בפניי בקשה לביטול איסור שימוש ברכב וביטול פסילה מנהלית .

הדיון בשתי הבקשות אוחד על פי בקשת הצדדים כאשר הטיעונים לגבי 2 הבקשות הם זהים.

מדובר בפסילה מנהלית של רישיון נהיגה של המבקש ואיסור שימוש ברכב, בגין ביצוע עבירה של נהיגה בשכרות בכמות של 455 מיקרוגרם שבוצעה ביום 22.02.19 בשעה 04:25 בכביש 412, קילומטר 8 מכיוון דרום כשהמבקש נהג ברכב מיציבושי מ.ר 20-574-10 .

ב"כ המבקש אינו חולק על קיומן של ראיות לכאורה .

טענתו של המבקש, הליך השימוע פגום.

לטענתו, מצופה מהקצין שיבחן את כל השיקולים הרלוונטיים לעומקם ובין היתר , גם הרשעות קודמות, אולם , במקרה זה הקצין לא בדק את הרשעותיו הקודמות של המבקש והסתפק באותם נימוקים לגבי שתי ההחלטות:

"עבירה חמורה ומסכנת חיים בכביש רווי תאונות דרכים שמעידה על מסוכנות הנהג."

ב"כ המבקש ציין כי מצב הכביש אינו רלוונטי לשיקולים שיש לקחת בחשבון על ידי הקצין, כמו כן

אותו קצין משתמש באותם נימוקים בכל ההחלטות, דבר המעיד על העדר הפעלת שיקול דעת בכל מקרה לגופו.

ב"כ המבקש, הגיש לעיונו של בית המשפט החלטות המתייחסות לאותו קצין.

ב"כ המשיבה מתנגדת לבקשה והציגה לעיונו של בית המשפט את תיק המשטרה.

מעיון בטופסי השימוע עולה כי אכן הקצין השתמש באותו הנימוק.

אין המדובר במצב שהקצין לא נימק את החלטתו, ולכל היותר מדובר להעדר לנתונים רלוונטיים בהחלטות מסוג זה.

בכל אופן אומר כי העדר הנמקה ו/או פגם הקשור להנמקה של הקצין, אין בה כשלעצמה כדי להביא לבטלות ההחלטה, ולכל היותר על בית המשפט לבחון מחדש את המקרה לגופו של עניין ולשמוע את טענות הצדדים בעניין זה (ראה רע"פ 4398/99 "עינת הראל נ' מ.י.", בש"פ 3810/00 "אריאל גרוסמן נ' מ.י.")

על כן אבחן מחדש את מסוכנותו של המבקש.

המסוכנות נלמדת מנסיבות המקרה ועברו התעבורתי של המבקש.

עליי לציין עבירה של נהיגה בשכרות מקימה כשלעצמה מסוכנות , אדרבא במקרה שבפנינו שמדובר בכמות כה גבוהה של 455 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אוויר נשוף כאשר המבקש נוהג בכביש 412.

ב"ש 90192-07 (מחוזי ת"א) "רדלייך נ' מ. י.", נקבע :

"לטעמי, עילת נהיגה בשכרות חייבת להיות עילה עצמאית לפסילה עד תום ההליכים, ללא קשר לעבר תעבורתי, בלא קשר לגיל הנוהג , בלא קשר לעיסוק הנוהג. כל מי שיתפס נוהג בשכרות, יש למנוע את המשך נהיגתו המסכנת – מיידית ."

ערעור שהוגש לבית המשפט העליון על החלטה זו (בש"פ 1965-07) נדחה.

בבש"פ 10865-06 "ישעיהו נ' מ. י." , קבע כב' השופט אמנון לוי :

"לא ראיתי מקום לשנות החלטתו של בית משפט קמא. כאמור מקובלת עליי ההשקפה, כי נגד העורר ניצבות ראיות לכאורה לכך שנהג בעת שהיה בגילופין. בתקופה שבה הולך וגדל מספרן של תאונות דרכים, הנגרמות בעתיים של נהגים שיכורים, לא ניתן להשלים עם התנהגות מופקרת זאת, או עם וכרוך בה מחיר דמים אותו נדרש הציבור הרחב לשלם כמעשה של יום יום. כדי לקדם את הרעה יש לנהוג בנהגים מסוג זה ביד קשה ובכלל זה פסילתם מלנהוג ברכב מנועי, גם בטרם הוקרא דינם על ידי בית משפט."

באשר לעברו התעבורתי, למבקש ותק נהיגה משנת 2011, צבר לחובתו 11 הרשעות קודמות – אחרונה מ14.11.18 . בעברו התעבורתי עבירות חוזרות רבות של מהירות מסוג הזמנה לדין, כמו כן עבירה של עקיפה תוך חציית קו הפרדה רצוף ועבירות נוספות.

עברו התעבורתי , מעיד גם על מסוכנות של המבקש בנהיגה.

בחנתי את ההחלטות שצירף ב"כ המבקש

בבפ"מ 6354-02-19 , מדובר היה בכמות אלכוהול של 350 מק"ג , כאשר למשיב 3 הרשעות בלבד.

שם כב' השופט נוריאלי לא ביטל את החלטת הקצין, רק קיצר את תקופת הפסילה ואיסור השימוש ל21 יום בלבד.

בבפ"מ 2302-02-19 , גם כאן כמות האלכוהול הייתה 358 מק"ג ולמבקש הרשעה אחת בלבד מסוג ב"מ.

בית המשפט קיצר את הפסילה ל15 יום בלבד.

בבפ"מ 8878-12-18 , כמות האלכוהול שנמדדה הייתה 317 מק"ג ולנהג 2 הרשעות קודמות בלבד . בית המשפט מצא לבטל את האיסור השימוש ואישר את הפסילה המנהלית של 30 יום.

במקרה שבפנינו המצב חמור , כי כמות האלכוהול גבוהה יותר ועבר תעבורתי מכביד יותר , ועל כן לא מצאתי מקום לא לבטל את הפסילה המנהלית.

אוסיף כי המבקש הוא זה שנהג ברכב כך שלא מתקיימים התנאים הקבועים בסעיף 57(ב) לפקודת התעבורה.

המבקש אף לא העלה כל טענה אחרת בהתאם לסעיף 57(ב)(ג) המצדיקות ביטול איסור השימוש בשים לב שבמקרה זה, המבקש הוא זה שנהג ברכב.

מכל הנימוקים הנ"ל, הנני דוחה את הבקשה ומשאירה את החלטתו של הקצין הן ביחס לביטול פסילת רישיון נהיגה והן ביחס לביטול איסור השימוש על כנה.

המזכירות תשלח העתק החלטתי לצדדים ותחזיר את תיק המשטרה לתביעות.

ניתנה היום, ל' אדר א' תשע"ט, 07 מרץ 2019, בהעדר הצדדים.