19 אוגוסט 2021

1. ערעור זה הוגש ביום 28.2.2019 בגין החלטת ועדת אי הכושר מיום 20.2.2019 אשר הסתמכה בקביעתה על קביעת ועדה רפואית מיום 29.5.2017 כי למערער 46% נכות מיום 1.4.2018.
2. במקביל הגיש המערער ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים בהליך ב"ל 49956-12-18. על כן ביקש לדחות את הדיון בעניינו עד לאחר שהערעור יוכרע בפן הרפואי.
3. בהליך ביחס לוועדה הרפואית הוחזר עניינו של המערער לוועדה הרפואית לעררים בהתאם לפסק דין שניתן בהליך שם ביום 20.1.2020. הוועדה מתוקף פסק הדין קבעה ביום 3.9.2020 כי נכותו הרפואית של המערער היא 57% מיום 23.5.2018.
4. לטענת המערער המשיב לא הבהיר מדוע לא נקבעה נכותו בין התאריכים 1.4.2018 עד 23.5.2018 ועל כן עמד על הערעור.
5. לאחר שעיינתי בכלל החומר המצוי בתיק, מצאתי כי אין מקום להמשיך ולנהל הליך זה והגיעה העת ליתן פסק דין.
6. ידוע כי החלטת וועדת אי כושר נסמכת על החלטת הוועדה הרפואית בעניינה. מאחר והוועדה הרפואית לאחר פסק הדין שינתה את הנכות, הרי שוועדת אי הכושר מושא הליך זה כבר אינה רלוונטית, וודאי למועד מיום 23.5.2018. למערער עמדה בהתאם לדין הזכות לתקוף קביעה זו של הוועדה לאחר פסק הדין, ככל שסבר שקיימת טעות במועד תחולת הנכות שנקבע. הקביעות של הוועדה שם אינם מעניינו של הליך זה.
7. כמו כן מעיון בהחלטת הוועדה מושא הליך זה, וככל שהיא רלוונטית למועדים שבין 1.4.2018 לבין 23.5.2018 עת נכותו של המערער עמדה על 46%, הרי שקיימת הלימה בין הנכות הרפואית של המערער לקביעה כי המערער לא איבד יותר מ-50% מכושר עבודתו. הוועדה הקשיבה למערער וקבעה בישיבתה מיום 20.2.2019: "בן 40, הוועדה עיינה בפרוטוקול ועדה רפואית, מסמכים מתיקו הרפואי המעידים על מצבו הגופני והנפשי, דו"ח שיקום דו"ח רופא מוסמך והאזינה רוב קשב לדברי העורר. מדובר בעורר צעיר בעל השכלה של 8 שנות לימוד, הכשרה וניסיון תעסוקתי דלים עם נסיבות אישיות מורכבות. לדעת הוועדה כמי שלוקה בהפרעת אישיות, ברונכיט פוליארטיריטיס ויל"ד. מוגבל במאמץ ובתנאי דחק ולחץ אולם כשיר לעבוד באופן מלא בעבודות בלתי מקצועיות המתאימות למגבלותיו כולל עבודות חרושתיות קלות ופשוטות ליד שולחן עבודה שלא בקצב מכונה, סידור סחורה, סידור שתילים במשתלה וכדומה וכל זאת בהיקף מלא כפי שנקבע בדרג 1.". מאחר ובהתאם לפסיקת בית הדין הארצי אחוזי הנכות הרפואיים הם נקודת מוצא לקביעת דרגת אי הכושר וקיימת הלימה ביניהם כפי שצוין לעיל, ומאחר והוועדה נימקה קביעתה עת התייחסה לגילו, לעברו התעסוקתי ולנסיבותיו האישיות של המערער לרבות מצבו הרפואי וההגבלה שהוא מגביל את כושר עבודתו של המערער, לא מצאתי כי נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה.
8. בנסיבות הללו הערעור נדחה.
9. כמקובל בהליכים מסוג זה, אין צו להוצאות.

ניתן היום, י"א אלול תשפ"א, (19 אוגוסט 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.