1. לפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר המבקש ביום 5.3.19 (להלן: "פסק הדין").

2. במסגרת פסק הדין הורשע המבקש בעבירה של שימוש בטלפון נייד בזמן נהיגה ונגזרו עליו העונשים הבאים: קנס בסך 2,500 ₪ ופסילה על תנאי של חודשיים למשך שנתיים.

3. המבקש טען כי הגיש בקשה להישפט אך מעולם לא קיבל הזמנה לדיון. טען כי מעיון באישור המסירה עולה כי דבר הדואר לא התקבל בידיו מהסיבה "לא נדרש", וגם נשלח לכתובת ת.ד. 998 אשר אינה שייכת לו. טען כי לא ביצע העבירה המיוחסת לו, כי לא השתמש ולא החזיק בטלפון תוך כדי נהיגה וכי השוטר רשם את הדו"ח מבלי לשמוע את טענותיו. טען כי קיבל לידו את פסק הדין רק ביום 13.7.19, עת שקיבל התראה ממשרד הרישוי. לאור האמור ביקש להורות על ביטול פסק הדין ולקבל יומו בבית המשפט.

4. ב"כ המשיבה התנגד לבקשה לאור האמור בהכרעת הדין וביקש להשאיר את גזר הדין על כנו.

5. בתשובת ב"כ המבקש לתגובת המשיבה טען ב"כ המבקש כי הכתובת ת.ד. 998 הרשומה בהזמנה לדין שייכת לו עצמו ולא למבקש וכי לא זכור לו שקיבל הזמנה כזאת בעבור המבקש וכי לא היה אז המייצג בתיק.

6. לאחר ששקלתי טענות הצדדים החלטתי לדחות הבקשה.

7. על פי סעיף 130(ח) לחסד"פ בית המשפט רשאי, על פי בקשת הנאשם, לבטל את פסק הדין בהתקיים אחד משני תנאים: סיבה מוצדקת לאי התייצבותו לדיון או גרימת עיוות דין כתוצאה מהותרת פסק הדין על כנו (ראו בנדון: רע"פ 9142/01 איטליא נ' מ"י, פ"ד נז(6) 793; רע"פ 7709/13 סאסי נ' מ"י, ניתן בתאריך 28.11.13).

בקשה על פי סעיף 130(ח) יש להגיש בתוך 30 יום מהיום שהומצא לנאשם פסק הדין.

8. משלוח ההזמנה באמצעות דואר רשום מקים "חזקת מסירה" כאשר על הנמען מוטל הנטל להוכיח כי לא קיבל את ההודעה מסיבות שאינן תלויות בו (ראו לעניין זה רע"פ 8626/14 סמארה נ' מ"י, 10.2.15 וכן רע"פ 106/15 קריב נ' מ"י, 20.1.15).

מאישור המסירה עולה כי הזימון לדיון נשלח לת.ד. 998 וחזר בציון "לא נדרש". בתשובה לתגובת ב"כ המשיבה, טען ב"כ המבקש כי תיבת הדואר אליה נשלח אישור המסירה שייכת לו עצמו. לא ברור מדוע טענה זו הועלתה רק בשלב זה של הבקשה, היא אינה נתמכת בתצהיר, מה עוד שמעיון בתיק האלקטרוני עולה כי פסק הדין נשלח לאותה כתובת, ונמסר לאביו של המבקש, "ח'אלד", אשר אף אישר קבלת דבר הדואר בחתימתו בתאריך 16.3.19.

בנסיבות אלה, לא עלה בידי המבקש להפריך את חזקת המסירה. כאמור, טענה זו של ב"כ המבקש לא נתמכת בתצהיר או באסמכתא כלשהי בדבר זהות בעל תיבת הדואר וכלל לא ברור למי יש גישה לאותה תיבת דואר בשים לב לכך שאביו של המבקש, ח'אלד, חתם על אישור המסירה אף שנטען ע"י ב"כ המבקש כי תיבת הדואר שייכת לו ולא למבקש.

בנוסף, מהאמור עולה גם כי המבקש לא הגיש הבקשה במסגרת המועדים הקבועים בחוק.

9. מעבר לכך, טענות ההגנה שהעלה המבקש סתמיות ואינן מפורטות והמבקש אף לא פירט כיצד הותרת פסק הדין על כנו תגרום לו עיוות דין. עוד יש לציין כי העונש שנגזר על המבקש, בשים לב לעברו התעבורתי, אינו חורג ממתחם הענישה הנהוג לעבירה מסוג זה.

10. לאור כל האמור לעיל הבקשה נדחית.

11. המזכירות תעביר עותק החלטתי זו לצדדים.

ניתנה היום, י"ט אלול תשע"ט, 19 ספטמבר 2019, בהעדר הצדדים.