בפני

כבוד השופטת הדס רוזנברג שיינרט

תובעות

1. הכשרה חברה לביטוח בע"מ

2. רונן רותם ארצי

נגד

נתבעת

הראל חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

1. בפניי תביעה שעניינה נזקים שנגרמו לתובעות כתוצאה מתאונת דרכים שארעה ביום 26.7.18, בחיפה, בין רכב התובעת מסוג פוקסווגן מ.ר. 86-776-81 ( להלן: "רכב התובעת" ), שהיה נהוג ע"י התובעת 2, לבין משאית מ.ר. 40-471-64, המבוטחת ע"י הנתבעת, בה נהג אותה עת מר פלאח שריף ( להלן: "רכב נהג הנתבעת").

תמצית טענות הצדדים-

2. התובעות טוענות כי בתאריך הנוגע לעניין עת נסע רכב התובעת בנתיב נסיעתו, הגיח לפתע רכב נהג הנתבעת תוך סטיית רכבו, פגע ברכב התובעת והסב לו נזקים כבדים, כמפורט בדוח השמאי שצורף לכתב התביעה.

3. התובעת 1 עותרת לחייב את הנתבעת לשלם לה שיפוי בגין תגמולי הביטוח ששלמה לתובעת 2 בסך של 29629 ₪. התובעת 2 עותרת לחייב את הנתבעת לפצותה בגין הפסדים עקיפים שנגרמו לה כתוצאה מן התאונה בגובה של 2161 ₪. התובעות צרפו, בין היתר, חוות דעת שמאי, הוראות תשלום של התובעת 1, טופס הודעה על תאונה ואישור הפסדים.

4. הנתבעת איננה כופרת בהתרחשות התאונה אך גורסת כי האחריות לתאונה מוטלת על כתפי התובעת 2. לטענת הנתבעת, רכב נהג הנתבעת נסע בנתיבו, כאשר לפתע רכב התובעת סטה לנתיב נסיעתו וגרם לתאונה.

עוד כופרת הנתבעת בגובה הנזק הנטען בכתב התביעה.

דיון והכרעה:

5. במהלך הדיון העידו לפניי התובעת 2, הגב' רותם רונן וכן מר פלאח שריף, נהג רכב הנתבעת.

הגב' רונן העידה כי נסעה בנתיב השמאלי משני נתיבים שנוסעים ישר לכיוון המרכז, בעוד שהמשאית הפוגעת היתה בנתיב הימני משני הנתיבים שפונים שמאלה. היא האטה לקראת הרמזור והמשאית "התלבשה" לה על כל הצד השמאלי של הרכב ונעצרה. עוד העידה התובעת, כי אף אם הייתה צמודה מעט לצד שמאל של נתיבה, היא לא חצתה לנתיב המשאית אלא המשאית חדרה מעט לנתיב שלה ( ע' 2 ש' 14 ).

מר שריף העיד כי עמד ברמזור אדום, איך שהרמזור התחלף לירוק, החל לנסוע ופתאום שמע מכה, ירד מהרכב וראה שרכב התובעת נכנס בו מצד ימין שלו. הוא צילם תמונות ( הוגשו וסומנו נ/2 ) והחליף פרטים עם התובעת. מר שריף הבהיר כי עד למכה לא הבחין בתובעת. אישר בעדותו כי הנזק המופיע בתמונה ג' בנ/2 הוא הנזק שנגרם למשאית בתאונה ( ע' 4 ש' 24 ).

6. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ואת העדויות שנשמעו בפניי ולאחר שעיינתי בראיות שהוגשו מטעם הצדדים, לרבות תמונות הרכבים המעורבים בתאונה ( נ/2 ), אני מעדיפה את גרסת התובעת על פני גרסת נהג רכב הנתבעת וקובעת שהאחריות לתאונה מוטלת על נהג רכב הנתבעת, כל זאת נוכח עיקרי הטעמים הבאים:

א. מצאתי לתת אמון בעדותה של התובעת, אשר הייתה עקבית, כנה ומתיישבת עם השכל הישר ועם הגיונם של דברים. התובעת, בניגוד לנהג הנתבעת, מסרה כבר ביום התאונה גרסה מפורטת, הכוללת שרטוט, ולא מצאתי סתירות מהותיות בין הודעת התובעת לחברת הביטוח (ת/1) לבין גרסתה בבית המשפט.

