לפני תביעה לתשלום נזקים שנגרמו לרכב התובעים באירוע תאונתי מיום 24.5.2017 בו היו מעורבים רכב התובעת ורכביהן של הנתבעות.

יובהר כי אין חולק כי האחריות להתרחשות התאונה אינה מוטלת על נהג התובעים.

עפ"י הנטען בכתב התביעה, התרחשה תאונת שרשרת בין ארבעה כלי רכב, עת רכב הפוגע פגע ברכב התובעים, אשר היה הרכב השני בשיירה, והדפו קדימה לעבר הרכב הראשון בשיירה ובעקבות כך ניזוק לרכב התובעים.

הנתבעות 1-2 בכתב ההגנה מטעמן, מטילות אחריות על נהג הנתבעת 3 להתרחשות התאונה. לטענתן, עת רכבן עמד בשיירה בפקק, לפתע הגיח רכב הנתבעת 3 מאחור מבלי לשמור מרחק כדין, פגע ברכב הנתבעות 1-2 והדפו אל עבר רכב התובעים וזה נדחף אל עבר רכב נוסף שהיה מלפנים.

הנתבעת 3, מנגד, טוענת בכתב ההגנה מטעמה, כי עת נסע נהג הנתבעת 3 בנתיבו כדין, לפתע הבחין בתאונה המתרחשת בין רכב התובעים לרכב הנתבעות 1-2, בלם את רכבו ככל שיכל ופגע קלות ברכב הנתבעות 1-2.

להשלמת התמונה, יצוין כי התנהל הליך בבית המשפט לתביעות קטנות ברחובות במסגרת תיק ת"ק 1287-10-17 בעקבות תביעה אשר הגישה הנתבעת 1 כנגד הנתבעת 3 והנהג מטעמה בגין הנזקים שנגרמו לרכבה כתוצאה מהתאונה. בהליך זה הגיעו הצדדים להסכמה, בהמלצת בית המשפט, ולפיה תשלם הנתבעת 3 לנתבעת 1 57% מסכום התביעה.

בעקבות פסק הדין האמור פיצתה הנתבעת 3 את התובעת פיצוי חלקי בסך של 10,203 ₪.

לאחר ששקלתי בטענות הצדדים, שמעתי את העדויות ועיינתי בכל החומר שהובא לפני , מצאתי לקבל גרסת הנתבעת 3 באשר לאופן התרחשות התאונה, ואנמק.

מאשר הובא לפני, עולה כי במועד הרלוונטי התרחשה תאונת שרשרת, בה היו מעורבים ארבעה כלי רכב.

רכב התובעת היה השני בשיירה, רכב הנתבעות 1-2 היה שלישי בשיירה ואילו רכב הנתבעת 3 היה הרביעי.

נהג התובעת העיד כי : " חזרתי מהעבודה, רכב שהיה לפני מסוג טויוטה עצר עצירה בעקבות מפגע על הכביש, הצלחתי לבלום עצירה מוחלטת ואז הרגשתי פגיעה מאחורה שבעקבותיה נגררתי לרכב שלפני".

(עמ' 1 לפרו' שורות 20-21).

כשנשאל נהג התובעת כמה מכות הרגיש השיב : "לדעתי שתיים, אחת מאחורה הראשונה, ולאחר מכן הפגיעה מקדימה." (עמ' 3 לפרו' שורות 4-5).

אמנם נהג התובעת מסר בטופס ההודעה לחברת הביטוח כי רכב הנתבעת 3 "נכנס" ברכב הנתבעות 1-2, אשר פגע ברכבו מאחור והדף אותו אל עבר הרכב שלפניו, אך, נהג התובעת העיד כי לא הוא זה אשר כתב את הטופס (עמ' 3 לפרו' שורות 11-12) ואף מסר כי "רק הרגשתי את המכה האחורית" (עמ' 3 לפרו' שורה 20) ו"מי פגע בי אני לא יודע" (עמ' 3 לפרו' שורה 26).

נהגת הנתבעות 2-3 העידה כי: " אני נסעתי בטויוטה קורולה, זה הרכב השלישי בשיירה. זו הייתה תאונה שרשרת, היה רכב ראשון שכנראה היה משהו על הכביש והוא בלם, הרכב שאחריו הצליח לבלום, אני הייתי הרכב השלישי שגם הצלחתי לבלום, הרכב הרביעי הגיע ונכנס ברכב שלי, מעצמת המכה נכנסתי ברכב שלפני והרכב שלפני כנראה נכנס ברכב הראשון " (עמ' 4 לפרו' שורות 19-22).

עדותה של נהגת הנתבעות 2-3 אינה תואמת את גרסתה בטופס ההודעה לנתבעת 2 מיום 5.6.2017 (אשר צורפה לכתב ההגנה מטעם הנתבעת 3) ואשר לפיה "נסעתי ישר ורכב צד ג' בלם. לא הספקתי לבלום ונכנסתי בו מאחורה ורכב שהיה מאחורי גם לא הספיק לבלום ונכנס מאחורה" .

