במסגרת התביעה הקטנה שלפניי ביקש התובע לחייב את המשיבה להשיב לידיו הפרשי כספים ששילם עבור מרצפות שהזמין מאת הנתבעת לדירתו, לפצותו בגין אי התאמה של חלק מהאריחים שסופקו ולשלם עבור הוצאות שהוציא בקשר עם הטיפול בעסקה שערך עם הנתבעת, לרבות בהליך כאן.

ראוי להקדים ולהבהיר כי התובע רכש דירה מאת חברה קבלנית וזו בתורה הפנתה את התובע לבחור לעצמו ריצוף וכלים סניטריים באחד מבין שני הספקים עימה עבדה באותה עת. הנתבעת כאן היא אחת מאותם ספקים, ועל פי הנחיות החברה הקבלנית נדרש התובע לבחור את כל האריחים, הריצוף והכלים הסניטריים במקום אחד בלבד (כלומר, אצל אחד בלבד מבין שני הספקים שהוצעו).

התובע בחר לבצע הזמנה אצל הנתבעת, והזמין ריצוף מתוך מבחר הריצופים שהציע הקבלן. עוד בחר התובע קרמיקה לחיפוי קירות, כלים סניטריים וכיוב'. לאחר שסופקו רכיבים שונים מתוך ההזמנה (לרבות קרמיקה לחיפוי הקירות) הובהר לתובע כי הריצוף שהזמין מאת הנתבעת לא יסופק, לאחר שזה, כך הוצג לו, נפסל על ידי מכון התקנים. התובע נדרש בהתאמה לפנות פעם נוספת אל הנתבעת ולבחור ריצוף אחר.

מכאן מתחילה המחלוקת העיקרית בין הצדדים -

טענות התובע –

התובע הגיע ביחד עם זוגתו אל חנות התצוגה של הנתבעת ואולם אלו לא הצליחו למצוא מבין הדגמים שהוצעו לו כדגמים הכלולים במחיר הדירה (מבחר הקבלן) ריצוף אשר תואם את רצונותיהם. בשלב זה ביקשה בת זוגו של התובע לבטל את ההזמנה אצל הנתבעת, ולפנות ולבחור מתוך המבחר המוצע על ידי הספק האחר, נוכח ידיעתה כי אצל הספק האחר מוצע, כחלק ממבחר הקבלן, אריח התואם את רצונה (והכל ללא תוספת תשלום). משחייב הדבר בחירה מחודשת של כלל רכיבי ההזמנה ביקש התובע לעשות מאמץ ולהמנע מכך. בשלב זה הוצע לתובע ולזוגתו לבחור ריצוף מבין הדגמים המוצעים בחנות, תוך שהובטח להם כי ייעשה מאמץ לסייע להם בשל פסילת הריצוף הקודם, וכי הנתבעת 'תבוא לקראתם' בהפרשי העלות.

לאחר שנבחר ריצוף חלופי הבהיר נציג המכירות כי הפער בעלויות עומד על כ- 15,000 ₪, ובשלב זה חזרה זוגתו של התובע על דרישתה לבטל את ההזמנה בכללותה. התובע שביקש להמנע מהצורך בבחירה מחודשת של מכלול ההזמנה פנה לנהל מו"מ עם נציגי הנתבעת בנוגע למחיר הריצוף החלופי. מו"מ זה הועבר לטיפולו של מנהל החנות מטעם הנתבעת, במשרדו, ובמהלך השיחה ביקש התובע מזוגתו כי תמתין מחוץ לחדר המנהל על מנת שיוכל להשלים את המו"מ מבלי שזו תעמוד על ביטול העסקה.

התובע טוען כי בסופו של יום סוכם בינו לבין מנהל החנות כי התובע ישלים סך של 7,000 ₪ נוספים לשם ביצוע הזמנתו של ריצוף זה, וכך עשה בו במקום. לטענתו, לאור השעה המאוחרת הנפיק לו מנהל החנות קבלה המעידה על התשלום, אך לא המציא לידיו הזמנה חדשה ומעודכנת ואף לא ערך תיעוד בכתב של ההסכמה תוך שהוא מבהיר כי בהעדרם של עובדים בחנות בשעה זו ייערך השינוי למחרת היום.

