לפניי תביעה קטנה בגין נזקי רכוש בסך 6,247 ש"ח כתוצאה מתאונת דרכים שהתרחשה ביום 18.11.2018 בכביש 75, בה היו מעורבים הצדדים להליך זה.

1. לטענת התובע, הוא נהג ברכבו בנתיב הימני של כביש דו נתיבי המוביל לכיכר. מעט לפני הכיכר, הנתיב השמאלי מסתיים. במקביל לרכבו של התובע, נהג הנתבע במערבל בטון ועל אי תנועה בין המסלולים עמד רכב עבודה שבלט לתוך הכביש. כאשר ראה התובע שמערבל הבטון הנהוג על ידי הנתבע אינו מאט, הוא נצמד לצד ימין של הכביש ועצר. בכל זאת, הנתבע המשיך בסטיה ימינה ופגע ברכבו של התובע.

2. לטענת הנתבע התובע "נדחף" לנתיב נסיעתו, תוך ניסיון לבצע עקיפה מימין. בנוסף טען הנתבע, כי היקף הנזק הנטען לא הוכח, וכי לא צורפו ראיות המבססות את הטענה לנזק בשל הפסד עלות מחצית מיכל דלק.

3. ביום 18.9.2019 התקיים דיון במהלכו העידו בעלי הדין, וכן הוגש עותק נוסף של חוות דעתו של השמאי, תמונות של אזור התרחשות התאונה ותמונות של נזקי הרכבים.

4. לאחר שבחנתי את כלל הראיות והתרשמתי מעדויות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי יש להעדיף את גרסת התובע על גרסת הנתבע באשר לנסיבות קרות התאונה:

ראשית, מיקום הרכבים בעת הפגיעה אינו תומך בטענה, כי התובע ניסה לעקוף את הנתבע מימין. מעיון בתמונות המתעדות את האירוע (נ/1) ניתן לראות, כי הפגיעה התרחשה, כאשר חלקו האחורי של מערבל הבטון פוגע בצידו השמאלי קדמי של רכבו של התובע. העובדה שמערבל הבטון היה ממוקם לפני התובע בעת הפגיעה תואמת את הטענה, כי הנתבע סטה לכיוונו של התובע, ולא סבירה הגרסה, כי מדובר בניסיון עקיפה מימין של התובע את הנתבע, שעה שהתובע נמצא מאחורי הנתבע.

שנית, טענת התובע, כי ראה שהנתבע אינו מאט ועל כן עצר בצד ימין של הכביש תואמת את מיקום הרכבים כפי שמשתקף בקובץ התמונות שהגיש הנתבע (נ/1)

שלישית, מעיון בתמונה המתעדת את מקום האירוע (ת/1) עולה, כי הנתיב השמאלי משתלב ימינה. על כן מתעורר ספק לגבי טענת הנתבע שהתובע ביקש לעקוף מימין, וסבירה יותר הטענה, שהנתבע ניסה להשתלב בנתיב הימני באמצעות סטיה מהנתיב השמאלי.

רביעית, התובע נפגע ברכבו מאמצע הדלת האחורית השמאלית, לאורך צד שמאל של הרכב, ועד לאחר המראה הצידית, כאשר תחת המראה (אשר נשברה) יש כיפוף פנימה (התמונה האחרונה בקובץ ת/3).

אילו אכן התאונה היתה מתרחשת כפי שטען הנתבע, במהלך עקיפה, מצופה היה כי תהיה פגיעה בחזית הקדמית שמאלית או פגיעה נקודתית של מכה, ולא תיתכן פגיעת כיפוף פנימה בחלק האמצעי של הרכב, כאשר רכב התובע ממוקם במועד התאונה מאחורי רכב הנתבע. בנוסף, כיוונה של המכה (מהחלק האחורי משיכה כלפי החלק הקדמי של הרכב), תואמת את הגרסה, כי מדובר בסטיה של הנתבע, אשר היה ממוקם לפני התובע.

5. על כן, אני קובעת, כי הראיות שהובאו בפניי מובילות למסקנה, כי האחריות לתאונה מוטלת במלואה על כתפי הנתבע.

6. כעת לסוגיית שיעור הנזק.

התובע טוען לזכותו לפיצוי בגין נזקי הרכב בהתאם לדו"ח השמאי בסך של 5,337 ש"ח, בתוספת שכר טרחתו של השמאי בסך של 700 ש"ח. בנוסף טען התובע לזכותו לפיצוי בסך 150 ש"ח בגין עלות חצי מיכל דלק שנשאר באוטו ולא ניתן היה להוציאו לאור השבתת הרכב.

התובע צרף את דו"ח השמאי ואת הקבלה על תשלום שכר טרחתו. אמנם, לא הוצגה ראיה לתמיכה בטענה בדבר שווי עלות חצי מיכל הדלק, אולם לאור סבירות הסכום הנתבע; העובדה שהרכב הושבת כליל ואמינותו של התובע - אני מקבלת את טענתו בדבר הפיצוי בשיעור הנתבע.

7. בהתאם, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע סך כולל של 6,187 ₪ בגין נזקי התובע כתוצאה מהתאונה.

בנוסף אני מחייבת את הנתבע בהוצאות ניהול הליך זה בסך כולל של 300 ש"ח (סכום זה כולל את אגרת התביעה).

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, י"ח אלול תשע"ט, 18 ספטמבר 2019, בהעדר הצדדים.