1. לפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית מיום 8.1.2019 אשר קבעה כי למערער נותרה נכות צמיתה בשיעור 19%, לאחר הפעלת תקנה 15 במלואה (להלן: "הוועדה").

2. המערער, יליד 1981, נפגע בתאונה ביום 19.1.2017 אשר הוכרה על ידי המשיב כתאונת עבודה. הפגיעה אשר הוכרה היתה: "כאבים בברך שמאל".

ועדה מדרג ראשון קבעה למערער נכות החל מיום 1.8.2018 בשיעור 15% לפי 35(1) בין (ב) ל – (ג). כמו כן הופעלה תקנה 15 במלואה.

על החלטה זו הגיש המערער ערר ביום 12.10.2018. הוועדה אשר דנה בערר ביום 8.1.2019, קבעה כי יש לדחות את הערר.

כנגד החלטת הוועדה הנ"ל הוגש הערעור אשר לפניי.

3. להלן עיקר טענות המערער:

1. טעתה הוועדה משלא עיינה בשתי בדיקות ה – MRI טרם סיכמה את מסקנותיה.
2. טעתה הוועדה משהסתמכה על בדיקת ה – MRIהחדשה מיום 2.4.2017 ומשהתעלמה מבדיקת ה – MRI הקודמת מיום 4.3.2017.
3. הוועדה לא סיפקה הסבר המניח את הדעת ומובן למי שאינו רופא, כיצד בדיקת ה – MRI מיום 14.3.2017 העידה על קרעים ברצועות MCL ו – ACL בעוד הבדיקה מאפריל לא העידה על קרעים ברצועות, כפי שצוין על ידה.
4. הוועדה לא עיינה בבדיקת ה – MRIמיום 2.4.2019 ולא פרשה נכונה את ממצאיה משקבעה בטעות כי לא נמצא בבדיקה עדות לקרע ב – MCL וכי הקרע ב – ACL "אף הוא בספק". ממצאי ה – MRI מיום 2.4.2018 הם – קרע תת שלם של ה – ACL נותר אחוז סיבים קטן מחובר (ולכן יש המשכיות) וקרע חלקי של ה – MCL עם עיבוי של הרצועה בחלקה הפרוקסימלי - כפי שצוין על ידי ד"ר פלאח בחוות דעתו מיום 8.10.2018.
5. הוועדה התעלמה מהממצא של שינויים כרוניים על רקע נזק אוסטאוכונדרלי פוסט טראומטי בפצע המדיאלי של הטרוכלאה. לנימוקי הערעור צורף יעוץ רפואי של מומחית ברדיולוגיה אבחנתית, מיום 21.2.2019, המתייחס לבדיקת ה – MRI מיום 2.4.2018. על הוועדה היה לעיין בבדיקה עצמה ולא בפיענוח ולנמק מדוע היא אינה מקבלת את חמשת הממצאים העולים בדיקת ה – MRI מיום 2.4.2018 המפורטים ביעוץ מיום 21.2.2019 ומדוע אינה מקנה נכות גבוהה יותר בגינם.
6. טעתה הוועדה בהתייחסותה לחוות דעת ד"ר פלאח בנושא היציבות בברך והקרע במיניסקוס. בנושא היציבות בברך – הוועדה לא ביצעה את הבדיקות שביצע ד"ר פלאח.
7. הוועדה ישבה בהרכב חסר משלא נכלל בה מומחה בתחום הרדיולוגיה האבחנתית. לפיכך יש להשיב את עניינו של המערער לוועדה בהרכב חדש או לאותו הרכב עם הוראות כי עליה להתייעץ עם מומחה בתחום זה.