הזמן חלף, הרצפות סופקו ובחלוף מספר חודשים, כאשר בניית הדירה הסתיימה הופנה התובע על ידי החברה הקבלנית אל הנתבעת, כדי לאסוף ממחסניה את פריטי הכלים הסניטריים האחרונים (כיורים/ברזים וכד') בהתאם להזמנתו, וכדי לוודא – כמקובל - כי הפריטים המסופקים תואמים את המוזמן. בשלב זה פנה התובע אל מוכרן הנתבעת וזה הפנה אותו אל המרכז הלוגיסטי (המחסנים) לאיסוף החלקים. התובע טוען כי בעת שהגיע אל המחסנים הועלתה כנגדו לראשונה טענה לפיה לא השלים את התשלום עבור המרצפות החלופיות, וכי נותרה יתרת חוב בשיעור של למעלה מ-9,000 ש"ח. הנתבעת סירבה לקבל את טענתו לפיה הוסכם על מכירת המרצפות תמורת תשלום הפרשים של 7,000 ₪ בלבד, אשר שולמו במועד ביצוע ההזמנה החלופית, והתובע הופנה להסדיר את סוגיית התשלום בחנות התצוגה בה נערכה ההזמנה. נסיון להגיע להסכמות לא צלח ובנסיבות אלו שילם התובע בלית ברירה את הפרשי העלות.

התובע טוען כי אולץ על ידי הנתבעת לבחור ריצוף חלופי, אף שלא היתה הצדקה לכך, וכי הנתבעת התנערה מהסכמות שנערכו בין הצדדים בעל פה, באופן שמצדיק חיובה במלוא עלות הפרשי המרצפות.

בהקשר אחרון זה העלה התובע טענות אף לעניין "פסילת" הרצפות המקוריות שנבחרו (מתוך מבחר הקבלן), וטען כי בניגוד למצג אשר הוצג לו לא נפסלו הרצפות על ידי מכון התקנים מעולם, והנתבעת פעלה להצגת מצג משל אלו נפסלו לאחר בחירתן, על מנת לאלץ אותו לבחור ריצוף יקר יותר.

עוד העלה התובע טענות לעניין אריחי הקרמיקה לקירות בחדר האמבטיה, וטען כי במהלך ריצוף האמבטיה גילה להפתעתו כי על אחד מקירות חדר האמבטיה הבחין במהלך ביצוע עבודות החיפוי כי מצויים שני אריחים בעלי גוון שונה. מספר ימים לאחר מכן התברר לו כי הקבלן העורך את עבודת החיפוי הסיר את מלוא האריחים שהותקנו באותו קיר ולשאלתו הובהר לו כי חלק מהאריחים שסופקו אינם תואמים בצבעם (בגונם) את יתר האריחים וכי על כן הוחלט להסיר את מלוא האריחים שהותקנו זה מכבר באותו קיר, ולהתקין מחדש. בסופו של יום חופה קיר אחד באמבטיה באריחים בעלי גוון שונה השייכים לסדרה אחרת מזו אליה היו שייכים יתר אריחי האמבטיה.

טענות הנתבעת -

אשר לפסילת הרצפות טענה תחילה הנתבעת כי מדובר היה באריחים שנפסלו על ידי מכון התקנים. בהמשך ביקשה הנתבעת לתקן את טענתה זו, והבהירה כי ההחלטה לפסול את האריחים היא החלטה של הנתבעת עצמה אשר הוצאה באופן גורף לכל חנויות הרשת והמחסנים, וזאת נוכח ריבוי "ריג'קטים" (טענות בדבר ליקויים) בנוגע לאיכות המוצר אשר התקבלו בידיה (ועד לסיום בירור הסוגיה אל מול ספק האריחים). הנתבעת צירפה, לתמיכה בטענתה, העתק של תכתובת מייל פנימית (שמועד הפקתה לא נקוב), וטענה בכתב הגנתה כי המייל נשלח ביום 10.9.17.

