בפניי תביעה בה תובע התובע את תשלום שכר עבודתו עבור הרכבת מטבחים בפרויקט מגורים בעיר חריש.

1. לטענת התובע, תחילתה של ההתקשרות בינו לבין הנתבע היא באמצעות הנגר מר מיכאל בוחבוט, אשר קישר בין הצדדים.

בשיחת טלפון שהתקיימה בין התובע לבין הנתבע 1, ביקש ממנו הנתבע 1 לעזור לו בהרכבת מטבחים בפרוייקט בעיר חריש. סוכם, כי שכר העבודה יעמוד על סך של 1,000 ₪ ליום עבודה. לאחר שעבד בפרוייקט במשך ארבעה ימים, ולאחר פניות חוזרות ונשנות אל הנתבע, שולם לו סך של 2,000 ₪ בלבד, ונאמר לו ש"זה מה שאתה שווה".

1. התביעה הוגשה תחילה כנגד הנתבע 1 בלבד. בכתב ההגנה ובדיון אשר התקיים בפניי ביום 31 ביולי 2019 טען הנתבע 1 כי הזמנת העבודה נעשתה ע"י חברת "ורונה מטבחים" אשר בבעלותו, ועמד על כך שהחברה תצורף כנתבעת לכתב התביעה. בהתאם, ובהסכמת התובע, הוריתי על תיקון כתב התביעה וצירוף הנתבעת 2, ולאחר שזו הגישה כתב הגנה מטעמה, התקיים דיון בפניי.
2. לטענת הנתבע 1, אין נגדו כל עילת תביעה אישית, שכן ההתקשרות הייתה עם הנתבעת 2. יצוין כבר עתה, כי אף אחד מהנתבעים לא צירף הסכם התקשרות עם התובע ממנו ניתן ללמוד מי הצדדים להתקשרות ומה סוכם ביניהם.
3. הנתבעת 2 טוענת בכתב הגנתה, כי בשיחה הטלפונית הציג התובע עצמו כקבלן משנה בתחום הנגרות וכבעל ניסיון של 40 שנה בתחום, ברמה השווה לרמתו של הנגר מיכאל בוחבוט, אשר עבד בעבר עם הנתבעת 2 בעבר, ואשר כאמור קישר בין הצדדים כאן (להלן – "הנגר"). התובע התחייב להגיע לאתר באופן עצמאי ולהביא עמו כלים מתאימים. למרות זאת, יום לפני תחילת העבודה, טען התובע שאינו יודע איך להגיע לחריש, וביקש שילוו אותו ביום עבודתו הראשון על מנת להעריך את היקף העבודה הדרוש. בהתאם, נשלח מר עלי מסרי, נהג מטעמה (להלן – "הנהג"), אשר אסף את התובע מביתו והביאו אל פרויקט המגורים. לאחר סיבוב באתר, טען התובע שהוא זקוק לעוזר שיסייע לו בהגשת כלי העבודה וביקש שהנהג יתלווה אליו גם ליתר ימי העבודה. הנתבעת נעתרה לבקשת התובע וסוכם כי התשלום אשר יינתן לתובע יהיה פחות מהתמורה שסוכמה מראש, שכן התובע לא התנייד בכוחות עצמו והגיע ללא עוזר מטעמו חרף הסיכום.

לטענת הנתבעת 2, התובע הגיע עם כלים מתאימים רק ביום העבודה השלישי ולאחר שביומיים הראשונים השתמש התובע בכלי עבודה שהיו ברכבו של הנהג, שהינם כלים לעבודות גבס ואינם מתאימים בהכרח לעבודת נגרות כפי שנדרש.

לאחר מספר ימי עבודה ולאחר שעלה החשש לטיב איכות עבודתו של התובע, שלחה הנתבעת נציג מטעמה לבצע ביקורת על העבודה, שם גילה הנציג מטעמה שהתובע ביצע נזקים רבים בכיוון המגירות והדלתות במטבח וכן נעשו קידוחים רשלניים, ובכך גרם נזקים בלתי הפיכים למטבחים. לאחר הגילוי, הודיעה הנתבעת לתובע על סיום העסקתו והעבירה לו תשלום בסך
500 ₪ ליום, תוך שנאלצה לשלם לעובד אחר מטעמה לשם תיקון הנזקים שביצע התובע.

הדיון בפניי

1. בדיון שהתקיים בפניי העיד מר מיכאל בוחבוט, שלא הייתה לו כל ידיעה באשר לסיכום בין הצדדים. עם זאת, העיד העד שכאשר מזמינים איש מקצוע, יש לבדוק בסוף היום הראשון האם העבודה מבוצעת כיאות, ואם יש מקום להמשיך בהתקשרות (עמ' 4 לפרוטוקול, שורות 6-8).
2. התובע טען, שהתקשר עם הנתבע 1 ולא עם הנתבעת 2 ולא נאמר לו בשום שלב שההתקשרות היא עם הנתבעת 2 (עמ' 6, שורות 2-3).
3. הנתבע 1 אישר שלא טרח לבדוק את העבודה שביצע הנתבע, שכן לדבריו "לא היה לו זמן" (עמ' 5, שורות 16-17) ולא הייתה לו שליטה באתר (עמ' 5, שורות 31-32). עוד טען הנתבע 1, כי הסכום של 2,000 ₪ שולם לתובע ע"י הנהג מכיסו של הנהג, שריחם על התובע וחש שעשה טעות בכך שלא עצר את עבודתו בזמן. לשאלת בית המשפט האם זה מקובל שנהג ישלם מכיסו בגין עבודה שבוצעה עבור הנתבעים, השיב הנתבע 1 שהדבר אינו מקובל (עמ' 5, שורות 28-31).
4. עדותו של התובע הייתה מהימנה עליי. התובע העיד באופן ברור על כך שסבר שהוא מתקשר עם הנתבע 1, ששיחת הטלפון הייתה עם הנתבע 1 וכי לא נאמר לו דבר על כך שההתקשרות היא עם הנתבעת 2.

