לפניי בקשת התובע למנות מומחה מטעם בית המשפט בתחום האורתופדיה, אשר בשכרו ישא הנתבע.

המחלוקת בין הצדדים

על פי כתב התביעה, התובע, יליד 1974, הועסק כפועל ע"י הנתבע. לטענת התובע, ביום 4.11.15 ניזוק הוא בשתיים מאצבעותיו בתאונת עבודה. כך אירע לשיטתו, שעה שהוא נדרש לעבוד על מכונה לחיתוך קליפות הדרים, שלא הייתה מוגנת כדבעי ומבלי שהוענקו לו סביבת עבודה בטוחה ואמצעי מיגון. עוד טוען התובע, כי התאונה הוכרה כתאונת עבודה ע"י המל"ל, אשר מצא כי נכותו היא בשיעור 10% לצמיתות. בשלב מאוחר יותר תוקן האמור בציון כי הנכות היא בשיעור 9.75%.

הנתבע, מנגד, חולק מלא רוחב היריעה הן על אחריותו לתאונה הנטענת והן באשר לגובה הנזק הנתבע.

בשלב מקדמי ובטרם התקיים דיון, במסגרת "הודעת עדכון", ציין ב"כ התובע כי ככל שלא קיימת הסכמה לאמץ את קביעת המל"ל באשר לגובה הנכות, עותר הוא כאמור למינוי מומחה מטעם בית המשפט, אשר בשכרו ישא הנתבע.

ביום 23.7.19 הוגשה בקשה מפורטת יותר, הנתמכת בתצהיר התובע. התצהיר, כמו הבקשה, פורש כנפיו אל מחוזות האחריות, המוטלת לשיטתו על הנתבע ואל טיעונים שמקומם בכתבי הטענות. לגופה של בקשה, נטען עובדתית (סע' 21 ו- 22 לתצהיר) כי התובע חי בגפו, אינו זוכה לעזרה מאיש וכי מצבו הכלכלי "קשה במיוחד". לתמיכה בטיעון זה צירף התובע את הנספחים ב' ו- ג', שהם דפי חשבון.

עיון בהם מלמד על כי חשבון עו"ש בבנק מסוים (אשר לא צוין בו כי הוא של התובע, אך הנחתי כי אכן כך הדבר), היה מצוי בחודשים מרץ ועד מחצית יולי 2019, ביתרה שנעה בין יתרת זכות קלה לעבר יתרת חובה משתנה בסך כ- 5,000 ₪ ואף הגיעה חד פעמית כדי 6,000 ₪ בחובה.

מנגד, עתר ב"כ הנתבע לדחיית הבקשה, בציינו בין היתר כי היא מקוממת, באשר קיימת מחלוקת ממשית בשאלת האחריות וכי לא הוכחה טענת חסרון כיס. על אף האמור, הציע הנתבע "לפנים משורת הדין", כי ימונה מומחה מטעם בית המשפט ובלבד שהתובע ישא בעלות שכרו.

לאחר שהוריתי על קבלת תגובה להצעה זו, השיב ב"כ התובע בהודעה מיום 6.8.19 כי אין בידי התובע להיעתר לה, שכן אין ביכולתו לשאת בעלות חוות דעת, אף לא חלקית. לאחר האמור, הבהירו הצדדים כי אין הם מתנגדים למתן החלטה על יסוד האמור בכתובים, מבלי לקיים דיון.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים ובכלל הנדרש, מצאתי לדחות את הבקשה. להלן טעמיי.

תקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, מעגנת את הכלל לפיו על בעל דין המבקש להוכיח עניין שברפואה, לצרף לכתב התביעה תעודת רופא או חוות דעת של מומחה, לפי העניין. סיפא התקנה מאפשרת לבית המשפט לסטות מן הכלל ולפטור בעל דין מן האמור, בהתקיים טעמים מיוחדים שיירשמו.

תקנה 130 לתקנות האמורות מורה כי בית המשפט רשאי בכל עת ולאחר שנתן לבעלי הדין לטעון בעניין, למנות מומחה או מומחים באשר למחלוקת בינהם.

שילוב התקנות מאפשר לבית המשפט לפטור בעל דין מהגשת חוות דעת, ובד בבד למנות מומחה מטעמו, בהתקיים נסיבות מיוחדות, אף ללא הגשת חוות דעת ע"י הצד המעוניין במינוי המומחה [רע"א 8015/96 צור שמיר בע"מ נ' בוריסי יצחק (מיום 23.3.97); רע"א 10251/02 אפרים כץ- חמים וטעים נ' דואני ואח', פ"ד נז(1), 797]. קיומם של "טעמים מיוחדים שירשמו" משמעו כי נדרשת "דרגת שכנוע גבוהה וקיומן של נסיבות מיוחדות ומשכנעות במיוחד" [רע"א 1358/12 מרכז רפואי רבין בית החולים בילינסון ואח' נ' עזבון המנוח שלמה אייזנבך ז"ל ואח', מיום 8.5.12 - וראו שם להרחבה באשר לאינטרסים הנוגדים והשפעת כל החלטה על זכויות בעלי הדין; ע"א 8521/18 הרשות הפלסטינאית נ' פלונים, מיום 21.1.19].

על בעל דין המבקש מינוי כאמור, לעמוד במבחן משולש להוכחת כל אלה: (א) קיום נסיבות מיוחדות; (ב) סיכוי סביר לכאורה כי התביעה או ההגנה תתקבל; (ג) קיומה של ראשית ראיה לכאורה לכך כי ה"עניין שברפואה" מבוסס, אף ללא הגשת חוות דעת [- בר"ע (מחוזי באר שבע) 511/06 אמויאל נ' פלונית, מיום 15.8.06].