אשר לסוגיית הפרשי המחירים טענה הנתבעת כי בניגוד לטענת התובע הרי שבפועל סוכם בין התובע לבין נציגי הנתבעת מהו ההפרש המלא שיידרש לשלם עבור האריח שבחרה זוגתו. הואיל וזוגתו לא היתה מעוניינת בשדרוג ההזמנה ביקש ממנה התובע להמתין מחוץ לחדר בו התנהל המו"מ ואז סיכם עם נציגי הנתבעת כי ישלם את מלוא ההפרש, אך ביקש שהדבר לא יוודע לזוגתו. כך, ובהתאמה, שילם בו במקום סך של 7,000 ₪ על חשבון ההפרשים, והתחייב לשלם את היתרה במזומן במועד מאוחר יותר.

הנתבעת מבקשת להפנות בהקשר זה לטופס ההזמנה שנחתם על ידי התובע ביום הזמנת האריחים החלופיים, והיא מכחישה את טענות התובע משל הובטח לערוך שינוי בנתוני ההזמנה ביום שלמחרת.

משחלפו החודשים ומרבית הסחורה סופקה זה מכבר הציגה הנתבעת את דרישת התשלום במועד האיסוף של יתרת הסחורה, והתובע שילם בהתאם להתחייבותו.

לבסוף, ולעניין טענות התובע בנוגע לסדרת אריחי הקיר לחדר האמבטיה ולשוני בגוונים, טוענת הנתבעת כי בוצעו שתי הזמנות לאריחי קיר לחדר האמבטיה בדירת התובע, בהתאם למידות שנמסרו על ידי החברה הקבלנית. האריחים בכמות שבהזמנה הראשונה סופקו כבר בחודש ינואר 2018, ואילו הזמנה שניה בוצעה רק בחלוף כ-10 חודשים. במצב דברים זה ממילא היה ידוע לחברה הקבלנית כי האריחים שיסופקו לא יהיו מאותה סדרה, והדברים אף הובאו, כך לטענתה, לידיעת התובע על ידי החברה הקבלנית. כך או אחרת טוענת הנתבעת בהקשר זה כי אין להטיל כל אחריות על כתפיה נוכח הפער בזמנים בביצוע ההזמנות.

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ובחנתי את המסמכים אשר הונחו לפניי מצאתי כי יש לדחות את עיקר התביעה ולקבלה בחלקה בלבד, ולהלן נימוקיי בקצרה –

