לפניי ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים (כבוד השופט א' וינשל) מיום 29.01.2019 ברע"ס 35993-08-12 (להלן: בית משפט קמא) במסגרתה דחה בית משפט קמא בקשה נוספת של המערער לעיין מחדש בהחלטות בית משפט קמא מיום 6.11.18 ומיום 2.12.18 , בהן נדחתה בקשתו להארכת מועד ביצוע צו סגירה לעסק (להלן: ההחלטה).

רקע

1. נגד המערער הוגש ביום 8.8.12 בת"פ 6031/12 כתב אישום המייחס לו עיסוק בעסק של רחיצת כלי רכב הטעון רישיון, ללא רישוי עסק כנדרש, וזאת החל מנובמבר שנת 2011, עבירה לפי סעיפים 4 ו- 14 לחוק רישוי עסקים התשכ"ח- 1968.
2. ביום 19.5.14, בית משפט קמא גזר את דינו של המערער בהיעדרו, לאחר שלא התייצב לדיון, על אף שההזמנה לדיון הומצאה כדין. גזר דינו של המערער כלל קנס של 25,000 ₪, התחייבות וכן ניתן צו סגירה לעסק אשר ביצועו נדחה ליום 1.11.14 ואיסור העברת בעלות בעסק.
3. במשך השנים הגיש המערער בקשות למתן ארכה לביצוע צו הסגירה לעסק אשר נדחו, כפי שיפורט בהמשך.
4. ביום 12.10.18 המערער הגיש בקשה להארכת מועד לביצוע צו סגירה לעסקו למשך שישה חודשים ועד ליום 31.3.19 וצירף אישור של אגף התחבורה של עיריית ירושלים לכך שהוא אינו מתנגד להארכת המועד לביצוע צו הסגירה עד ליום 31.3.19. המשיבה התנגדה נחרצות לבקשה זו. בית המשפט קמא (כבוד השופט פאול שטרק) דחה את בקשת המערער בהחלטתו מיום 6.11.18 וקבע, כי המכתב אשר צורף לבקשה אינו מהווה אישור קבלת רישיון עסק או אישור עתידי לכך. מדובר באישור אגף התחבורה בלבד. לא זו אף זו, בסיפא המכתב כתוב במפורש "שלא תתאפשר הארכה נוספת". משמע, אפילו לשיטת המערער אין סיכוי להכשרת המבנה בהיתר או קבלת רישיון עסק. בסופו של יום, נוכח המחלוקת בין הצדדים ומיקום העסק בתוואי הרכבת הקלה, לכאורה אין סיכוי להמשך הפעלת העסק במקום. בסופו של דבר, מדובר בכתב אישום משנת 2012, די בחלוף זמן כדי לדחות את הבקשה. לאור האמור, נוכח חלוף הזמן והצורך לעבור שתי משוכות (רישוי עסקים וועדת תכנון לצורך שימוש חורג) ניכר, שלא ניתן להכשיר את העסק ברישיון והיתר במועד הנראה לעין.
5. ביום 14.11.18 המערער הגיש בקשה לעיון מחדש בהחלטת בית משפט קמא (כבוד השופט פאול שטרק). המשיבה התנגדה לבקשה מן הטעמים הבאים: הראשון, כבר ניתנה החלטה לגופו של עניין ולכן אין לשוב ולדון בבקשה. השני, אין במסמכים כדי לחדש דבר שלא היה ידוע בעת מתן ההחלטה ביום 6.11.18, ואין במסמכים כדי להקים עילה לעיכוב ביצוע הצו.
