1. התובעת הגישה ביום 07.03.2019 תביעה כנגד הנתבעת, לשחרור כספי פיצויי הפיטורים. לטענת התובעת בכתב התביעה, היא הגישה לנתבעת תביעה ביום 20.12.2018 כאשר היא קיימה את כל הדרישות המוטלות עליה, אולם הנתבעת התמהמה ולא שחררה את כספי הפיצויים ללא הסבר ובדרך פוגענית. הנתבעת הגישה כתב הגנה ובו טענה כי התובעת לא המציאה מסמכים תקינים מרשות המיסים במסגרת בקשת הפדיון, כאשר פידיון ללא אישור פטור ממס, משמעותו -ניכוי מס בשיעור מקסימלי של 47% בהתאם להסדר התחיקתי.

2. לאחר הגשת בקשות ותגובות במסגרת התיק, התקבלו בידי הנתבעת, ביום 26.06.2019, מסמכים תקינים ובהתאם להודעת ב"כ התובעת מיום 18.8.2019, קיבלה התובעת מאת הנתבעת את כספי הפיצויים.

3. משלא נותרה מחלוקת לעניין פדיון הכספים, הגיעו הצדדים להסכמה כי הם מותירים את שאלת ההוצאות ושכר טרחת עו"ד לשיקול דעת בית הדין כפוף להגשת טיעונים קצרים. להסכמה זו ניתן תוקף של החלטה והצדדים הגישו את טיעוניהם בכתב.

4. טענות התובעת – התובעת הגישה תביעה לבית הדין למתן צו עשה בחלוף חודשיים וחצי ממועד בקשתה לנתבעת לשחרור כספי הפיצויים מקופת הגמל. בתקופה זו, מיצתה התובעת, לטענתה, את כל ההליכים הנדרשים. בין היתר דאגה התובעת לצרף לבקשתה את מלוא המסמכים הדרושים לנתבעת, לרבות מילוי טפסים, אישור המעסיק על שחרור הקופה ומסירת אישור פקיד מס. התובעת לטענתה מיצתה את כל ההליכים הנדרשים, דאגה לעקוב אחר הליך שחרור הכספים, להתעדכן ולהיענות לכל דרישות הנתבעת. חרף זאת, הנתבעת התמהמה ולא העבירה את כספי הפיצויים לתובעת ואף העמיסה בבקשות לקבלת מסמכים שכבר קיבלה. על כן, נאלצה התובעת להגיש תביעה למתן צו עשה כנגד הנתבעת, זו אשר הניעה אותה להעניק את הסעד המבוקש. התובעת מבקשת מבית הדין לחייב את הנתבעת בהוצאות משפט בשיעור גבוה, שכ"ט עו"ד ומע"מ כחוק, בהתייחס לפסיקה אשר צורפה.

5. טענות הנתבעת – התובעת עמיתה בקרן הפנסיה "מנורה מבטחים פנסיה" ובקופת הגמל "מנורה מבטחים תגמולים ופיצויים". לטענת הנתבעת, התובעת הגישה בקשה לפדיון מקופת הגמל אך לא המציאה את כל המסמכים הדרושים לפדיון באופן תקין ושלם, ואת אישורי המיסים, בפרט. לכן הנתבעת לא יכולה היתה לבצע את הפדיון. לטענת הנתבעת, התובעת נהגה בדרך קלוקלת, שכן המציאה את אישור המיסים התקין רק ביום 26.06.2019 וכן לא ביקשה לבצע פדיון מקרן הפנסיה, כפי שטענה בבקשתה, אלא מקופת הגמל בלבד. זאת ועוד, התובעת לא מיצתה את כל האפשרויות העומדות לרשותה בטרם הגשת התביעה, כגון פנייה למחלקת פניות הציבור או למוקד קשרי לקוחות. בנוסף, אין מדובר בהליך סבוך בו התקיימו דיונים והליך הוכחות וכי ממילא הבקשה לפדיון כספים בוצעה לאחר שהתובעת המציאה את רשימת המסמכים השלמה והתקינה לצורך ביצוע הפדיון. אי לכך, יש לדחות את בקשת התובעת לפסיקת הוצאות, תוך חוסר רלבנטיות לפסיקה המצורפת, ונתבקש אף לפסוק הוצאות לטובת הנתבעת.

דיון והכרעה

המסגרת הנורמטיבית

6. תקנה 113 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991, קובעת כך:

"בכפוף להוראות כל חיקוק, יהיה עניין ההוצאות בכל תובענה, ערעור או הליך אחר, מסור לשיקול דעתו של בית הדין או של הרשם, ואם בבקשה פלונית או בדיון פלוני ניתן צו להוצאות לא ייפגע צו זה על ידי כל צו אחר להוצאות שיינתן לאחר מכן שלא בדרך ערעור על הצו הראשון".

בפסק דינו של בית הדין הארצי בע"ע 753/05 מרכנתיל ניהול קופות גמל – בית הורים בית אורה בע"מ (מיום 2.11.06) נקבע כדלקמן:

"... פסיקת הוצאות אינה עניין של שרירות ואינה יכולה להיות מנותקת ממציאות ההליך שהתקיים בבית הדין. בבוא בית הדין לפסוק הוצאות, עליו לתת את הדעת למיגוון של שיקולים הרלבנטיים לעניין ובהם: גובה הסכום שנפסק; במקרה של דחיית התביעה – הסכום שנתבע; התעריף המומלץ על ידי לשכת עורכי הדין, סוג ההליך (דיון מהיר, ביטוח לאומי, סכסוך קיבוצי וכו'); מורכבות ההליך והתמשכות הדיון; פעולות הצדדים לקידום ההליך; שאלת ייצוג הצדדים על ידי עורכי דין וכיוצאים באלה שיקולים. בפסיקת גובה ההוצאות ישקלל בית הדין את השיקולים השונים, תוך שהוא מביא בחשבון את שיקול העל שעניין לנו בהליכים בבית דין לעבודה והצורך בנגישות קלה וזולה (יחסית) להליכים אלה."

אם כן, עולה כי סוגיית פסיקת הוצאות משפט ושיעורן הינה סוגיה הנתונה לשיקול דעתו של בית הדין, אשר בבואו לפסוק הוצאות עליו לשקול את מגוון השיקולים הרלבנטיים אליהם הפנתה ההלכה הפסוקה.

מן הכלל אל הפרט

7. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, את מכלול השיקולים הרלבנטיים בהתאם להלכה הפסוקה, ובשים לב לנסיבות עניין זה, מצאתי כי יש להורות במקרה זה כי כל צד יישא בהוצאותיו. במסגרת שיקולי הבאתי בחשבון בין השאר את העובדה כי התובעת אכן לא המציאה את אישור המס התקין אשר על בסיסו בסופו של דבר בוצע פדיון הכספים המבוקש. זאת מן הצד האחד. מן הצד השני – הרי שמעיון בנספחי כתב ההגנה לא עולה כי התובעת נדרשה למלא טפסים ייעודיים שונים מאלה אשר מילאה וכן ניתן להתרשם מהתכתובת אשר צורפה לכתב התביעה כי לכאורה לא היתה קיימת אחידות בתשובות פקידי הנתבעת אשר לנדרש לצורך בחינת הבקשה באופן אשר היה מקל על התובעת למלא את הנדרש.

8. לסיכום, במקרה זה, אני מורה כי כל צד יישא בהוצאותיו.

ניתן היום, כ"ג חשוון תש"פ, (21 נובמבר 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.