1. ראש וראשון אבהיר כי נטל השכנוע וההוכחה מוטל ככלל על התובע, בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה". יחד עם זאת, ויש ונטל ההוכחה מועבר אל כתפיה של הנתבעת, לדוגמא כאשר זו מאשרת הלכה למעשה את טענות התובע, אך טוענת לקיומה של טענת הגנה הפוטרת אותה מאחריות כלפיו.
2. כך, ובהתאמה בכל הנוגע לסוגיית הבדלי הגוון באמבטיה, אשר אינם שנויים במחלוקת, מוטל הנטל להוכיח מהם מועדי ההזמנה השונים, אשר הובילו לאספקת אריחים מסדרות שונות, על הנתבעת, ואולם זו לא הציגה ראיות להוכחת טענתה זו. בנסיבות אלו, אין לי אלא לקבל את טענת התובע לפיה הנתבעת סיפקה אריחים בגוונים שונים להנחה על קירות חדר האמבטיה שלו, ואיני מקבלת את טענת הנתבעת לפיה מקור התקלה בהזמנה מאוחרת של אריחים נוספים לאותם קירות. התובע לא צירף חוו"ד שמאית אשר תעיד על שוויו של הנזק הנובע מפערי הגוונים, ודומה כי טענתו בהקשר זה עניינה נזק בגין עוגמת נפש בלבד. בהעדר ראיות לעניין שיעורו של הנזק ולאור טבעו (כנזק בלתי ממוני) אני רואה לנכון לקבוע את שיעור הנזק שנגרם לתובע מסוגיה זו בסך של 1,000 ₪ בלבד.
3. אשר לסוגיית הצורך בהזמנת אריחים חלופיים לריצוף הדירה, הרי שבהעדר מועד נקוב על גבי הודעת המייל הפנימי שהציגה הנתבעת, מקובלת עליי טענת התובע, כפי שהועלתה בדיון, לפיה ככל שהוצא מייל פנימי כאמור, הרי שזה הוצא עובר לביצוע ההזמנה המקורית על ידי התובע. טענה זו, יובהר, מתיישבת אף עם המועד שננקב על ידי הנתבעת בכתב הגנתה. יצויין כי בדיון טענו נציגי הנתבעת כי מדובר בשגגה, אך לא הציגו מועד נכון לתיקון השגגה, ולא מצאתי כי בפיהם הסבר מניח את הדעת לשאלה מדוע מועד משלוח תכתובת המייל לא צוין על גבי התכתובת, בהעתק שהוגש לתיק ביהמ"ש.
4. יחד עם זאת, הטענה לפיה ההחלטה "לפסול" את האריחים נטענה על מנת להביא את התובע להוציא הוצאות נוספות הינה לא פחות מאשר טענת תרמית אשר הנטל להוכיחה הוא נטל מוגבר, בהיותה טענה המייחסת לנתבעת פעולה הגובלת בפלילים, ולא מצאתי כי התובע הוכיח טענתו זו. כך, הגם שאין מחלוקת בנוגע לכך שהנתבעת הציגה לתובע מצג משל מדובר בהחלטה של מכון התקנים, טענה שכאמור נזנחה בהמשך הדיון כאן על ידי הנתבעת, דומני כי סביר יותר להניח כי הנתבעת אמנם החליטה לפסול אריחים בשל כשלים שנפלו בהם מאשר כי טענת הפסילה לא נועדה אלא כדי לגורם לתובע להוציא הוצאות בקשר עם החלפת האריחים. טענת התרמית מחייבת הבאת ראיות מטעם התובע, לרבות בנוגע לשימוש שנעשה בפועל באריחים ה"פסולים" אצל אחרים לאחר שהודע לתובע אודות פסילתם, הבאת ספק האריחים או מי מטעמו לעדות כאן להוכחת הטענה כי מעולם לא הועלו טענות בנוגע לאיכות האריחים וכיוב'. משלא הביא התובע ראיות לתמוך בגרסתו בסוגיה זו דומני כי זה לא הרים את הנטל המוגבר החל עליו להוכיח תרמית מטעם הנתבעת, ודומה בעיניי כי סביר יותר להניח שהנתבעת שגתה כאשר אפשרה לתובע לבחור באריח, אותו ביקשה מבעוד מועד לפסול, מאשר כי ביקשה להניעו להוצאות נוספות לשווא.