ראיה לכך ניתן לראות בקבלה שהפיק התובע עבור הסכום של 2,000 ₪ ששולמו לו, שהיא ע"ש הנתבע 1 ולא ע"ש הנתבעת 2.

1. לעניין הטענות לפיהן לא הביא עמו כלי עבודה, התובע השיב ופירט בצורה ברורה ואותנטית אילו כלי עבודה הביא איתו וסיפר כיצד נשא אותם בעצמו במעלה ובמורד שמונה קומות הבניין. עוד העיד במענה לשתי שאלות שונות בדיון, שהנהג לא עזר בדבר ורק הלך לעשן ולא הביא עמו דבר מלבד סיגריות (עמ' 5, שורות 23-25; עמ' 6, שורה 7). עדותו הייתה אמינה עליי והתרשמתי כי הוא דובר אמת.
2. למרבה הצער, איני יכולה לומר זאת על עדותו של הנתבע 1.

ראשית, הנתבע 1 לא הביא ראיה כלשהי לפגמים כלשהם בעבודת התובע, וטענה זו נטענה באופן סתמי ולא מפורט.

שנית, טענתו של הנתבע 1 לפיה הנהג שילם מכיסו סך של 2,000 ₪, אינה מהימנה עליי. לא רק שטענה זו אינה מתיישבת עם הטענות בכתב ההגנה מטעם הנתבעת 2, שם נטען כי החליטה לשלם סך יומי של 500 ₪ בלבד לאור טיב העבודה שבוצעה, הרי שטענה זו אינה מתיישבת עם ההגיון ועם השכל הישר. מדובר בסכום משמעותי, בוודאי למי שהוא שכיר בחברה ותו לא.

יוזכר, כי הנהג, על אף היותו דמות מפתח בפרשה, שכן הוא זה שליווה את התובע במהלך העבודות וכנטען אף שילם לו מכיסו, לא הובא לעדות ע"י הנתבעים.

ההלכה הפסוקה קובעת, כי "כלל הנקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל-דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, הייתה פועלת נגדו (ראה לעניין זה ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, פד"י מד(4) 595).

חזקה זו אמנם ניתנת לסתירה, אבל הנתבעים לא הביאו ראיות לסתור ומכאן שחזקה זו עומדת לחובתם.

1. שלישית, סבורה אני כי התנהלותו של הנתבע 1 בתיק זה יש בה כדי להעיד על אמינותו. ראשית, כזכור, הנתבע 1 עמד על דחיית הדיון ותיקון כתב התביעה על דרך של הוספת הנתבעת 2, אולם אין בכתב ההגנה מטעמה כדי להוכיח כי ההתקשרות הייתה עמה ולא עם הנתבע 1 והדבר אף לא הוכח בדיון בפניי. יתרה מזאת, בתחילת הדיון שהתקיים בפניי טען הנתבע 1 כי הנתבעת 2 נמצאת בפירוק מרצון ולכן הוא אינו סבור שהוא יכול לייצגה בדיון, ורק לאחר שהובהר לו שהמשמעות של העדר התייצבות הנתבעת 2 הוא מתן פסק דין נגדה, חזר בו מהטענה וטען גם בשם הנתבעת 2. התרשמתי, כי כל כוונתו של הנתבע 1 היא לחמוק מדיון לגופו של עניין, ורק לאחר שהבין כי אינו יכול לעשות כן, התרצה וניהל את הדיון באופן ענייני. התרשמתי, כי הנתבע 1 משך את ההליכים בתיק זה במתכוון ולא הייתה כל כוונה עניינית בהתנהלות שתוארה לעיל.
2. לאור כל האמור לעיל, ולאחר שהתרשמתי מכנות ואמינות גרסתו של התובע, לעומת גרסתו של הנתבע 1, שכאמור לא הייתה אמינה עליי, אני קובעת כי ההתקשרות בוצעה בין התובע לנתבע 1, וכי הסכום של 2,000 ₪ שולם לתובע ע"י הנתבע 1 באמצעות הנהג. לא שוכנעתי כי היו פגמים כלשהם בעבודת התובע, ולכן אני קובעת כי על הנתבע 1 להשלים את מלוא תשלום התמורה כפי שסוכם בין הצדדים. הנתבע 1 רשאי לבצע את התשלום באמצעות הנתבעת 2, אולם אין בכך כדי לגרוע מחובתו האישית לביצוע התשלום, על המשתמע מכך.

סיכום

הנתבעים, יחד ולחוד, ישלמו לתובע סך של 2,000 ₪, וכן הוצאות משפט בסך של 1,200 ₪.

סכומים אלה ישולמו תוך 30 יום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

המבקש לערער על פסק הדין רשאי להגיש בקשה לבית המשפט המחוזי בחיפה, תוך 15 יום מיום המצאת פסק הדין לידיו.

ניתן היום, י"ד שבט תש"פ, 09 פברואר 2020, בהעדר הצדדים.