4. להלן עיקר טענות המשיב:

1. הערעור אינו מעלה פגם משפטי בהחלטת הוועדה והוא מופנה כנגד קביעותיה הרפואיות בלבד.
2. הוועדה הקשיבה לתלונות המערער ולטענת בא כחו, עיינה במסמכים הרפואיים לרבות בבדיקות הדימות, ערכה לו בדיקה קלינית ולבסוף קיבלה החלטה מנומקת המשקפת את מצבו הרפואי.
3. אין התאמה בממצאי בדיקות ה – MRI שהונחו בפני הוועדה. הוועדה העדיפה את ממצאי בדיקת ה – MRI העדכנית העולה בקנה אחד עם ממצאי הבדיקה הקלינית אשר שללו עדות לקרע ב – ACL ובאשר ל – MCL, אשר נמצא עבה יחסית ללא שינויים בצקתיים מסביב, דבר שהותיר את עניין הקרע בספק. כמו כן נשלל קרע מניסקיאלי.
4. פיענוח ותרגום בדיקות הדימות ואבחנות רפואיות הן עניין רפואי ומקצועי ואין לבית הדין את הכלים להתערב בהם.
5. הבדיקה הקלינית היא כלי אבחון אמין ובדיקות הדימות הינן בדיקות עזר משניות.
6. הוועדה התייחסה להערכת הנכות של ד"ר פלאח וקבעה כי קביעותיו שונות מממצאי בדיקתה הקלינית ותוצאות בדיקת ה – MRI, בכל הקשור למיניסקוס ולהפרעה ביציבות.
7. הוועדה מוסמכת להעדיף את ממצאי בדיקתה הקלינית על פני כל בדיקה אחרת, הן קלינית והן בדיקת דימות.
8. החלטת הוועדה ברורה ומנומקת והיא מבוססת על אדנים רפואיים.
9. לא נפל כל פגם בהרכב הוועדה. מדובר במומחים להם ידע רפואי ומקצועי לרבות בפיענוח בדיקות דימות ואין לצפות כי הרכב הוועדה יכלול מומחה בתחום הרדיולוגיה האבחנתית כל אימת שמוגשת לוועדה בדיקת דימות. כמו כן, התייעצות עם מומחים בתחומים שונים, מסורה לשיקול דעת הוועדה בלבד.
10. מסיבות אלה, יש לדחות את הערעור תוך חיוב המערער בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

5. החלטת הוועדה:

דברי המערער: "כאבים בברך שמאל, בקרסול, כאבים בזמן הליכה ועליות במדרגות, מתקשה בעיקר בירידת מדרגות, נפיחות, נעזר במתקן קיבוע".

דברי בא כוח הנפגע:

"בדיקות ה- MRI שעבר הראו קרע שלם של ACL וקרע חלקי ב -MCL ויש קרע במניסקוס. מבקשים לתת אחוזי נכות בשיעור של 30% עקב ההגבלות והקרע במניסקוס. מגיש פיענוח MRI מיום 02/04/2018.

התייחסות לממצאי בדיקות וצילומים:

MRI ברך שמאל מיום: 14.03.17 קרע מלא של ה- ACL וקרע חלקי של ה- MCL

MRI ברך שמאל מיום 02/04/18: רצועת ה ACL המשכית ללא סימני קרע, רצועת ה MCL עבה יחסית ללא שינויים בצקתיים מסביב.

לא הודגם קרע מינסקלי

ממצאים בבדיקת הוועדה:

"מתהלך ללא צליעה, פושט מכנסיו בקלות עם כפיפה מלאה של ברך שמאל, עולה לספת הבדיקה בכוחות עצמו, נראית נפיחות פרהפלטלרית קלה בברך שמאל.

יישור ברכיים 0 מעלות דו"צ, כיפוף 140 מעלות דו"צ, אין נוזל תוך מפרקי.

מבחן מגירה +3 משמאל, +2 מימין.

מבחני יציבות צידית תקינים, מבחן מקמרי ומבחן אפלי שליליים. היקף הירך כפי שנמדד 15 ס"מ מהקוטב העליון של הפיקה, 65 ס"מ משמאל, 65.5 ס"מ מימין".

אבחנה:

כאבים בברך שמאל

סיכום ומסקנות:

עפ"י ממצאי הבדיקה הקלינית לא נמצאה עדות לקרע של ה- MCL, ובעניין הקרע של ה- ACL אף הוא בספק, הממצאים מתאימים לבדיקת ה- MRI העדכנית שהוצגה לוועדה. הוועדה עיינה בחו"ד של ד"ר פלאח מיום 08/10/18.

