לפני בקשה לעיכוב הליכים בטענת "הליך תלוי ועומד".

1. במסגרת התביעה נשוא החלטה זו עותרים המבקשים (התובעים) לחיוב המשיב (הנתבע) בתשלום סך של 315,000 ₪ - פיצוי מוסכם לפי הסכם מכר.
2. בין המבקשים לבין המשיב נכרת ביום 7.9.10 הסכם מכר (להלן: "ההסכם"), שלפיו רכשו המבקשים מהמשיב דירה בת 5 חדרים (להלן: "הדירה") בקומה ב' של הבניין ברחוב הבנים 19 ברמת גן (להלן: "הבניין").

בהסכם נקבע, בין היתר, כי התמורה אשר ישלמו המבקשים תעמוד על 3,125,000 ₪. עוד מורה ההסכם (סעיף 19 (ב) בהסכם) כי צד אשר יפר את ההסכם בהפרה יסודית, ישלם לצד הנפגע פיצויים מוסכמים בשיעור 10% מהתמורה.

המבקשים השלימו את תשלום התמורה וקבלו את החזקה בדירה ביום 9.12.10, או בסמוך לכך.

1. לפי הנטען בכתב התביעה, הפר המשיב בהפרה יסודית את התחייבותו בחוזה להשלים את רישום הזכויות בדירה על שם המבקשים.

הבניין נבנה על ידי "קבוצת רכישה" (להלן: "הקבוצה") המונה 10 חברים ובהם המשיב. חברי הקבוצה התקשרו בהסכם שיתוף מיום 23.8.06 ובמסגרתו הסדירו את יחסיהם לקידומו של פרויקט בניית הבניין. בין היתר, לפי הסכם השיתוף שבין חברי הקבוצה, הוקנו הזכויות בדירה למשיב וכן גם הוסכם כי חברי הקבוצה יפעלו בשיתוף פעולה לרישום הבניין שיבנה כבית משותף וייחוד הדירות השונות בניין.

על רקע זה של בניית הבניין והיות המשיב (המוכר) חלק מהקבוצה, נקבע בהסכם כי המשיב מתחייב לבצע את רישום הזכויות בדירה על שם המבקשים בתוך 48 חדשים מיום מסירת בהחזקה בדירה למבקשים, משמע עד ליום 9.12.14.

מועד זה חלף עבר אך הזכויות בדירה טרם נרשמו על שם המבקשים גם לעת הגשת התביעה. טוענים לפיכך המבקשים כי המשיב הפר את ההסכם בהפרה יסודית, ולכן שומה עליו לשלם להם את הפיצויים המוסכמים, כפי שמורה ההסכם.

1. המשיב כופר בטענות המבקשים.

בתמצית, לפי הנטען בבקשת הרשות להגן שבינתיים הפכה לכתב הגנה, העיכוב ברישום זכויות המבקשים נובע ממכשולים שאינם בשליטת המשיב ולא תלויים בו. בקשיים אלו מונה המשיב את הסדרת פיצול ורישום הזכויות בחלקות המקרקעין שעליהן נבנה הבניין (פרלציה) וכן הסדרת רישומו של חדר הטרנספורמציה בבניין, אשר הזכויות בו נמכרו לחברת החשמל אף שהוא גולש לחלקה סמוכה.

מכשולים אלו המעכבים את השלמת הרישום, טוען המשיב, כלל אינם בשליטתו ולכן יש לדחות את מועד התחייבותו להסדרת רישום הדירה על שם המבקשים, עד להסרת מכשולים אלו.

בנוסף, טוען המשיב כי ממילא שסוגיות אלו של הסדרת הרישום מטופלות על ידי עו"ד אלישע גרינפלד, והוא גם עומד בקשר עם הגורמים הרלוונטיים הנוספים – עיריית רמת גן וחברת החשמל.

1. לפי הנטען בבקשת עיכוב ההליכים, במקביל לתובענה זו מתבררים הליכים נוספים המתייחסים לרישום הזכויות בבניין. בהליכים אלו גם התביעה בת.א. 6921-06-17 דנה ברקת נגד עמרי קופמן (להלן: "ההליך הראשון") והליך נוסף בת.א. 14977-10-18 ענת גבר שביט ואח' נגד אשר אביב (להלן: "ההליך השני").

