לפניי בקשה ליתן היתר המצאת כתב התביעה לנתבעת אל מחוץ לתחום המדינה, בהתאם לתקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: "התקנות").

רקע

1. התובע הגיש נגד הנתבעת תביעה כספית-חוזית על סך 178,627 ₪. לטענתו יש לחייבה בתשלום יתרת חוב בגין הלוואה כספית שנטלה ממנו, ובגינה נערכה "הצהרת לווה", אשר נערכה ואומתה בידי עו"ד ביום 08.12.2017.

2. טען התובע כי במהלך ההתנהלות בינו ובין הנתבעת, היא התגוררה בנצרת עילית.

3. לאחר שהתברר לתובע כי הנתבעת נסעה לחו"ל, הגיש בקשה לתחליף המצאה דרך דואר-אלקטרוני, אך בקשתו נדחתה. מכאן הבקשה להיתר המצאה.

דיון והכרעה

4. לאחר שעיינתי בבקשה והתצהיר המפורט בתמיכה לה ונוכח מהות התביעה, אני נעתר לבקשה ומתיר לתובע להמציא לנתבעת את כתב התביעה במקום מושבה, בהתאם לתקנה 500 לתקנות. נימוקיי להלן.

5. בשלב זה המדובר בבקשה במעמד צד אחד וכל שיש בידי להסתמך עליו הוא תצהירו של התובע וכן התביעה על צירופיה.

6. על-פי טענת התובע, עומדת לו עילת תביעה טובה, "הצהרת הלווה" נערכה בישראל, והנתבעת התחייבה להחזיר לידיו את הכסף לאחר רכישת דירתה שנמצאת בישראל.

7. בשים לב לאמור נראה כי לכאורה מתקיים האמור בתקנה 500(4) ו- (7) לתקנות לפיהן:

"רשאי בית המשפט או רשם שהוא שופט, להתיר המצאת כתב בי-דין אל מחוץ לתחום המדינה באחת מאלה: [...]

(4) התובענה היא לאכוף חוזה, לבטלו, להפקיעו או לפסלו או לעשות בו על דרך אחרת, או לקבל דמי נזק או סעד אחר בשל הפרתו, באחד המקרים האלה:

(א) החוזה נעשה בתחום המדינה;

...

(ג) על החוזה חלים דיני מדינת ישראל לפי כתבו או מכללא;

...

(7) התובענה מבוססת על מעשה או על מחדל בתחום המדינה;".

8. ב-רעא 9328/12 ‏נירימליק בע"מ נ' חברה באחריות מוגבלת סובורובה (21.4.2013), התווה בית המשפט העליון, מבחן תלת-שלבי להכרעה בבקשה לפי תקנה 500 לתקנות:

"שלבי הבחינה להם יידרש בית המשפט בבואו להכריע בבקשה לפי תקנה 500 הם שלושה: בשלב הראשון, על התובע לשכנע את בית המשפט כי יש בידיו "תביעה הראויה לטיעון" (good arguable case) בנוגע לעילת ההמצאה (קונפינו-שר, בעמ' 46). חשוב להדגיש כי מדובר ברמת הוכחה הנמוכה מרף מאזן ההסתברויות הנדרש במשפט אזרחי.

בשלב השני, על בית המשפט לבחון את עילת התביעה לגופה ולהשתכנע כי מדובר בתביעה "רצינית" אשר המבקש מעוניין לבררה בתום לב בבית המשפט, כך שאין המדובר בתביעת סרק או בתביעה טורדנית (קונפינו-שר, שם); זוסמן, בעמ' 247)). יצויין כי הנטל להוכיח כי מדובר בעילת תביעה "רצינית" אף נמוך מהנטל להוכחת עילת ההמצאה....

.....

בשלב השלישי, לאחר שבית המשפט מצא כי חלה אחת החלופות של תקנה 500, עדיין יש שיקול דעת לבית המשפט לקבוע האם בנסיבות המקרה יש להיענות לבקשה, כאשר השיקול המרכזי הוא נאותות הפורום הישראלי. בגדר שיקול זה, נבחנים שיקולי-משנה שונים, ביניהם הדין החל על הסכסוך; נגישות הצדדים לראיות; יעילות ההליך; הנושאים המשפטיים והמעשיים המעורבים, שיקולי צדק ועוד (ראו, בין היתר: ע"א 2705/97 הגבס א' סיני (1989) בע"מ נ' The Lockformer Co, פ"ד נב(1) 109, 112 (1998)".

9. ולעניינו, נחה דעתי כי אין עסקינן בתביעה קנטרנית, אלא בתביעה מבוססת, לכאורה, והיא "ראויה לטיעון". מה גם, מדובר בחוזה שנערך בתחום המדינה, ועליו חלים דיני המדינה.

10. ועוד, נראה כי מרבית הצדדים והעדים הנדרשים להוכחת טענות התובע הם תושבי ישראל ומרבית המסמכים הרלוונטיים לתביעה מצויים בישראל.

11. לאור המקובץ, אני נעתר לבקשה.

התובע ימציא את כתב התביעה והחלטה זו לנתבעת בדואר רשום עם אישור מסירה.

הנתבעת תגיש כתב הגנה תוך 60 ימים לאחר ביצוע ההמצאה.

המזכירות תמציא לתובע.

ניתנה היום, י"ד כסלו תש"פ, 12 דצמבר 2019, בהעדר הצדדים.