ממצאי בדיקת הוועדה בכל הקשור למניסקוס – ולהפרעה ביציבות שונים מאלו שנמצאו ע"י וכך גם לגבי תוצאות ה MRI העדכנית.

לפיכך הוועדה דוחה את הערר."

6. דיון והכרעה – לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, וכלל החומר אשר בתיק, הגעתי למסקנה לפיה דין הערעור להתקבל באופן חלקי.

7. בהתאם לסעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995, במסגרת ערעור על החלטות וועדות לעררים, מוסמך בית הדין לדון בשאלות משפטיות בלבד. לא אחת נפסק, כי על בית הדין לבחון אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (ראו בין היתר עב"ל (ארצי) 1004/98 הוד – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213, 1999). עוד נפסק בהקשר זה, כי קביעת שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הרלוונטיים הינן קביעות רפואיות מובהקות, הנמצאות בתחום סמכויות הבלעדי של הוועדה, וכי בית הדין אינו מוסמך להתערב בהן (עב"ל (ארצי) 217/06 בן צבי – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 22.6.06), כשאחת החובות המוטלות על הוועדה לעררים, שהינה גוף מעין-שיפוטי, היא חובת ההנמקה שמטרתה לאפשר ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה (דב"ע שם/01-1318 עטיה - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו(1) 60).

8. כידוע, ממצאי בדיקה קלינית גוברים על בדיקות עזר דוגמת צילומים ובדיקות הדמיה ועדיפה על פניהם [ראו: בר"ע 1355/01 הלן נחמיאס נ' המוסד לביטוח לאומי, בר"ע (ארצי) 25865-09-13 זגרון נגד המוסד לביטוח לאומי [ 15/10/13]. במקרה דנן, החלטת הוועדה נשענת הן על ממצאי הבדיקה הקלינית והן על ממצאי בדיקת ה – MRI מיום 2.4.2018 שנערכו למערער ככלי עזר. בדיון שערכה מציינת הוועדה כי מממצאי הבדיקה הקלינית, לפיהם: " לא נמצאה עדות לקרע של ה- MCL, ובעניין הקרע של ה- ACL אף הוא בספק", נתמכים בבדיקת ה – MRI העדכנית. בתיאורה את ממצאי בדיקה זו בפרוטוקול, ציינה הוועדה לגבי ה – :ACL "רצועת ה – ACL המשכית ללא סימני קרע" ולגבי ה – MCL: "רצועת ה – MCL עבה יחסית ללא שינויים בצקתיים מסביב". בפיענוח הבדיקה אשר נמסר על ידי ב"כ המערער לידי הוועדה, צוין:ACL" המשכית שומרת על שלמותה" וכן: "MCL עבה יחסית, המשכית. לא הודגמו שינויים בצקתיים מסביב לרצועה". מסקנת הוועדה לגבי הממצאים ב – ACL וב – MCL אל מול הרשום בפיענוח, אינה בלתי סבירה או מצדיקה הסבר נוסף מצד הוועדה - מדוע היא אינה מפרשת את הממצאים כפי שפורשו על ידי ד"ר פלאח במכתבו. בהקשר זה יצוין כי בדיקת ה – MRI מיום 2.4.2018 בוצעה בהשוואה לבדיקה מיום 14.3.2017, כפי שצוין בפתח פיענוח התוצאות. הבדיקה מיום 14.3.2017 עמדה בפני הוועדה ותוצאותיה תוארו על ידה בפרוטוקול. על כן לא נפל כל פגם בכך שהוועדה הסתמכה על הבדיקה מיום 2.4.2018 תוך שהיא מציינת כי מדובר בבדיקה עדכנית. עוד יוער בהקשר זה כי גם ד"ר פלאח במכתבו מפנה לבדיקה זו בלבד.