6. בית המשפט קמא (כבוד השופט פאול שטרק) בהחלטתו מיום 2.12.18 דחה את בקשת המערער לעיון מחדש בהחלטה וקבע, שמדובר בעסק אשר פועל ללא רישיון עסק למעלה מארבע שנים, וניתן להקיש לענייננו מהבקשות לפי סעיף 207 לחוק התכנון והבניה, כי דיי בחלוף זמן על מנת לדחות בקשה לעיכוב ביצוע צו הריסה שיפוטי, כך גם יש לנהוג בצו שיפוטי לסגירת עסק במסגרת גזר הדין. בענייננו, מדובר בצו סגירה לאחר הרשעה ומתן צו שיפוטי לסגירת עסק, במצב של צו שיפוטי ברירת המחדל היא קיום הצו בהיעדר רישיון עסק. בית המשפט קמא ציין, כי בבקשות מסוג זה יש להראות שמדובר בהכשרת העבירה בהיתר במועד הנראה לעין בדומה לבקשות לפי סעיף 207 לחוק התכנון והבנייה. במקרה הנדון על המערער לעבור שתי משוכות: האחת, שימוש במבנה למטרת עסק, משמע שימוש חורג לאור ייעוד הקרקע, השניה, קבלת רישיון עסק. לטענת המשיבה, יקשה על המערער לעבור משוכות אלה שכן בדרכו יש מכשול של ממש- העסק נמצא בתוואי רכבת הקלה וכבר קיימת הפקעת קרקע לצורך ביצוע עבודות תשתיות, ואתר העבודה חוסם את הכניסה לעסק. בית משפט קמא קבע, כי כל עוד לא חל שינוי במצב התכנוני, העסק נמצא בתוואי הרכבת. עצם פתיחת תיק לשימוש חורג אינו מבטיח את אישור הבקשה. בית המשפט עיין בתצהיר מר צרפתי אולם נוכח התנגדות המשיבה, אשר מייצגת את הרשות המתכננת, אין ביטחון כי הבקשה תאושר. לא זו אף זו, אפילו אם המערער יקבל את האישור, אין ערובה לכך שיקבל רישיון, כך שגם אישור לקבלת רישיון אינו מובטח. בסופו של דבר, אין הסבר לכך שרק לאחר ארבע שנים מיום מתן גזר הדין המערער הגיע לשלב של פתיחת תיק בקשה לשימוש חורג בנכס. אין להתעלם מכך שמדובר בכתב אישום משנת 2012, על כן ניתנו למערער לפחות שנתיים להכשרת המבנה בהיתר ולקבלת רישיון עסק בטרם מתן גזר הדין. כלל ידוע הוא, שאין בגרירת רגליים מטעם הרשות כדי להקים עילה למתן ארכה (או עיכוב ביצוע) צו שיפוטי בבניה או במקרה הנדון של סגירת עסק ואין בבקשה דבר המביא לשינוי החלטה מיום 6.11.18.
7. ביום 6.1.19 הגיש המערער בקשה להארכת מועד לביצוע צו סגירה ובקשה בהולה לעיכוב ביצוע מנימוקים שונים, לרבות התקדמות בהליכי קבלת רישיון לעסק. כבוד השופט פאול שטרק בהחלטתו מיום 6.1.19 עיכב את ביצוע הצו עד ליום 20.1.19 והורה למערער לבהיר במה השתנו הנסיבות מהבקשה הקודמת. ביום 13.1.19 הוגשה הודעה מטעם המערער בעניין שינוי הנסיבות וכן נטענו טענות נוספות. המשיבה התנגדה נחרצות לבקשת המערער.
8. ביום 29.1.19 מצא בית המשפט קמא (כבוד השופט א' וינשל) , שאין בטענות המערער הצדקה לשוב ולעיין בהחלטות שהתקבלו זה מכבר (החלטות כ' השופט שטרק מיום 6.11.18 ומיום 2.12.18). בית המשפט קמא ציין, כי טענות המערער מופנות בעיקרן לעמדתם המהותית של הגורמים המקצועיים (שהם המוסמכים לדון בבקשות לשימוש חורג וובקשה לרישוי עסק). מאחר שנושא זה אינו מצוי בגדר סמכויות בית המשפט לעניינים מקומיים, בהיבט שנתון לסמכות בית המשפט, אין מקום להמשיך להאריך את מועד ביצוע הצו, בחלוף הזמן הרב ובהיעדר כל צפי במישור הזמן למתן רישיון העסק.
9. על החלטה זו מוגש הערעור דנן.