5. על אף שהתובע לא הרים את הנטל להוכיח כי האריח לא נפסל מעולם, שוכנעתי כאמור כי פסילת האריחים למכירה על ידי הנתבעת נעשה עובר לביצוע ההזמנה המקורית על ידי התובע, ואני קובעת כי במצב דברים זה גרמה הנתבעת נזק כלכלי לתובע בכך שאילצה אותו לבזבז את זמנו ומרצו על ביצוע הזמנה חוזרת של אריחים, בזבוז אותו ניתן היה למנוע, לו הוצא האריח שנבחר בתחילה ממבחר האריחים המוצעים.
6. יחד עם זאת, אין בידי לקבל את טענת התובע לפיה ניתן היה למנוע בחירת אריח חלופי תחת זה שנפסל בנסיבות העניין, שכן בין אם הודעת הפסילה היתה נמסרת לתובע עובר לביצוע ההזמנה המקורית על ידו ובין אם לאחר מכן – ממילא דומה כי היה מקום וצורך בבחירת אריח חלופי, וכעולה מהעדויות שלפניי התובע וזוגתו לא מצאו מבין יתר אריחי מבחר הקבלן אריח התואם את צפיותיהם ורצונותיהם.
7. לא למותר לציין כי מעדויות הצדדים כאן עלה כי בחירת האריח החלופי נעשתה על ידי התובע רק לאחר שמרבית הסחורה כבר סופקה על ידי הנתבעת לדירת התובע וכבר נעשה בה שימוש בפועל, וכי רק במועד מאוחר זה הודע לתובע על ידי הנתבעת כי האריח שבחר נפסל. במצב דברים זה נמנעה הלכה למעשה מאת התובע האפשרות לבטל את כלל ההזמנה אצל הנתבעת ולעבור ולבצע את הזמנתו אצל הספק המתחרה (ואיני מקבלת בהקשר זה את טענת הנתבעת משל אפשרה לתובע לבטל את ההזמנה כליל ולעבור לספק המתחרה).
8. יחד עם זאת, לא מצאתי כי יש בדברים אלו כדי ללמד על כך שלו ניתנה זכות הבחירה בידי התובע מבעוד מועד היה בוחר לבצע את ההזמנה כולה אצל הספק המתחרה. ראשית, התובע לא הציג אסמכתאות אשר יעידו על כך שאצל הספק המתחרה ניתן היה להזמין, מבין מבחר הקבלן שם, אריח דומה שהיה עונה על צרכיו. שנית, הואיל וכאמור נדרשה הזמנה כוללת אצל ספק אחד בלבד, לא הוצגו לפניי ראיות אשר יעידו כי יתר רכיבי ההזמנה (מדובר כאמור בפריטים רבים) אשר אותם ביקש התובע לרכוש - אמנם מצויים היו אצל הספק החלופי. מכאן שהתובע לא הראה, מעבר לבזבוז הזמן, מהו הנזק שנגרם לו כתוצאה מידיעתו המאוחרת אודות פסילת האריח המקורי על ידי הנתבעת.
9. בגין סוגיה זו מצאתי אם כן כי התובע זכאי לפיצוי בגין בזבוז זמנו, ואותו אני מעמידה בנסיבות העניין, ובשים לב לנתונים שהובאו לפניי בנוגע לזמן אשר הוקדש לבחירת האריח החלופי, על סך כולל של 700 ₪ נוספים.
10. לבסוף, ובאשר למחלוקת העיקרית שבין הצדדים, קרי שאלת עלות האריח החלופי, אבהיר כי לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ועיינתי במסמכים מצאתי כי אין מנוס מדחיית טענות התובע. הצדדים ביקשו לחקור זה את זה ארוכות אודות נסיבות קביעת הפער ואופן ביצוע התשלום, ואולם אין חולק כי ביום 14.3.18 נערכה הזמנה של האריח החלופי. בשעה 17:37 (כנקוב ומודפס על גבי הקבלה הממוחשבת שהופקה לטובת התובע באותו מועד) הופקה הקבלה בגין התשלום שביצע התובע - בסך של 7,000 ₪. בשעה 18:23 (כמודפס) הודפסה ההזמנה, עליה חתום התובע (התובע אינו מכחיש את חתימתו). יוצא אם כן כי על פי המסמכים המונחים לפניי הודפסה ההזמנה (וממילא אף נחתמה) לאחר ביצוע התשלום בסך של 7,000 ₪.
11. התובע טוען כי שילם את הסך של 7,000 ₪ לאחר שסיכם עם מנהל הסניף מטעם התובעת כי זהו מלוא הסכום לתשלום עבור האריח החלופי, ובמצב דברים זה יוצא מן הדברים כי התובע בחר לחתום על טופס ההזמנה, ובו מלוא העלות שדרשה ממנו הנתבעת, לאחר חילופי הדברים בעל פה.