9. בכל הקשור להפניית המערער ליעוץ הרפואי של ד"ר פוצ'קוב נטליה, מומחית לרדיולוגיה אבחנתית, מיום ,21.2.2019 ולטענות המערער כי היה על הוועדה לתת את דעתה לממצאים המפורטים ביעוץ זה וכן לכלול בהרכבה מומחה בתחום הרדיולוגיה האבחנתית, הרי שמדובר במסמך מיום 21.2.2019, המאוחר למועד התכנסות הוועדה. פענוח זה מן הסתם גם לא עמד בפני ד"ר פלאח והממצאים שבו אינם מתוארים במכתבו. הוועדה אינה מחוייבת כעת לתת את דעתה לממצאים אלו ובנסיבות העניין, הוועדה אינה מחוייבת להתכנס בהרכב של מומחה בתחום הרדיולוגיה האבחנתית.

10. אשר לממצאי הוועדה בנושא הקרע במיניסקוס, הרי שבפענוח שתי הבדיקות אשר עמדו בפני הוועדה, צוין כי לא הודגם קרע מניסיאלי. עם זאת, במכתב ד"ר פלאח צויו כי הגוף המניסקיאלי מנותק מהרצועה הקורונרית מהאזור MCL. כמו כן הוסבר על ידו כי "כאשר קיימת חבלה סיבובית עם קרע ACL, בחלק מהחולים קיים קרע של MCL יחד עם תלישה של המיניסקוס המדיאלי מהחיבור לרצועת MCL. דין קרע זה הינו כדין קרע מיניסקוס לכל דבר". הוועדה הסתפקה בדחיית ממצאי ד"ר פלאח אל מול ממצאיה ובדיקת ה – MRI העדכנית, ובכך לא יצאה ידי חובת ההנמקה המוטלת עליה שכן היה עליה לתת את דעתה להסבר זה של ד"ר פלאח.

11. אשר לממצאי הוועדה בנושא היציבות בברך, עולה כי הוועדה ביצעה למערער בדיקות יציבות אולם היא לא סיכמה את מסקנותיה בנושא זה. הוועדה ציינה רק כי ממצאיה שונים מהממצאים שנמצאו על ידי ד"ר פלאח. ד"ר פלאח במכתבו מציין "חסר יציבות בינוני של הברך". סוג הבדיקות אשר ביצעה הוועדה למערער לצורך בחינת היציבות הן בשיקול דעתה המקצועי, אולם לא מובן מהפרוטוקול, למי שאינו רופא, מדוע ממצאי הוועדה שונים מממצאי ד"ר פלאח. לפיכך, יש מקום להשיב את עניינו של המערער לוועדה על מנת שתנמק את החלטתה גם בעניין זה.

12. לסיכום

לנוכח האמור לעיל והואיל ומצאתי טעויות משפטית בחלק מפעולות הוועדה, הריני מורה על החזרת עניינו של המערער לוועדה, באותו הרכב, על מנת שזו תנמק כדבעי את החלטתה ותפעל כדלקמן:

א. הוועדה תשקול את החלטתה בכל הקשור לקרע במינסקוס, בשים לב לאמור במכתב ד"ר פלאח מיום 8.10.2018. ככל שהדבר נדרש לצורך בחינת העניין, תעיין הוועדה בבדיקת ה – MRI מיום 2.4.2018 עצמה ולא תסתפק בפיענוח התוצאות. הוועדה תנמק את קביעתה.

ב. הוועדה תסכם את תוצאות בדיקתה בנושא היציבות בברך, ותנמק את קביעתה בנושא זה, בשים לב למסקנת ד"ר פלאח במכתבו מיום 8.10.2018.

ג. לאחר מכן, הוועדה תשקול את החלטה לעניין שיעור הנכות ותנמק את קביעתה כך שתהא מובנות גם למי שאינו רופא.

ד. הוועדה תזמן את המערער ובא כחו ותאפשר להם לטעון בפניה.

13. בנסיבות העניין, על המשיב לשלם למערער שכ"ט עו"ד בסך של 2,500 ₪ וזאת תוך 30 יום.

14. ככל ומי מהצדדים יבקש לערער על פסק דין זה, עליו להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, וזאת תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, י' אלול תשע"ט, (10 ספטמבר 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.