טענות הצדדים

1. לטענת המערער, שגה בית משפט קמא בדחיית הבקשה מיום 6.1.19 מבלי לקיים דיון בבקשה לגופו של עניין, ומבלי לקיים דיון בטענות המערער ובמסמכים שצורפו לבקשה ומבלי שנשמעו המערער, איש המקצוע והמומחים שיכולים היו להציג תמונה ברורה לפיה היה מקום להיעתר לבקשה מיום 6.1.19, ולהורות על הארכת מועד הצו לכל הפחות עד ליום 31.3.19.
2. עוד טען המערער, כי הריסת המבנה ומתחם העסק במסגרת "צו סגירה" של עסק בעקבות כתב אישום בגין רישוי עסקים (להבדיל מצו הריסה שיפוטי בגזר דין בתיק עבירת בנייה) כלל אינו חוקי, שכן במסגרת צו סגירה שניתן בגזר דין של כתב אישום בתיק רישוי עסקים, אין בסמכות המשיבה להביא להריסת המבנה, וזאת להבדיל ממקרה בו הוגש כתב אישום, והנאשם הורשע בעבירת בנייה וניתן צו הריסה במסגרת גזר הדין, המוטל על הוועדה.
3. בנוסף נטען, כי יש לקבל את בקשת המערער להארכת מועד לביצוע צו הסגירה בשל המסמכים השונים שהובאו לפני בית משפט קמא, וביניהם תצהיר איש מקצוע, מר יוסי צרפתי, תוכנית מדידה מפורטת מטעם המודד זייד מוסטפא, תמונות צבעוניות וסרטון הממחישות את תוואי הרכבת לעומת מיקום העסק, מהם עולה שקיים מרחק מספיק בין מתחם שטיפת הרכבים לבין תוואי הרכבת הקלה. לכן יש לעסק אופק תכנוני וניתן להכשירו בעתיד. לטענת המערער, מדובר במסמכים חדשים ובמידע חדש שלא עמדו לפני בית המשפט בעת מתן החלטותיו מיום 6.11.18 ו-2.12.18 והם בגדר שינוי נסיבות שהצדיק דיון ממצה ומלא בבקשה מיום 6.1.19. עוד ציין, כי קיים "אופק תכנוני" וכן "היתר בהישג יד" להשגת רישיון עסק, שכן ביום 1.7.18 הוגשה בקשה לועדת חריגים לאפשר את הפעלת העסק בהיתר זמני. בנוסף, נעשתה על ידי מר צרפתי פנייה להליך של מתן שימוש חורג לעסק (הוגשה בקשה להיתר), הוגשה בקשה למחלקה לקידום עסקים להיתר, וזו אושרה באופן עקרוני, כאשר רק בשל נימוק טכני של צורך בהצגת אישור שרברב על התקנת מז"ח, טרם ניתן האישור. בנוסף, הוכנה תוכנית מדידה של המתחם, התקבל מכתב מעירית ירושלים המאשר את המשך הפעלת העסק בשימוש חורג למשך שישה חודשים ועד ליום 31.3.19. זאת בעוד שלפרויקט הרכבת הקלה אין כרגע כל אופק תכנוני הנראה לעין.
4. טענה נוספת שנטענה היא לאכיפה בררנית, שכן על פי תצהירו של מר צרפתי העירייה בעבר אישרה למבנים ועסקים שעמדו על תוואי הקו הראשון (הקיים) לפעול במקום עד לתחילת העבודות. בנוסף, לטענתו גם כיום ישנם עסקים ומבנים שמצויים על תוואי הקו החדש המתוכנן שלהם ניתן לפעול או להישאר בשלב זה באין מפריע. במצב דברים זה סבור המערער, שעסקו יכול להישאר במקומו ללא הפרעה לו רק היה מסכים לשתף פעולה עם גורם פרטי בעירייה שעוסק בפעילות לא תקינה ולא חוקית. עוד נטען לאכיפה בררנית, בכך שבסמיכות למקום קיימים עסקים רבים שאינם אוחזים ברישיון עסק וחלקם אף אינם פועלים כלל להשגת רישיון, ולמרות זאת המשיבה אינה פועלת בעניינם.
5. להשלמת התמונה הדגיש המערער את עברו בסיוע לכוחות הביטחון של המדינה ותרומתו המשמעותית, את הבעיות הרפואיות הרבות שלו ושל אשתו וכן שבית העסק מפרנס שש משפחות (כולל משפחת המערער שלו ארבעה ילדים) ומועסקים בו 17 עובדים, כך שהעסק מהווה מקור פרנסתם היחיד, בעסק שעובדיו באופן טבעי אינם בעלי אפשרויות פרנסה רבות אחרות, ובאופן טבעי נעדרים הכשרה מקצועית מתאימה לקיום פעילות כלכלית אחרת.
6. בדיון שלפניי, ב"כ המערער שב על הטענות שהועלו בהודעת הערעור.
7. ב"כ המשיבה טענה, כי אין לשנות מהחלטת בית משפט קמא. מדובר על עסק אשר משנת 2011 פועל ללא רישיון, ההליכים אותם המערער מנהל כיום הם הליכים טרומיים, ואין כל התקדמות בבקשה או צפי לקבלת היתר בנייה, כך שלא יתקבל רישיון עסק במקרה כזה. בית המשפט דן בטענות המערער ובקשתו נדחתה פעם אחר פעם לאחר עיון בכל טענותיו. המשיבה ביצעה את הצו לסגירת העסק ביום 3.3.19, לאחר שלא ניתן עיכוב ביצוע להחלטה. על כן מדובר בערעור תיאורטי מאחר שהעסק נסגר. עוד הוסיפה וטענה, כי המערער מזלזל באופן בוטה ברשות, בבית המשפט ובהחלטות השיפוטיות, בכך שהוא מוסיף ומפעיל את העסק, למרות שאין לו רישיון לעסק או אפילו רשיון שהוא בהישג יד. אשר לטענת האכיפה הבררנית, ב"כ המשיבה טענה, כי בוצעו צווי סגירה באיזור לכל העסקים לפני כשנה.
8. המערער טען לפניי, כי הוא הגיע להסכם עם המשיבה, כך שהוא יקפיא את העתירה המנהלית שהגיש ובתמורה לשלמונים, הוא יקבל רישיון לעסק, הוא אכן משך את העתירה ובתמורה לכך הרסו לו את העסק ולא נהגו כפי שהובטח לו. עוד מסר המערער שיש לו משפחה, וביקש מבית המשפט שירחם עליו וייתן לו הזדמנות. הוא הדגיש, כי שירת בצבא ביחידת "דובדבן", יש לו 2 ילדים שהם חיילים בצבא ביחידות קרביות, וכל מה שהוא רוצה זה לפרנס את ילדיו.
9. יואל גורי, מתווך במקצועו ומטפל בפרוייקט של "סייענים" מסר, שחשוב שהמערער יישתקם על מנת שייפרנס את משפחתו בכבוד. יש לו 2 בנים חיילים שמשרתים ביחידות קרביות והמערער בעצמו שירת ביחידה מובחרת. כמו כן הוסיף, שהעסק מסייע לפרנס גם את משפחות שותפיו.