12. טענותיו, לפיהן הסיכום בעל פה גובר על זה שנערך לאחר מכן בכתב, דינן להידחות, והן מהוות טענות בעל פה כנגד מסמך בכתב (טענה לקיומם של תנאים בסיכום שאינם מועלים בסיכום שנערך לאחר מכן בכתב ואינם מתיישבים עימם), בהתאם להוראות ס' 80 סיפא לחוק הפרוצדורה האזרחית, העותמני. כך, נקבע בע"א 22/63 דוד בן-ציון נ' משה אזולאי ובתיה מלמד, יז 1410 (1963)‏‏ כי "פלוני ואלמוני שעשו הסכם ביניהם והעלוהו על הכתב, עומדים בחזקה שרשמו במסמך כל אשר הוסכם ביניהם, ולפיכך אין אחרי המסמך ולא כלום", וכי "זה הכלל: מותר להוכיח בעדים שלא נעשה הסכם או שהיה נגוע, אסור להוכיח בעדים שתוכנו של ההסכם היה שונה מן הכתוב במסמך...". ר' בעניין זה גם רע"א 9168/08 מריו לזניק נ' ענבר ליס בע"מ (3.2.09) וע"א 1570/92 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' ציגלר, פ"ד מט(1)).
13. ויובהר- טענות התובע משל הובטח לו כי ייערכו שינויים בהזמנה למחרת היום לא נטענו בהקשר של החתימה על טופס ההזמנה, וזה לא טען כי נאלץ לחתום על טופס ההזמנה במתכונתו נוכח ההבטחה, ובשל פגם שנפל בשלב כריתת החוזה בשל הטעיה או מרמה. טענותיו נוגעות לחזרה מהסכמות, ואולם הוכחה לקיומן של הסכמות כאמור מהווה הלכה למעשה טענה לקיומו של הסכם אחר עובר לחתימה על ההסכם הכתוב (שהנתבעת אינה מודה בהן). התובע גם לא הוכיח כי מדובר בתרמית ועוקץ, טענות אשר כאמור מחייבות העברת נטל מוגבר אל כתפיו של התובע.
14. למעשה, מעדותו של התובע עלה כי זה יצא מחנות הנתבעת מבלי לעקוב אחר שינוי ההזמנה, מבלי להלין על העדר השינוי והעדר מסירת תיעוד של השינוי לידיו, ומבלי להלין בהתאמה על העדר יישום השינויים הנטענים, עד אשר נדרש לשלם את היתרה. כאן המקום להבהיר כי התובע הותיר רושם של אדם יסודי ומעמיק ואין זה סביר בעיניי כי זה בחר לעצום עיניו, על אף חתימתו על גבי טופס ההזמנה המאוחר שאינו משקף לשיטתו את ההסכמות, מבלי לוודא יישום השינויים כנדרש, לו אמנם סוכמו עימו.
15. מכל אלו אני קובעת כי התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח כי היתרה שנדרש לשלם, מעבר לסך של 7,000 ₪, עבור האריחים החלופיים אינה מוסכמת.
16. לסיכום אני קובעת כי הגם ששוכנעתי כי נגרמו לתובע הוצאות ונזקים הן כתוצאה מאספקת אריחי קרמיקה לקיר בגוונים שונים והן בגין הזמן שהושקע פעמיים בבחירת אריחי ריצוף לדירתו, דומה כי דין עיקר תביעתו של התובע להידחות.

מכל האמור, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 1,700 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

עוד אני מחייבת את הנתבעת, בין היתר בשים לב להתנהלותה בהליך זה, בהוצאות התובע בסך כולל של 1,000 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

לצדדים זכות להגיש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי בתוך 15 ימים.

המזכירות תשלח העתק מפסה"ד לצדדים בדואר רשום.

ניתן היום, כ' חשוון תש"פ, 18 נובמבר 2019, בהעדר הצדדים.