העניין שבפני, תובענה כספית ע"ס 34,452 ₪ מצד התובעת 1, ותובענה כספית שכנגד ע"ס 5,830, בקשר עם התנגשות שבין שני כלי רכב.

כאמור בתקנה 214 טז (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984, בכל הנוגע להליך בסדר דין מהיר, "פסק הדין יהיה מנומק באופן תמציתי, זולת אם סבר בית המשפט כי יש צורך בהנמקה מפורטת משום שיש בפסק הדין חידוש או חשיבות מיוחדת לציבור או מטעמים מיוחדים שיירשמו"; מקום שהמחלוקת בין הצדדים הינה עובדתית בלבד, לא מצאתי שיש בהליך זה משום חידוש או חשיבות מיוחדת לציבור, באופן המצדיק לחרוג מהנמקה תמציתית.

לפי המפורט בכתבי הטענות מכונית התובעת מ.ר. 3000534 התנגשה במכונית הנתבע מ.ר. 3868320, בעת נסיעה בישוב ירכא; לטענת התובעת, נהג התובעת הגיע לצומת בצורת T, החל בפניה שמאלה, ולאחר נסיעה קצרה בנתיב הנסיעה לאחר השלמת הפנייה, הגיח מול המכונית כלי רכב מסחרי אשר היה נהוג בידי הנתבע, פגע בדלת האחורית של מכונית התובעת בעת ששני כלי הרכב חולפים זה על פני זה, ונעצר לאחר מרחק עצירה מאוד משמעותי; גרסת הנתבע, הייתה שונה בתכלית. לדבריו, הוא נהג בכלי הרכב המסחרי בכביש הישר והתכוון להמשיך בנסיעה ישרה, כאשר נהג התובעת פנה שמאלה בחוסר זהירות ומבלי לציית לתמרור "עצור" ,ויצא לכביש באופן מפתיע ובניגוד להוראות הדין, ובשל כך אירעה ההתנגשות; בהתאם, כל אחד מן הצדים תבע את משנהו על מנת שיישא בנזקיו.

במסגרת הדיון אשר התקיים בפני בית המשפט, הוצג תיק המשטרה ודו"ח בוחן תנועה אשר נערך על ידי רס"מ ליאור חכמון, הוצגו תמונות מקום התאונה וכלי הרכב אשר צולמו על ידי הנהגים, וכן עדויות הנהגים.

לאחר בחינת מכלול הראיות, בחרתי לאמץ את גרסתו של הנתבע, בין היתר מהטעמים המפורטים להלן:

1. צורת הנזק אינה תואמת את תיאורו של נהג התובעת לתאונה. גרסתו של נהג התובעת היה כי המכונית השלימה את הפנייה לנתיב שמאלה והחלה בנסיעה ישרה שאז אירעה הפגיעה, אולם צורת הנזק המפורטת בתמונות המצורפות לכתב התביעה מלמדות על מעיכה עמוקה המתחילה במרכז המכונית, התואמת כלי רכב אשר היו כמעט בניצב האחד למשנהו, ולא כלי רכב החולפים זה מול זה ומתרחשת התנגשות.
2. תיק בוחן התנועה – אמנם לפי העדויות אשר נשמעו, לא הועמד אף לא אחד מהנהגים לדין, אולם לנהג התובעת הייתה חובת ציות לתמרור עצור, ובהתאם ראוי לבחון את תנאי הדרך; לפי דו"ח בוחן התנועה, שדה הראיה שהיה לנהג התובעת היה נרחב מאוד (45 מ' מקו העצירה, כ- 120 מ' מקו הכניסה לצומת), דבר המצדיק, יחד עם תמרור "עצור" בכניסת נהג התובעת לצומת, את האחריות להתנגשות בתוך הצומת (ולא לאחר השלמת הפניה כפי שטען נהג התובעת) על כתפי נהג התובעת.
3. תמונות המקום – מוצג נ/2 (תמונה מס' 1 ותמונה מס' 6) מתעד את מקום מכונית התובעת לאחר התאונה, וניתן לראות בבירור שגרסת נהג התובעת אינה ניתנת לאימוץ, בשים לב למיקום המכונית לאחר התאונה. לא מצאתי בהפניה לתמונות מיקום כלי הרכב המסחרי השייך לנתבע משום ללמד על נכונות גרסת נהג התובעת.
4. עדויות הנהגים – נהג התובעת ציין כי ראה והבחין במכונית הנתבע לפני התאונה וכי השלים את הפניה שמאלה (עמ' 2 לפרוטוקול שורה 17 ואילך), אולם בעדותו בזמן אמת ציין כי לא הבחין במכונית הנתבע בעת שעצר (עמ' 2 לעדותו, שורה 15) אלא ראה אותו רק אחרי שהמשיך ישר, מקום שצורת הנזק אינה תואמת גרסה זאת, קשה מאוד לתת אמון בדבריו, והדבר מוסיף ליתר השיקולים המצדיקים אימוץ גרסת הנתבע.

עד כאן בנושא האחריות; בכל הנוגע לשאלת הנזק, הנתבע/תובע שכנגד תמך התביעה שכנגד בחוות דעת שמאי סלאמה חמזה מיום 26.3.2019, אשר נערכה 16 חודשים לאחר קרות התאונה, והשמאי העריך כי עלות תיקון התאונה עולה על שווי כלי הרכב, אשר הוערך על ידו בניכוי שווי שרידים, בסך 4,500 ₪.

לא ניתן ליתן משקל לחוות דעת הנערכת כמעט שנה וחצי לאחר התאונה; חודש או חודשיים של פער בין מועד חוות הדעת למועד התאונה, הינו אפשרי לעתים, בכל הנוגע לשאלות של ניתוק קשר סיבתי עקב חלוף הזמן, קל וחומר במקרה של פער כה ניכר; ניתן טעון שמועד הבדיקה המפורט בחוות הדעת הינו קרוב מספיק, בדצמבר 2017, אולם חוות הדעת נערכת 14 חודשים לאחר מכן, ולכך לא ניתן הסבר (וקשה אף להסביר, מלבד העובדה שחוות הדעת נערכה לצורך ההליך בלבד, קרי, שלושה שבועות לאחר שהוגשה התביעה) מניח את הדעת;

אוסיף לכך כי התובע העיד שהפגיעה הייתה בפינה ימנית-קדמית, (עמ' 5 לפרוטוקול שורה 31) אולם לפי השמאי, הפגיעה הייתה בצד השני; כך או כך, לא ניתן לאמץ קשר סיבתי בין מצב הרכב לתאונה בחלוף זמן כה ניכר; בשאלת הנזק, ציין הנתבע כי מחד הפסיק להשתמש כלי הרכב בעקבות התאונה (עמ' 6 שורה 9), אך בהמשך ציין כי לכלי הרכב שלכאורה עומד ללא שימוש משנת 2017, יש רישיון רכב ואישור מעבר מבחן שנתי ("טסט") בתוקף בשנת 2020 (עמ' 6 שורה 16), כך שספק אם ניתן לאמץ דבריו בשאלת הנזק.

בהתאם מצאתי לדחות הן את התביעה והן את התביעה שכנגד; התביעה העיקרית ראויה להידחות מקום שמצאתי שלא לאמץ את גרסתו של נהג התובעת; התביעה שכנגד ראויה להידחות בהיעדר הוכחת הנזק, ;

שתי התביעות נדחות הדדית, כל צד יישא בהוצאותיו.

ניתנה היום, כ"ט שבט תש"פ, 24 פברואר 2020, בהעדר הצדדים.