דיון והכרעה

1. לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים, שמעתי את השלמת הטיעונים בעל פה, ועיינתי בתיק בית משפט קמא, הגעתי למסקנה ולפיה דין הערעור להידחות מהנימוקים שיפורטו בהמשך.
2. סעיף 16 לחוק רישוי עסקים תשכ"ח – 1968 (להלן: החוק) קובע כדלקמן:

"הורשע אדם על עבירה לפי סעיף 14 או לפי הוראה בחיקוק אחר הקובעת כללים בדבר עיסוק בעסק הטעון רישוי לפי חוק זה, רשאי בית המשפט, בנוסף לכל עונש שיטיל –

(1) לצוות על הפסקת העיסוק בעסק, לחלוטין או לתקופה שיקבע, אם בסגירת החצרים ואם בכל דרך אחרת הנראית לו מתאימה כדי להביא לידי הפסקה של ממש בעיסוק;

(2) לצוות על הנשפט להימנע באותו עסק מכל פעולה שיפרט בצו;

(3) לצוות כי לא ינהל אדם בחצרים נשוא האישום עסק טעון רישוי ללא רשיון או היתר זמני כדין ושלא יעביר לאחר את הבעלות או החזקה בעסק, אלא אם כן בידי אותו אדם רשיון או היתר זמני כדין לניהול עסק זה".

1. סעיף 17 לחוק קובע כדלקמן:

"הוגש כתב אישום בשל עבירה לפי סעיף 14, רשאי בית המשפט שאליו הוגש כתב האישום לתת צו כאמור בסעיף 16, ותקפו יפקע עם ביטול כתב האישום, או עם מתן גזר הדין, או במועד שבו זוכה הנאשם זיכוי סופי, או בכל מועד קודם שנקבע בצו".

