לפני בקשה הנתבעת להתיר לה להביא ראיות לסתור את קביעת הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל" ו-"הוועדה הרפואית" בהתאמה), לפיה נותרה למבקש נכות צמיתה בשיעור של 10% לפי סעיף 42(1)(ד)(1) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: "תקנות המל"ל").

(להלן ביחד : "הבקשה").

רקע ותמצית טענות הצדדים:

1. ענייננו בתביעת נזקי גוף אשר נגרמו לתובע בשל תאונה אשר התרחשה ביום 4.1.2018 במהלך עבודתו של המשיב כנהג מלגזה (להלן: "התאונה").
2. התאונה הוכרה על ידי המל"ל כתאונת עבודה. ביום 17.8.2018 קבעה הוועדה הרפואית כי למשיב נותרה נכות צמיתה בשיעור של 10% לפי סעיף 42(1)(ד)(1) לתקנות המל"ל – ראו נספח א' לבקשה.
3. במסגרת הבקשה טוענת המבקשת שיש להתיר לה להביא ראיות לסתור את קביעת הוועדה הרפואית, הואיל ותיקו הרפואי המלא של המשיב לפני התאונה, לא עמד לפניה, וכי קיימים בתיקו הרפואי שני רישומים מתאריכים 20.12.2017 ו-27.12.2017, המלמדים כי המשיב נבדק על ידי רופא משפחה ואובחנה אצלו רגישות והגבלה קלה בתנועות כתף ימין (ראו נספח ב' לבקשה).

בנסיבות אלה לא נתנה הוועדה הרפואית ביטוי לעברו הרפואי של המשיב, לרבות לעניין הקשר הסיבתי בין התאונה, לבין הנכות הצמיתה.

1. המשיב טוען מנגד, כי דין הבקשה להידחות. לטענתו, בחינת פרוטוקול הוועדה הרפואית מעלה כי מדובר בקביעת נכות צמיתה מבוססת, שניתנה תוך התייחסות לבדיקותיו הקליניות, תיעוד רפואי מלא ועיון בבדיקת עזר. כמו כן בהתייחס לתיעוד הרפואי עליו כאמור נשענת המבקשת, טען כי המבקשת לא הצביעה על ממצא הדומה לזה שאובחן אצל המשיב, כדוגמת קרע, או על בדיקה קלינית של רופא מומחה המאבחנת סימני קרע. כן טען המשיב כי סעיף הליקוי שהוענק לו על ידי הוועדה הרפואית הוא בגין קרע בגיד ולא בגין הגבלה בתנועה.

דיון והכרעה:

1. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, על מסמכיהם המצורפים, מצאתי כי דין הבקשה להידחות, ואנמק להלן.
2. סעיף 6ב לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד") קובע כי קביעת דרגת נכות על פי כל דין תחייב לצורך תביעה לפי החוק הפיצויים, אולם נקבע במסגרת הסעיף גם מנגנון המאפשר את סתירת הקביעה. וכך נכתב:

"נקבעה על פי כל דין דרגת נכות לנפגע בשל הפגיעה שנגרמה לו באותה תאונת דרכים, לפני שמיעת הראיות בתביעה לפי חוק זה, תחייב קביעה זאת גם לצורך התביעה על פי חוק זה; ואולם בית המשפט יהיה רשאי להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו."

1. על פי הלכת בית המשפט העליון, הבאת ראיות לסתור תתאפשר בשני סוגי מקרים: פגם מהותי בהליך כגון פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי או תרמית, וטעמים עובדתיים כבדי משקל כגון שינוי מהותי במצבו של הנפגע, גילויה של נכות נוספת או מסמכים בעלי חשיבות רבה שלא עמדו בפני הועדה בנוגע למצבו של הנפגע עובר לתאונה ואשר לו היו עומדים בפניה היו מביאים קרוב לוודאי לתוצאה שונה. אדגיש כי לא מדובר ברשימה סגורה של מקרים.
2. מעיון בפרוטוקול הוועדה הרפואית מיום 17.8.2018 עולה כי לפניה עמדו המסמכים הבאים: מעקב רפואי, תעודות רפואיות ובדיקת אולטרה סאונד. הנה כי כן, ניתן ללמוד כי הוועדה הרפואית בחנה את מצבו הרפואי של המשיב כאשר לנגד עיניה עמדו כלל המסמכים הרפואיים המשקפים את מצבו הרפואי, הן לפני התאונה (תיק מעקב רפואי), והן לאחריה (תעודות רפואיות ובדיקת אולטרה סאונד).

אציין כי מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה כי אמנם אין התייחסות ישירה לסוגיית הקשר הסיבתי בין שיעור הנכות הצמיתה, לבין התאונה. יחד עם זאת, בהלכה הפסוקה נקבע כי אין בעובדה שבהחלטת הוועדה הרפואית לא נכללה קביעה מפורשת בדבר קיומו של קשר סיבתי, כדי ללמד כי לא נדרשה לנושא או שלא נקבע דבר בשאלה זו.

מדובר בוועדה רפואית אשר אמורה לקבוע את דרגת הנכות של המשיב שנגרמה לו עקב התאונה, לפניה עמד תיק מעקב רפואי מלא של המשיב והיא החליטה, לאחר בדיקתו, ובחינת כלל התיעוד הרפואי שלו לקבוע נכות צמיתה בשיעור של 10%.

אשר על כן יש מקום לדחות את הבקשה רק מטעם זה.

1. כאמור, די בכך שעמד לפני הוועדה הרפואית תיק מעקב רפואי של המשיב כדי לדחות את הבקשה, אולם למעלה מן הנדרש אציין כי בהתאם לפסיקה המבחן העיקרי אינו בשאלה האם נמנעו מהוועדה הרפואית עובדות רלוונטיות חשובות, אלא יש להוסיף ולהראות במצטבר כי קביעתה הייתה משתנה לו היו אותן עובדות מונחות לפניה.
2. בענייננו, התיעוד הרפואי אליו הפנתה המבקשת הוא מועט, הכולל שתי רשומות רפואיות בהן התלונן המשיב לפני רופא המשפחה בתאריך 20.12.2017 ובתאריך 27.12.2017 על כאבים בכתף ימין ואובחן אצלו רגישות והגבלה קלה בתנועות בלבד, ספק בעיני אם היה ברשומות אלה כדי להביא בסבירות גבוהה, לתוצאה שונה מזו שקבעה הוועדה הרפואית, וזאת בשים לב לכך שהוועדה הרפואית איבחנה קרע חלקי של הגיד (על בסיס בדיקת אולטרה סאונד), ובמסגרת אותן רשומות רפואיות לא אובחן קרע של הגיד, ולא צויין כי קיימת בדיקת אולטרה סאונד, או כל בדיקה/צילום ממנו ניתן ללמוד על קרע בגיד.
3. מכל האמור לעיל, הגעתי למסקנה כי המבקשת לא הצביעה על סיבה חריגה המצדיקה מתן היתר להבאת ראיות לסתור את קביעתה של הועדה הרפואית. על כן, דין הבקשה להידחות. נושא ההוצאות יילקח בחשבון בסוף ההליך.
4. אני מורה לנתבעת להגיש תחשיב נזק עד ליום 1.7.20.
5. נקבע לקדם משפט ביום 9.7.20 בשעה 10:00.

המזכירות תמציא העתקים לצדדים

ניתנה היום, ח' סיוון תש"פ, 31 מאי 2020, בהעדר הצדדים.