הן במסגרת ההליך הראשון והן במסגרת ההליך השני, מתבררות תביעות שהגישו רוכשי דירות בבניין נגד מוכרי הדירות, ובטענה להפרת ההתחייבות לרישום הזכויות בבניין. בנוסף, בשני ההליכים אף הוגשו הודעות לפיהן צורפו להליכים עו"ד גרינפלד ועיריית רמת גן.

טוענים לפיכך המבקשים, כי מאחר ומדובר במסכת עובדתית זהה, ולמרות היעדר זהות בבעלי הדין, ההכרעה בהליך הראשון תיצור "מעשה בית דין" גם ביחס להליך נשוא תביעה זו. משכך, טוענים המבקשים שיש לעכב את בירור תביעה זו עד להכרעה בהליך הראשון. לראיה, מוסיפים המבקשים, בהחלטה מיום 4.11.19 נקבע שיעוכב בירור ההליך השני עד להכרעה בהליך הראשון.

הבקשה לעיכוב ההליכים התבררה בישיבת קדם המשפט, ובסיומה הודיע המשיב כי הוא מתנגד לבקשה. מכאן החלטה זו.

1. בהתאם לעיקרון המכונה "הליך תלוי ועומד" (Lis Alibi Pendens) מוסמך בית המשפט להעמיד את הדיון בהליך אחד כל עוד תלוי ועומד הליך אחר בין אותם בעלי דין.

תכליתו של עיקרון זה הינו מניעת כפל הליכים, כפילות אשר עלולה להביא לבזבוז זמנם של בעלי הדין ושל הערכאות השונות הדנים בעניין, ועלולה אף להביא לכך שמותבים שונים יגיעו להכרעות סותרות, באותה הסוגיה ובין אותם בעלי הדין (ת.א. (י-ם) 2002/00 אליאס ג'ייקוב נ' חברת אלי יוחנן מהנדסים – הנדסה ובניין בע"מ [פורסם בנבו], 14.8.00).

השימוש בסמכות זו נעשה גם כאשר אין מדובר באותם צדדים בשני ההליכים וגם כאשר פסק הדין בהליך האחד לא יכריע בכל השאלות העומדות על הפרק בהליך השני ובלבד שיהא בו כדי לצמצמן ולעזור בהכרעה בשאלות התלויות ועומדות.

"זוהי סמכות שבשיקול דעת והיא הופעלה לא אחת תוך שקילת יעילות הדיון, יעילות המערכת השיפוטית, חסכון במשאבי זמן והוצאות, מניעת הכרעות סותרות, נוחות בעלי הדין, הכרעה מהירה, מאזן הנוחות וכיו"ב. אם נכונים הדברים לגבי הליכים רגילים, קל וחומר כך לגבי הליכי תובענות ייצוגיות לרבות בקשות לאישורן, באשר לא ראוי משום בחינה לאפשר ניהול מספר הליכים כאלה בו זמנית בשאלות דומות, בעילות דומות ובעניינים דומים שתשתיתם זהה. הדברים נכונים לא רק כאשר מדובר בין אותם צדדים בשני ההליכים, אלא גם כאשר הצדדים אינם אותם צדדים אלא שהעניינים דומים, העילות זהות והאינטרס זהה" (רע"א 3765/01 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' אלכסנדר קפלן [פורסם בנבו] 28.1.02)

לשם הכרעה בשאלה אם יש מקום לעכב את בירור תביעה זו עד להכרעה בהליך הראשון, יש לפיכך לבחון אם מתקיימים היסודות המצדיקים זאת בנסיבות העניין.

1. בחינת שני ההליכים, זה נשוא החלטה זו וזה המתברר בהליך הראשון, מלמדת שאין מדובר כלל באותם צדדים. אף לא אחד מבעלי הדין בתביעה זו נוטל חלק בהליך הראשון. לא כתובע ולא כנתבע.

זאת ועוד, התביעה בתיק זה מתבססת על טענה להפרת ההסכם. אותו הסכם שמסדיר את מכירת הדירה למבקשים. התביעה בהליך הראשון בכלל מתבססת על הסכם אחר. הסכם שנכרת ביום 17.8.10 בין מר קופמן כמוכר לבין גב' ברקת כקונה. אם כך, אין מדובר כלל באותם צדדים ואין מדובר כלל באותה מערכת הסכמית.

