1. התיק הגיע לטיפולי.

2. לא מצאתי הצדקה לקיום דיון דחוף. בשלב זה, אף לא מצאתי הצדקה למתן צו ארעי בטרם יושלמו הפרטים עליהם אורה להלן. בהתייחס לטענת הדחיפות, אציין כי פסק-דינו של בית-המשפט הגבוה לצדק בבג"צ 347/18 בדבר מחיקת העתירה שם והפניית העותרים לסעד חלופי, ניתן ביום 12.3.2018. באותו פסק-דין, הורה בית-המשפט הגבוה לצדק כי הצו הארעי מיום 12.1.2018 יעמוד על כנו לפרק זמן של 60 ימים. אף-על-פי-כן, העתירה שבכותרת הוגשה ביום 7.3.2019, כשנה לאחר מתן פסק-הדין האמור של בית-המשפט הגבוה לצדק, וכ- 10 חודשים לאחר פקיעת הצו הארעי עליו הורה בג"צ. התנהלות זו אינה מלמדת על דחיפות.

3. עיינתי בכתב העתירה ובחומר שצורף לו. כתב העתירה מנוסח באופן תמציתי ביותר, ללא פירוט מכלול פרטי המקרה, ובעיקר- ללא צירוף הבקשה שלפי הנטען אביו של העותר 1 הגיש בשנת 2008 מכוח החלטת ממשלה 2492. ברי כי ללא הצגת הבקשה משנת 2008, וללא פירוט התאריך המדויק של מועד הגשת הבקשה בצירוף תיעוד מתאים, עלול להתעורר קושי בדבר הטענה להעדר מתן החלטה באותה בקשה מאז 2008 ועד היום, וכן בדבר השאלה האם הבקשה הוגשה עד המועד שנקצב לכך בהחלטת הממשלה מס' 2492.

ב"כ העותר יפרט את הדברים, ויצרף את הבקשה הנטענת עם התיעוד הנדרש – הכל עד יום 4.4.2019 (ניתן כמובן להקדים). לאחר מכן, אורה על המשך הטיפול בהליך.

עיון פנימי: 5.4.2019.

ניתנה היום, א' אדר ב' תשע"ט, 08 מרץ 2019, בהעדר הצדדים.