1. הפעלת עסק ללא רישיון, מהווה עבירה על חוק רישוי עסקים. למעשה, בענייננו נסגר עסק לשטיפת רכבים בהתאם לגזר הדין שניתן כנגד המערער.
2. בית המשפט העליון קבע, כי מטרת החוק היא:

"... לשמור ולהגן על ערכים שונים הנתפשים בחברתנו כערכים חשובים, ולקיומם של ערכים אלה נכונים אנו לצמצם את חופש העיסוק על דרך הטלתן של הגבלות להפעלתו של "עסק". כך הוא הערך של שלום הציבור, כך הוא הערך של שמירה על בריאות הציבור ובטיחותו, כך הוא הערך של שמירה על איכות הסביבה ואיכות החיים בכלל וכך הם הערכים האחרים המנויים, אחד אחד בשורה עורפית, בהוראת סעיף 1(א) של חוק רישוי עסקים. אלו הן תכליותיו המוצהרות, הברורות והחד-משמעיות של החוק: פיקוח על "עסקים" ועל בתי-עסק להגנה על מטרות חברה וסביבה אלו ואחרות. עצם קיומו והפעלתו של עסק עלול לסכן ולפגוע בעניינים החשובים לכלל, ובאמצעות החוק מבקשים אנו לוודא כי כל "עסק" ו"עסק" ינַהג דרכיו כך שאותם ערכים לא ייפגעו ולא יינזקו." (רע"פ 4270/03 מדינת ישראל נ' תנובה - מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ (1.12.04)

מן הכלל אל הפרט

1. נראה, כי הדיון בערעור הפך לתיאורטי, שכן צו הסגירה בוצע ביום 3.3.19 לאחר שזה נכנס לתוקפו ביום 28.2.19, כך שגם אם תתקבל עמדת המערער לפיה היה מקום להיעתר לבקשה להארכת מועד לביצוע צו סגירה לעסק מנימוקים שונים, , אין באלה כדי להתיר למערער לפתוח את עסקו לפעילות מחדש, משום שאין בידיו רישיון להפעלת העסק (ראו והשוו בע"פ 42836-08-14 דיי. אס. איי ניהול והפעלה בע"מ ואח' נ' עירית ירושלים ואח' (19.5.14)).
2. יפים לענייננו הדברים שנאמרו ברע"פ 4048/06 אליעזר קרבסי נ' מדינת ישראל שם נקבע:

"משבוצעה ההריסה, נשמט הטעם המהותי מהליך הערעור שהגיש המבקש על דבר תקפות הצו. ההליך אותו יזם המבקש בבית המשפט לעניינים מקומיים, ולאחר מכן בערעור, נועד להשיג על תקפות הצו כדי למנוע את הריסת המבנה. מבחינה זו, משמעותו של הערעור נועדה לתקוף את תקפותו של הצו כדי למנוע את ההריסה. משההריסה בוצעה, ניטל הטעם מבירור תוקפו המשפטי של הצו, ככל שהדבר מתייחס לסעד של מניעת ההריסה. מבחינה זו, טענותיו של המבקש ביחס לחוקיותו של הצו הפכו במידה רבה תיאורטיות. כלל הוא, בבחינת מושכלות ראשונים, כי ערכאות השיפוט אינן דנות בשאלות אקדמיות ותיאורטיות, אלא בעניינים בעלי משמעות אופרטיבית לאותו הליך. לפיכך, לצורך המסגרת הדיונית של הערעור כפי שהוגש, במסגרת ההליך לביטול הצו לצורך מניעת ההריסה, הפכה שאלת תקפותו המשפטית לשאלה אקדמית. לכן, צדק בית המשפט המחוזי כשהחליט שלא לדון בערעור גופו, משהפך להיות ענין תיאורטי בכל הקשור להריסת המיבנה".

מכאן, שמנימוק זה בלבד היה מקום לדחות את הערעור מבלי לדון בערעור גופו.