אומנם, הן תביעה זו והן התביעה נשוא ההליך הראשון, עוסקות בדירות שנמכרו באותו הבניין ואף בעיכוב השלמת רישום הזכויות. בשני המקרים מלינים הקונים על עיכוב ברישום הזכויות ומגיבים המוכרים בטענה לעיכובים שאינם בשליטתם. עיכובים שהאשמה בהן בכלל רובצת לפתחם של אחרים – עו"ד גרינפלד ועריית רמת גן. דא עקא, וכאשר המערכת ההסכמית עליה מתבססות התביעות שונה, כך גם הצדדים, לא ברור כיצד ההכרעה במי מההליכים תשליך על ההכרעה בהליך האחר. הרי אפשר ואומד דעת הצדדים בכל הנוגע להתחייבות להשלמת רישום הזכויות בדירה נשוא תביעה זו, שונה מזה נשוא התביעה בהליך הראשון.

1. זאת ועוד, הכרעה בהליך משפטי עשויה להקים מעשה בית דין החוסם אפשרות מהעלאת טענות, אך זאת כאשר מדובר בהליך שהתנהל בין אותם בעלי דין או חליפיהם. אפילו ההרחבה בתחולתו של עקרון מעשה בית דין, כך שיקיף מי שלא נטל חלק בהליך הקודם, מתייחסת למצבים בהם לצד שנגדו נטען ההשתק "היה יומו בבית המשפט" (ת.א. (מרכז) 8403-12-08 Est. D.G. DYNAMIC GEM נ' בנק איגוד לישראל בע"מ [פורסם בנבו] 16.5.10, פסקה 11 בפסק הדין).

במקרה דנא, אין אפילו טענה לכך שההכרעה בהליך הראשון תחייב את מי מהצדדים בהליך זה. אין טענה לפיה אפילו מבקשים, רוכשי הדירה ומגישי התביעה, מסכימים שההכרעה בהליך הראשון תחייב אותם במשהו. קשה להבין איפוא, מה הגיון יש בטענה לעיכוב ההליך בתביעה זו, כאשר אין כל ניסיון לטעון שההכרעה בהליך הראשון תחייב בהליך זה.

1. לטענת המבקשים, בהחלטה שנתקבלה בהליך השני, הורה בית המשפט על עיכוב ההליכים עד להכרעה בהליך הראשון.

עיון באותה החלטה מלמד שבהליך השני צורפו בעלי דין נוספים, עו"ד גרינפלד ועריית רמת גן, שהם גם צד להליך הראשון אך אינם צד לתביעה בתיק זה. מכאן האבחנה בין ההליכים.

בנוסף, בכל הכבוד, דומני שליבת תביעה זו הינה מערכת היחסים שבין בעלי הדין – המוכר והקונים. מערכת יחסים ייחודית – כפי שהוסדרה בהסכם. מערכת יחסים שמחייבת התחקות אחר אומד דעתם בכל הנוגע לאפשרות שיחול עיכוב ברישום הזכויות. אומד דעת שאפשר ויהא שונה מזה של בעלי דין אחרים וצדדים לעסקאות אחרות ולהסכמים שונים.

לפיכך, אפילו מדובר באותו הבניין ובנסיבות דומות של עיכוב, השוני בזהות ובמערכת החוזית, איננו מתיישב עם הטענה לשאלה מרכזית אחת העומדת להכרעה.

1. המבקשים, הם התובעים, אדונים לדרך בה הם בוחרים לברר את טענותיהם. עמדה להם האפשרות להגיש התביעה גם בבית משפט אחר (בכפוף לדיני הסמכות). עמדה להם גם האפשרות להמתין ולא להגיש את התביעה עד להכרעה בהליך הראשון (בכפוף לדיני ההתיישנות). אפילו עומדת להם האפשרות לעתור לאיחוד התביעות בבית משפט אחד ובפני מותב אחד. אך מעת שבחרו להגיש התביעה בהליך נפרד ובבית משפט זה – אין הצדקה לעיכוב הבירור.
2. אשר על כן, אני דוחה את הבקשה לעיכוב ההליכים. בירור התביעה ימשך על פי ההוראות שנקבעו בהחלטה מיום 22.10.19. אין צו להוצאות בגין בקשה זו.

ניתנה היום, י"ב חשוון תש"פ, 10 נובמבר 2019, בהעדר הצדדים.