לפני תביעה כספית על סך 24,440 ₪.

התובע שכר מהנתבעים דירת מגורים ועבר להתגורר בה יחד עם בת זוגו ביום 01.09.18.

נטען כי מיד עם כניסתם לדירה, נתגלו ליקויים בדירה.

נטען כי נוצרה סתימה שלא אפשרה שימוש בשירותים ושבעל הדירה משך את זמן התיקון, ביצע תיקונים שטחיים שהיו בגדר "פלסטר" וסרב לבצע תיקוני צנרת.

נטען כי הדירה לא הייתה ראויה למגורים במשך חודשי דצמבר 18' – פברואר 19' וחלק מחודש מרץ, עקב נזילות רבות כתוצאה ממי גשמים, אשר חדרו לסלון ולחדר השינה וגרמו לרטיבות, עובש נורא וסרחון, אשר מנעו מהתובע ובת זוגו להשתמש בחדרים הנ"ל.

נטען שהתובע פנה פעמים רבות לנתבעים בדרישה לתקן את הליקויים בדירה ואף שלח מכתב התראה באמצעות עו"ד ביום 5.2.19.

נטען שהנתבעים סיכמו עם התובע מס' מועדים על מנת להגיע לתקן, אך ביטלו אותם ברגע האחרון, למרות שהתובע לקח יום חופש מהעבודה על מנת להיות בבית כשבעל המקצוע יגיע.

נטען שלבסוף בוצעו עבודות איטום ביום 26.2.19, אך מבירור שערך התובע עם חברת האיטום שביצעה את העבודות, הוסבר לו שלא בוצעו עבודות איטום בחדר השינה מאחר שהנתבעים סירבו לשלם בעדן בטענה שהעלויות גבוהות, בעוד שמי הגשמים ממשיכים לחדור לתוך הדירה וגורמים לעובש ולסרחון להחריף.

נטען שהתובע אף פנה מיוזמתו וקיבל הצעת מחיר לתיקון הנזילות אך התובעים סירבו לאפשר לו את התיקון.

בדיון מסר התובע כי בחודש מרץ 19' תוקנה הנזילה מהגג, ולכן מבוקש החזר עבור 3 חודשי שכירות ועוגמת נפש. התובע ציין כי עזב את הדירה בתום תקופת השכירות, באוגוסט 2019.

הנתבעים טענו כי הם טיפלו בליקויים תוך זמן סביר ותוך שיתוף פעולה מלא מצידם עם התובע.

נטען כי הדירה הייתה ראויה למגורים במשך כל תקופת השכירות, שהתובעים המשיכו להתגורר בדירה במשך חודשים רבים מאז גילוי הליקויים, ואף כשהוצע להם לעזוב את הדירה ללא סנקציות עקב ההסתלקות מהחוזה, הם סירבו.

בעניין הסתימה בשירותים, נטען כי היא תוקנה באופן מקצועי ושאין כל צורך בביצוע עבודה אחרת הקשורה לצנרת.

לעניין הנזילות בדירה, נטען כי היא נוצרה כתוצאה מליקוי בגג הבניין, רכוש המשותף לכלל הדיירים בבניין, ומשכך לא יכלו הנתבעים לתקן בעצמם ועל חשבונם בלבד, ושהנתבעים שילמו עבור ביצוע עבודות איטום זמניות בדירה, עד לאיסוף כסף משאר הדיירים לביצוע עבודות כוללות בגג. נטען כי משנאספו הכספים מהדיירים, בוצעו העבודות הנדרשות בגג, ושהנתבעים אף הגדילו לעשות ושילמו מכיסם עבור עבודות נוספות, ללא השתתפות של שאר הדיירים.

בדיון הוסיפו הנתבעים כי עשו כל שבידם על מנת לתקן את הנזילות ופעלו מהרגע הראשון לתיקונן ולגיוס כספים מיתר הדיירים, ושחלק מהעיכוב בתיקון הנזילה נעוץ בעובדה כי נדרש להמתין זמן מה עד שהרטיבות מתייבשת, כדי להמשיך בתיקון.

נטען כי התובע טען שהדירה לא הייתה ראויה למגורים אך לא צירף חוות דעת מומחה כנדרש.

בהעדר מחלוקת עובדתית בתיק לעניין הנזילה שנוצרה, סיכמו הצדדים בפני לעניין הפיצוי הכספי המגיע לתובע.

לאחר בחינת כתבי טענות הצדדים ושמיעתם בדיון, התרשמתי כי הנתבעים אכן עשו כל שבידם על מנת לתקן את הנזילה בתוך זמן סביר, כפי שמצופה מהם כמשכירים, אך עם זאת, למרות התנהלותם התקינה, אין חולק כי עד לתיקון הגג ולאטימת הנזילות בסלון ובחדר השינה, התובע ובת זוגו סבלו מתוצאותיה, ונאצלו להתגורר בדירה עם רטיבות, עובש וסרחון במשך כ-3 חודשים, כפי שהעיד בפני התובע וכעולה מהתמונות שצורפו, כאשר במשך חודשים אלו הם אינם יכולים להשתמש בכל חדרי הבית כאוות נפשם, כפי שהובטח להם בחוזה השכירות, ובשל כך יש לפצותם.

לפיכך, ולנוכח היקף הפגיעה בשימוש בדירה, שהתבטאה הן בסלון והן בחדר השינה, אני קובעת כי התובע זכאי לפיצוי של השבה חלקית משכר הדירה ששולם, בגובה 1,000 ₪ (מתוך שכ"ד של 3,600 ₪) עבור כל אחד משלושת החודשים בהם סבלו מרטיבות, ובסה"כ 3,000 ₪.

כמו כן פיצוי בסך 1,500 ₪ בגין עגמת נפש ובזבוז זמן, והוצאות משפט בסך 2,500 ₪.

ניתנה היום, ל' חשוון תש"פ, 28 נובמבר 2019, בהעדר הצדדים.