד על חוקי התנועה בכלל, כאשר בכך הסתמך על צילום משאיתו של הנתבע חונה ליד ביתו בכיוון הפוך לכיוון התנועה, שכן ודאי שאין בכך כדי ללמד, אף לא ברמז, כי הנתבע הוא, כביכול, עבריין תנועה סדרתי.
ד. אופי הפגיעות ברכב התובע תומך אף הוא בגרסת התובע, לפיה עמד במקומו בעת הפגיעה ולא נסע. הפגיעה הנראית בצילומים היא פגיעת מעיכה מכיוון למעלה ומלפנים, מה שמצביע על כך שהמשאית היא זו ש"עלתה" על רכב התובע; לו היה מדובר בפגיעה של רכב התובע, תוך כדי נסיעה, במשאית, כיוון הפגיעה היה אופקי, ויש להניח כי במקרה כזה, לאור המהירות היחסית של שני כלי הרכב, הנמצאים בתנועה זה לכיוונו של זה, הפגיעה היתה קשה הרבה יותר.
ה. בהתכתבות הדוא"ל בין סוכנת הביטוח של התובע ובין מיישבת התביעות של מבטחת המשאית, אשר צורפה לתביעה, טענה האחרונה, כי בוחן תנועה מטעם המבטחת ערך דו"ח לגבי התאונה, אלא שכל בקשותיה של סוכנת הביטוח לקבל העתק של דו"ח הבוחן הושבו ריקם בטענה שמדובר במסמך פנימי, ובהמשך נטען כי אין מדובר בדו"ח בוחן אלא ב"התייעצות". יש להניח, כי לו היו מסקנותיו של בוחן התנועה תומכות בגרסתו של הנתבע, לא היתה מניעה מלהציג את הדו"ח, להיפך; בנסיבות אלו פועל העקרון לפיו במקרה של הימנעות מהצגת ראיה רלוונטית, חזקה כי לו היתה ראיה זו מוצגת, היא היתה פועלת לחובת הנתבעים (ע"א 548/78 נועה שרון נ' יוסף לוי, פ"ד לה(11), 736, 760 [1980]; רע"א 12/15 עזבון המנוח אליה פרג' ז"ל נ' אסף אלעזר [1.3.2015]).
ו. המכוון, שהיה עד לתאונה, ואשר הינו בשליטת הנתבעים ו/או המבטחת, לא הובא לעדות. הטענה כי נבצר ממנו להגיע עקב החג אין בה כדי להצדיק את העדרותו, שכן ניתן היה להגיש מבעוד מועד בקשה לדחיית הדיון בנסיבות אלו. גם בהקשר זה יש להחיל את החזקה בדבר הימנעות מהצגת ראיה או עדות רלוונטית, כאמור לעיל.
- לאור כל אלו, אני קובעת, כי התאונה אירעה באופן בו תוארה על ידי התובע.
- בנסיבות אלו, האחריות המלאה לאירוע התאונה מוטלת על הנתבע, אשר נהג את משאיתו לכיוון ימין, מבלי שביכולתו לראות את המתרחש שם, בשל "השטח המת" שבשדה הראיה שלו בחלקה הקדמי ימני של משאיתו. אכן, מסיבה זו מן הראוי היה כי המכוון ידאג לכוון את המשאית לא רק בעת נסיעתה לאחור, אלא גם בעת נסיעתה לפנים, במיוחד באזור בו עוברים כלי רכב והולכי רגל.
- בנסיבות, כאשר התובע לא תרם כלל אירוע התאונה ולא היה לאל ידו למנעה, אין מקום לייחס לו אשם עצמי תורם כלשהו לאירוע התאונה.
הנזק
- התובע צירף לכתב התביעה חוות דעת שמאי מטעמו, לפיה נגרם לרכבו נזק במוקד השמאלי קדמי, כך שהיה צורך בהחלפת המגן הקדמי, הכנף השמאלית, שני הפנסים, מכסה תא המנוע וחלקים נוספים. הנזק הוערך בסך של 18,618 ₪. בנוסף העריך שמאי התובע, כי בגין הפגיעה נגרמה לרכב ירידת ערך של 3 אחוזים, המתבטאת בסך של 1,010 ₪. הנזק תוקן בהתאם לחוות דעת השמאי, והוצגה חשבונית מתאימה.
בנוסף נשא התובע בשכר טרחתו של השמאי מטעמו, בסך של 1,450 ₪.
- הנתבעות לא הציגו חוות דעת שמאי נגדית ולא ביקשו לחקור את שמאי התובע על חוות דעתו, ומכאן שזו לא נסתרה.
- לאור האמור לעיל מסתכם נזקו של התובע בסך של 21,078 ₪.
- אני דוחה את טענותיו של התובע לכך שמאז התאונה הוא סובל מחרדה מנסיעה בכלי רכב, בהיות הדבר בגדר נזק גוף שיש לתבוע בגינו את מבטחת ביטוח החובה של רכבו, על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975. לא נמצאתי כי נגרמה במקרה דנא עגמת נפש חריגה מעבר לטרדה ולטרחה הכרוכות ממילא בכל מקרה של פגיעת רכוש ברכב, עניין אשר יילקח בחשבון במסגרת פסיקת ההוצאות.
- סיכומו של דבר, אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 21,078 ₪.
בנוסף אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע הוצאות משפט, לרבות החזר אגרה, בסך של 700 ₪.
- הסכום הכולל, בסך של 21,778 ₪, ישולם לתובע בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
זכות הגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה בתוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין.
המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.
ניתן היום, י"א אב תשע"ט, 12 אוגוסט 2019, בהעדר הצדדים.