1. בדיון עמד ב"כ המערער על כך שיש מקום לבחון את העתירה לגופה, על מנת שבית משפט יבחן את אופן ביצוע הצו, וכן את אפשרות ליתן ארכה לפנים משורת הדין לקבלת רישיון עסק.
2. אכן לא נעלמו מעיניי נסיבותיו האישיות הלא פשוטות של המערער, תרומתו למדינת ישראל, והמצוקה אליה הוא ועובדיו נקלעו. עם זאת, הנסיבות בהן ראוי להיעתר לבקשה להארכת מועד לכניסה לתוקף של צו סגירת עסק תעשה רק בנסיבות מיוחדות, זאת מתוך חשש כי הארכת ההליכים השיפוטיים, תכליתם הנצחת הפעילות הבלתי חוקית. תופעה זו של הפעלת עסקים ללא רישוי לאורך זמן בדרך של הארכת מועדים לביצועם של צווים שיפוטיים, חותרת תחת מוסדות הרישוי ותחת שלטון החוק (ראו ע"פ (חי') 1309-03-09 מול השקיעה בע"מ נ' עירית חדרה והאסמכתאות המפורטות שם (28.3.09). ע"פ 10131-02-09 נוף בע"מ ואח' נ' עירית קרית אתא (23.2.09)).
3. עם זאת, יתכן שבחלוף זמן ישתנו הנסיבות ויתקיימו נסיבות מיוחדות המצדיקות הארכת כניסתו של צו לתוקף. במקרה דנן, החלטת בית משפט קמא בבקשה לעיון מחדש מיום 2.12.18 לפיה המסמכים שהוגשו בבקשת המערער מיום 6.1.19 אינם מהווים שינוי נסיבות המצדיק את הארכת כניסתו של הצו לתוקף, ואינם מוכיחים כי רישיון העסק למערער נמצא בהישג יד ראויה בעיניי. עצם פתיחת תיק לשימוש חורג אינה מבטיחה אישור בקשה להיתר רישיון עסק. בית משפט קמא עיין בתצהירו של מר צרפתי, אולם סבר שאין ביטחון שהבקשה תאושר נוכח התנגדות המשיבה, אשר מייצגת את הרשות המתכננת. על הבקשה לוועדת חריגים של מר צרפתי מופיעה חותמת "נתקבל", חותמת כזו אינה מעידה על היתר להפעלת העסק, אלא רק שהבקשה התקבלה. כמו כן, אישור תשלום על אגרת היתר בנייה לא מהווה היתר בניה. גם קבלת בקשה או תוכנית על ידי העיריה, אינה מהווה היתר בניה או רישיון לניהול עסק. לפיכך, מהמסמכים שהוגשו לעיונו של בית משפט קמא, אין צפי לקבלת רישיון עסק במועד הקרוב ובפרט כאשר ייעוד הקרקע הוא לתוואי הרכבת הקלה. על כן בדין דחה בית משפט קמא את הבקשה.
4. יוער, שבמצב דברים זה, גם לו היה מתקיים דיון בבקשה, במעמד הצדדים בבית משפט קמא, בית המשפט היה מגיע לאותה מסקנה, שכן גם אם כל האמור בבקשה אמת הוא, לא ניתן לומר כי רישיון העסק מצוי בהישג יד.

1. אשר לשאלת אופן ביצוע הצו- בהתאם לסעיף 16(1) לחוק, בית משפט מוסמך להורות על הפסקת העיסוק בעסק "בכל דרך אחרת הנראית לו מתאימה כדי להביא לידי הפסקה של ממש בעיסוק". בגזר הדין צווה בית משפט קמא, על שוטר במשטרת ישראל או מפקח בעירית ירושלים האמונים על ביצוע הצו לנקוט "בכל האמצעים" לביצוע הצו, על כן פעלו המפקחים כדין בבואם לבצע את הצו.
2. אשר לטענת האכיפה הבררנית מצאתי, כי המערער לא הרים את הנטל המוטל על כתפיו להראות כי קיים היתר רישיונות עסק לעסקים הממוקמים בקרבת העסק נושא הערעור, או לכך שלא הייתה אכיפה כלפי עסקים אחרים ללא רישיון באזור. אין די בתצהירו של מר צרפתי להוכיח זאת, מה גם שב"כ המשיבה מסרה דברים הפוכים בעניין זה.
3. גם טענות המערער בדבר חופש העיסוק, והפגיעה בזכותו לעיסוק בדרך כזו או אחרת, אין להן מקום. למערער מעולם לא ניתנה הרשות או הזכות להפעיל עסק כחוק, ומכאן כי אין זכות שתיפגע. כמו כן, מול זכויותיו אלה, כאמור, ניצב אינטרס מובהק לפיו המקרקעין נדרשים לצורך ציבורי של דרך.
4. סופו של דבר, צדק בית משפט קמא עת החליט בהחלטתו מושא הערעור, כי אין מקום להיעתר לבקשת המערער למתן ארכה לביצוע צו הסגירה, זאת בהינתן המצב התכנוני הקיים. אשר על כן, אני דוחה את הערעור.
5. בנסיבות העניין לא ניתן צו להוצאות.

המזכירות תשלח את פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, כ' אייר תשע"ט, 25 מאי 2019, בהעדר הצדדים.