פש"ר 19492-03-19 אוצרט נ' כונס נכסים רשמי מחוז חיפה והצפון ואח'

בפני כב' השופט יואב פרידמן

העתק החלטת בית משפט מיום א' אייר תשפ"ב 02 מאי 2022

1. התיק הועבר לטיפולי.
2. ביום 16.12.2021 ניתנה החלטת כב' השופטת איזנברג לפיה החזרי המס להם היה זכאי החייב מוקנים לקופת הכינוס, ויבואו בנוסף לתכנית הפרעון שנקבעה בפסק הדין מיום 5.7.2021, ולא על חשבונה כפי שביקש החייב. בהתאם לכך אכן הועבר לקופת הכינוס סך של 7,811 ש"ח ביום 25.1.2022.

3. ביום 7.3.2022 הוגשה הבקשה הנוכחית לאשר תשלום כספי שכר טרחת החברה אשר טיפלה לחייב כנטען בהחזרי המס, מתוך כספי קופת הכינוס, בסך כולל של 2,296 ש"ח. נטען כי החייב התקשר עם החברה לצורך טיפול בהחזרי המס והתחייב כלפיה בתשלום שכר טרחתה, ואין באפשרותו לעמוד בתשלומים נוספים במסגרת תכנית הפרעון כגון תשלום זה, מה גם שללא טיפולה של החברה לא היו מועברים הכספים לקופת הכינוס מלכתחילה.

4. הנאמן מתנגד לבקשה. בתגובתו צוין כי כלל לא הובהר על ידי החייב מועד ההתקשרות עם החברה הנטענת, שכן הסכם ההתקשרות שצורף לא כולל תאריך. הנאמן טוען כי ככל והמדובר בהתחייבות שקודמת לצו הכינוס, היה מקום שהחברה תגיש תביעת חוב במסגרת ההליך ואולם המועד לכך חלף, וככל וההתחייבות מאוחרת לצו הכינוס, החברה תהא רשאית לפעול לגביית הסכום מהחייב לאחר תום ההליך דנן.

5. בתשובתו מבהיר החייב כי ההתקשרות עם החברה בוצעה בשנת 2018, קרי עובר למועד מתן צו הכינוס, אך ההתחייבות "הבשילה" רק בשנת 2022 עם ביצוע החזר המס בפועל. עוד נטען כי אין הצדקה, בשים לב למטרה השיקומית של ההליך, לגרום לחייב לצבור חובות חדשים בהליך, כאשר יש לתת את הדעת לכך שמדובר בסכומים שהחברה היתה יכולה לקזז מראש כשכר טרחתה, מסכום ההחזר ששולם.

6. אכן, כפי שטוען הנאמן, אם עסקינן בחוב שנוצר עובר לצו הכינוס, לכאורה המדובר בחוב בר תביעה בהליך, כהתחייבות מותנית לתשלום שכ"ט עם קבלת ההחזר בעתיד. במצב זה ומבלי לקבוע מסמרות ייתכן שהעברת התשלום המבוקש מקופת הכינוס לידי החברה כמוהו כהעדפת נושים. ואין ודאות שניתן לעקוף עקרון השוויון שבין הנושים על ידי ביצוע קיזוז שהנו סוג של "גביה עצמית". יכול בהחלטה שמוקנית לנאמן הזכות לדרוש השבת סכום של פעולת קיזוז כזו, לו היתה מבוצעת. עם זאת, יש לתת את הדעת גם לשיקול נוסף, והוא הרצון לעודד חייבים לפעול להשאת קופת הכינוס באופן אקטיבי לטובת כלל הנושים, בפעולות "עודפות" שאי נקיטה בהן לא יעלה כדי הפרת חובת תום הלב והתנהלות תקינה בהליך. החייב טוען בהקשר זה כי ללא טיפולה הנטען של החברה לא היו מופקדים החזרי המס לקופת הכינוס. אלא, שבמקרה הנדון, בעת ההתקשרות עם החברה מה שעמד לנגד עיני החייב לא היה טובת נושיו והרצון להשיא נכסיו לצורך פרעון חובותיו (לא מדובר בביקורת אלא רק ביאור מדוע לא חל בענייננו השיקול שנזכר של "תמרוץ חייבים" להשאת התמורה לקופת הכינוס). לטענת החייב באשר למועד ההתקשרות עם החברה לא הוצגו תימוכין. אך הילוכו שלו הנו שמועד ההתקשרות עם החברה קדם למועד צו הכינוס (נטען כי ההתקשרות בוצעה ביום 21.11.2018) והחוב התגבש רק לאחר מועד מתן צו הכינוס, עם קבלת ההחזרים בחודש 1/2022. כלומר, במועד ההתקשרות עם החברה התמריץ של החייב היה השאת נכסיו לטובתו האישית. לכן לא חל השיקול הנוסף שצוין של תמרוץ פעולות שיש בהן להשיא תמורה לנושים. לפיכך: מדובר לכאורה בחוב שהוא בר תביעה בהליך, גם אם עד למועד ביצוע ההחזרים בפועל - החוב טרם התגבש. לא למותר לציין כי בבקשתו המקורית של החייב בכל הנוגע להחזרי המס, הוא עתר להעברת מלוא החזרי המס לקופת הכינוס, ובבקשה זו לא צוין דבר קיומו של הסכם שכ"ט עם החברה הנטענת ולא צוין דבר הסכומים שנטען עתה כי יש לקזזם מההחזרים, על דרך של תשלום מתוך קופת הכינוס. גם לנתון זה אני מוצא לתת משקל. לאור האמור, אני סבור שבשים לב למועד ההתקשרות, ובשים לב לאמור בהחלטה מיום 16.12.2021 באשר לשיעור הדיבידנד בתיק זה (גם בהינתן ההחזרים שהופקדו), אין מקום להתיר תשלום שכר הטרחה הנטען מתוך קופת הכינוס. משכך, הבקשה נדחית. ככל והחברה תבקש להגיש תביעת חוב בגין הסכום הנטען (בצירוף בקשה מתאימה להארכת מועד) - יכריע בה הנאמן על פי מיטב שיקול דעתו.