ב. תמונות הרכבים בזירת התאונה מתיישבות יותר עם גרסת התובעת מאשר עם גרסת נהג רכב הנתבעת. כך, למשל, התמונות שסומנו ע"י ביהמ"ש "ו" ו – "ז" בנ/2 , אינן מתיישבות עם הטענה לפיה התובעת היא שסטתה לעבר המשאית ופגעה בה, שכן מיקום רכב התובעת עובר לפגיעה ולתאונה אחורי למוקדי הנזק במשאית. במילים אחרות, מיקום הנזק במשאית והאופן שבו נעצרו הרכבים לאחר המגע ביניהם, עולה בקנה אחד עם סטיה של המשאית לעבר רכב התובעת ולא עם ההפך מכך. קצה רכב התובעת לא הגיע למקום שבו נצפה חלק מהנזק על גבי המשאית.

ג. אין חולק כי התובעת נותרה בנתיבה השמאלי מבין שניים, כשכיוון הנסיעה שלה היה ישר. לא הייתה לה כל סיבה לסטות שמאלה בנסיבות אלו, לעבר משאית כבדה וגדולה, המצויה לשמאלה. לעומת זאת, ייתכן שנהג רכב הנתבעת, שהיה אמור לפנות שמאלה, הטה את ההגה ברשלנות מעט ימינה, על מנת ליצור קשת הולמת לפנייה, מבלי שהבחין כלל ברכב התובעת, שהיה במרחק קטן ממנו. עוד אוסיף בהקשר זה, כי בניגוד לתובעת שמסרה גרסה ברורה ביחס להתנהלות רכב הנתבעת, נהג רכב הנתבעת לא הבחין בתובעת טרם הפגיעה וממילא לא ידע למסור גרסה אודות אופן נסיעתה טרם המגע בין הרכבים.

ד. בגרסת נהג הנתבעת נתגלו סתירות, הפוגעות במהימנות גרסתו. כך, למשל, העיד מר שריף כי היה הראשון בקו העצירה בצומת ( ע' 5 ש' 5,8 ). רק לאחר שעומת עם תמונה ה' בנ/2, המצביעה על פער ממשי בין מקום עמידתו לאחר התאונה לבין קו העצירה, אמר שהוא לא זוכר וכנראה לא היה ראשון בקו העצירה ( ע' 5 ש' 10-11 ).

7. להוכחת הנזק שנגרם להן, הציגו התובעות כאמור חוות דעת שמאי, הוראות תשלום וכן מסמך בדבר אישור הפסדים בגין תאונת דרכים מחברת הביטוח ע"ס 2161 ₪ בו מובאים פרטי תאונת הדרכים, מספר רכבה של התובעת 2 ומספר התביעה.

הנתבעת לא הגישה בקשה לחקור את שמאי התובעות וחוות דעת השמאי לא נסתרה בראיות הנתבעת.

בהמשך לזאת, אני קובעת שהוכח בפניי כי כתוצאה מהתאונה נגרם לתובעת 1 נזק בגובה של 29629 ₪ ולתובעת 2 נגרם נזק עקיף בסך של 2161 ₪, בגין השתתפות עצמית וכינון הפוליסה.

על הנתבעת לפצות את התובעות בסכומים אלו, לרבות הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל.

בנוסף, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעות אגרת ביהמ"ש ושכר טרחת עו"ד בגובה של 3963 ₪ בצירוף מע"מ.

סכום פסק הדין ישולם תוך 30 יום מהיום.

זכות ערעור כדין.

המזכירות תסרוק את המוצגים ותדאג להעביר את פסק הדין לצדדים.