ככלל, חסרון כיס של בעל דין אינו מהווה כשלעצמו עילה למינוי מומחה מטעם בית המשפט [ראו למשל: בש"א (מחוזי נצרת) 1531/06 פרץ נ' אלימלך, מיום 8.5.06; בש"א (חדרה) פרץ נ' ד"ר נהאד, מיום 26.9.06; בש"א (שלום י-ם) 6582/08 מעודי נ' מדינת ישראל, מיום 17.4.08 והשוו: ת.א. (אשדוד) 43472-09-15 ג.ב. נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ, מיום 3.2.16].

בכל מקרה, טענה בדבר חסרון כיס היא טענה עובדתית שעל הטוען להוכיחה. הוכחה זו דורשת פירוט מצב כלכלי והוצאות. דינו של טיעון בעלמא בדבר עוניו של בעל הדין להידחות על הסף [המ' (מחוזי ת"א) 13618/90 גולן נ' אסותא בע"מ, מיום 14.5.91; עניין פרץ נ' אלימלך הנ"ל].

ולענייננו.

בשלב מקדמי זה של ההליך, אניח לטובת התובע כי אכן קיימת ראשית ראיה להוכחת עניין שברפואה בדנן. אוסיף ואניח כי קיים סיכוי כי התביעה תתקבל. המחלוקת הממשית נוגעת בשאלת קיומן של נסיבות מיוחדות בכל הנוגע לטענה לחסרון כיס.

מצינו לעיל כי על התובע מוטל נטל לשכנע בדרגה "גבוהה" בדבר צדקת בקשתו ובכלל זה בדבר העדר יכולתו לממן חוות דעת. נטל זה לא הורם. תצהיר התובעת מפורט למדיי, אך ככל שהוא נוגע לביסוס עובדתי רלבנטי- הרי הוא חסר במידה משמעותית ביותר. יתמה התמה על היחס בין חלקים שונים אלה של תכני התצהיר. זולת טענה בדבר העדר יכולת כלכלית, והצעת פרטי חשבון עו"ש, לא בוסס דבר. לא ברור מהי הכנסתו של התובע; היכן הוא מתגורר; מהי מצבת נכסיו - לרבות האפשרות שקיימים ברשותו חשבונות בנק נוספים, חסכונות ועוד כיוצ"ב נתונים רלבנטיים, המלמדים למשל על יכולתו ליטול הלוואה.

מבלי להקל ראש חלילה, אציין כי יתרת עו"ש בסך כ- 5,000 ₪ בחובה, אינה מלמדת, כשלעצמה, על מצב כלכלי "קשה". טענה זו ממילא נבחנת למול ה"קצה" שמנגד: בידיעתו השיפוטית של בית המשפט, לאור מלאכתו שבשגרה, כי עלות חוות דעת רפואית נאמדת באלפי ₪. על מנת לצלוח טענה לפיה אין ידו של התובע משגת אף לא תשלום חלק מן האמור, היה עליו לתמכה בנתונים ברורים ומשמעותיים, הרבה מעבר למעט מן המועט שהוצג, אשר בא כמעט בגדר טיעון בעלמא.

איני מתעלם כמובן מכך כי הנתבע הסכים למתן החלטה מבלי לעמוד על זכותו לחקור בחקירה נגדית את התובע על אודות תצהירו. בכך מוחזק האמור בתצהיר כנכון. אין בכך כדי למלא בתצהיר את שהחזיר בו התובע. לשון אחר- לא די באמור בתצהיר, אף אם כולו אמת באשר לטיעון העובדתי שהוצג, כדי לסייע לתובע לעמוד בנטל שהדין משית עליו, כאמור לעיל.

עוד יש לזכור, כי הנתבע הוא אדם פרטי, ובכך שונה עניינו ולו במעט, ממצב בו היה נתבע תאגיד כלכלי איתן, כגון בנק, רשות מרשויות המדינה או מבטח. מדרך קל וחמר, על בית המשפט להקפיד היטב במערך האיזונים אותו הוא עורך, שלא לפגוע שלא לצורך בנתבע, אשר היה משלם מכיסו את עלות חוות הדעת המבוקשת, לו התקבלה הבקשה.

שמא למעלה מן הנדרש, מצאתי לציין כי אין בפסק הדין שצוין בסע' 21 לבקשת התובע, כדי לתמוך בטיעונו. עיון בו מלמד על כי בית המשפט העליון התיר מינוי מומחה מטעם בית המשפט עוד בטרם הוגשו חוות דעת מטעם הצדדים. אין פסק הדין עוסק ולו במעט בסוגיה מושא המחלוקת שלפניי.

לאור כל האמור, יישום הוראות הדין בנסיבות העניין מלמד על כי דין בקשת התובע להידחות וכך אני מורה.

בהינתן כי הצדדים הסכימו למתן החלטה על יסוד הכתובים, אמנע מהשתת הוצאות על התובע.

ב"כ התובע יבאר עד לא יאוחר מיום 5.9.19 האם בכוונת מרשו לתמוך את תביעתו בחוות דעת, אם לאו.

תז"פ ליום 6.9.19.

ניתנה היום, כ"ו אב תשע"ט, 27 אוגוסט 2019, בהעדר הצדדים.