נהגת הנתבעות 1-2 הסבירה הגרסאות השונות בכך כי הפקידה בחברת הביטוח אשר שוחחה עמה "עשתה טעות" וכי משהוצג לפניה טופס ההודעה במהלך הדיון בבית המשפט לתביעות קטנות, נאלצה להסכים לתשלום חלקי של הנזק שנגרם לרכבה (עמ' 6 לפרו' שורות 2-5).

יוער כי במהלך הדיון הגיש ב"כ הנתבעות 1-2 טופס הודעה נוסף, נושא תאריך 13.9.2018 (נ/1), אשר תואם את עדות הנהגת.

נהג הנתבעת 3 העיד כי : " אני הייתי אחרון בשיירה, הייתי בדרך בין אתר לאתר, נסעתי בכביש פתאום ראיתי שרכב בולם לפני, בלמתי אבל פגעתי בו".(עמ' 6 לפרו' שורות 34-35) עוד מסר נהג הנתבעת 3 בחקירתו הנגדית כי "אני אומר פגעתי ברכב שלפני, את השאר אני לא יודע" (עמ' 7 לפרו' שורה 31) וכי "אני נסעתי בכביש, ראיתי תאונה, בלמתי, לא תאונה, ראיתי שבולם לפני, בלמתי, לא הספקתי, נכנסתי בו וזהו." (עמ' 8 לפרו' שורות 14-15).

סעיף 41 לפקודת הנזיקין קובע כי :

" בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה כי לתובע לא היתה ידיעה או לא היתה לו יכולת לדעת מה היו למעשה הנסיבות שגרמו למקרה אשר הביא לידי הנזק, וכי הנזק נגרם על ידי נכס שלנתבע היתה שליטה מלאה עליו, ונראה לבית המשפט שאירוע המקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהוא נקט זהירות סבירה – על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי המקרה שהביא לידי הנזק התרשלות שיחוב עליה."

במקרה דנן, אין חולק כי לנהג התובעת לא היתה כל ידיעה בדבר הנסיבות שגרמו לתאונה, למעט העובדה כי רכבו נפגע ונהדף על עבר הרכב שלפניו. על כן, נטל הראיה כי נקטו בזהירות סבירה מוטל על הנתבעות.

נהג התובעת העיד, כאמור, כי הרגיש שתי מכות. והדבר מתיישב יותר עם גרסת הנתבעת 3, לפיה הנהג מטעמה הצטרף לתאונה קיימת.

יתרה מזו, מטעם הנתבעות 1-2 נמסרו שתי גרסאות שונות באשר לאופן קרות התאונה . אמנם נטען כי המדובר בטעות של הפקידה, אך זו לא זומנה להעיד על כך בבית המשפט.

לא ניתן להתעלם אף מכך כי טופס ההודעה המעודכן לא צורף לכתב ההגנה מטעם הנתבעת 3 אלא הוגש במועד הדיון בלבד.

אף את ההקלטות והתמלולים שהוצגו לא ניתן לקבל כראיה עת לא הוגשו מבעוד מועד ולא צורפו לכתב ההגנה ואף לא הוגשו בהתאם להוראות התקנות, לדיני הראיות ולפסיקה הקובעת אמות מידה באשר לאופן הגשת הקלטות לצורך בחינת אמינות ההקלטה.

על כן, משיקלול חומר הראיות שלפני, מצאתי להעדיף גרסת הנתבעת 3 באשר לאופן קרות התאונה.

כאמור, הנתבעת 3 פיצתה את התובעת באופן חלקי.

באשר לסוגיית גובה הנזק, משלא נתבקשה חקירת השמאי מטעם התובעת וחוות דעתו לא נסתרה, מצאתי כי הוכח רכיב הנזק.

לאור כל האמור, אני מורה כי הנתבעות 1-2, באמצעות הנתבעת 2, תשלמנה לתובעים סך של 8,217 ₪ , בצירוף אגרת המשפט בסך 758 ₪, שכר העד כפי שנפסק , ושכר טרחת עו"ד בסך 2,000 ₪ .

התביעה כנגד הנתבעת 3 תידחה ללא צו להוצאות, למעט שכר העד מטעמה (400 ₪ ), אשר ישולם ע"י הנתבעת 2.

התשלומים האמורים ישולמו בתוך 30 יום, שאם לא כן, יישאו הפרשי ריבית והצמדה כדין.

מזכירות בית המשפט מתבקשת לחייב את ההרשאה לחיוב חשבון של ב"כ התובעת באגרת המחצית השניה.

המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ב אדר א' תשפ"ב, 13 פברואר 2022, בהעדר הצדדים.