1. בפניי ערעור על החלטת כב' הרשם רומי מיום 23.1.19, שבה סרב לבטל את מחיקת התביעה שבתיק 12120-07-18 מחוסר מעש, וכן על החלטתו מיום 5.3.19, שבה דחה את בקשת המערער לעיין מחדש בהחלטה מיום 23.1.19.

2. דין הערעור להידחות, הן מטעמים טכניים והן לגופו.

3. ככל שהערעור מתייחס להחלטה מיום 23.1.19, הרי שהוא הוגש באיחור. משלא הוגשה בקשה להארכת מועד להגשת הערעור, די בזה כדי להביא לדחייתו.

4. אשר לערעור על ההחלטה מיום 5.3.19 – לא מצאתי בערעור כל הסבר לכך שהמערער סבור ששגה כב' הרשם כשהחליט שלא לשנות מההחלטה שנתן ביום 23.1.19. לא ראיתי בערעור כל הסבר לנסיבות שהצדיקו, כביכול, פניה לעיון מחדש או שהצדיקו שינוי של ההחלטה שנתן כב' הרשם ביום 23.1.19 למעט, ככל הנראה, רצונו של המערער לערער על אותה החלטה בדרך של בקשה לעיון מחדש.

5. אוסיף, כי משלא הוגשו מוצגים או עיקרי טיעון מטעמו של המערער, וזאת בניגוד לתקנות 438, 446 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, הרי שגם מטעם זה דין הערעור להידחות. משלא הוגשו עיקרי טיעון יש לראות את המערער כמי שלא התייצב לדיון, וניתן לדחות את הערעור מהטעם הזה.

6. לאמור לעיל מצטרפים טעמים נוספים, שבגינם אני מחליטה לדחות את הערעור, בין אם הוא מתייחס להחלטה מיום 23.1.19 ובין אם הוא מתייחס להחלטה מיום 5.3.19.

7. התובענה נמחקה מחוסר מעש. לאחר שמיעת טיעוני ב"כ המערער שוכנעתי כי אכן היה מקום למחיקת התובענה מהטעם הזה. המערער אישר שהוא לא מסר את כתב התביעה למשיב, מאז שהוגשה התביעה ועד שזו נמחקה מחוסר מעש, כ-5 חודשים מאוחר יותר. המערער גם אישר שלא הגיש לבית המשפט כל בקשה שהיא בעניין זה, במשך כל אותם חודשים ועד למחיקת התובענה מחוסר מעש.

8. מעבר לכך – גם בהליכי הערעור היו מהלכיו, או שמא מחדליו, של המערער דומים. גם כאן בלט חוסר המעש של המערער. המערער לא מסר, וגם לא ניסה למסור למשיב, את כתב הערעור בסמוך למועד הגשת הערעור. לראשונה שלח המערער את הערעור למשיב רק כאשר נקבע המועד לדיון בערעור. זאת, בניגוד מוחלט לתקנות.

9. כחלק מחוסר המעש של המערער, וכפי שכבר צוין, המערער גם לא הגיש מוצגים או עיקרי טיעון, אף שהתקנות מורות על המועדים להגשתם. ב"כ המערער טען כי המתין להחלטות שיינתנו על ידי בית המשפט בעניין הזה. אין מקום לטענות אלה, שכן ההוראות בדבר המועדים להמצאת כתב הערעור, להגשת מוצגים ולהגשת עיקרי הטיעון, מצויות כולן בתקנות סדר הדין האזרחי.

10. מכל האמור לעיל הגעתי לכלל מסקנה שבדין מצא כב' הרשם כי היה חוסר מעש מצדו של המערער, ובדין הורה אפוא על מחיקת התביעה מחוסר מעש.

11. ב"כ המערער טען, כי יש לבטל את החלטת כב' הרשם מיום 23.1.19, מאחר שזו נסמכת על רישומי "נט המשפט", שלפיהם ההתראה על חוסר מעש נמסרה לב"כ המערער בדואר אלקטרוני, בעוד שמסירה כזו לא בוצעה בפועל. בכ' המערער הפנה בעניין זה אל תקנות סדר הדין האזרחי לעניין המצאת כתבי בית דין.

12. טענותיו של בכ' המערער ליישום דווקני של התקנות בעניין זה, אינן מתיישבות עם ההתעלמות שהתעלם, הן בתובענה והן בערעור, מהוראות התקנות, כפי שפורט לעיל. ניסיונו של בכ' המערער לטעון שדווקא עתה ראוי היה להיצמד להוראות שבתקנות יש בו לכן טעם לפגם, ואפילו חוסר תום לב.

13. מעבר לאמור אציין, כי מרישומי "נט המשפט" עולה כי ההתראה על המחיקה מחוסר מעש נשלחה אל ב"כ התובע בדיוק באותה הדרך, ולאותו המייל, שאליו נשלחה אליו ההודעה ביום 16.1.19, אודות המחיקה של התביעה בפועל. על ההחלטה אודות מחיקת התביעה מחוסר מעש ידע בכ' המערער ביום בו ניתנה, שכן בו ביום הוא הגיש בקשה לביטול המחיקה. דומה שאין צורך להסביר מדוע בנסיבות האלה רשאי היה כב' הרשם להניח כי גם ההתראה, שנשלחה לאותה כתובת מייל בדיוק, הובאה לידיעת בכ' המערער.

14. לאור כל האמור, ובשל חוסר המעש של המערער מאז שהוגשה התביעה ביום 5.7.18 ועד למחיקתה ביום 16.1.19, כמו גם בשל מחדליו בהליכי הערעור שבפניי, ובכלל זה באי הגשת עיקרי טיעון מטעמו, אני מחליטה לדחות את הערעור.

15. מאחר שהמשיב לא הגיש כתב תשובה או עיקרי טיעון, המערער יישא בהוצאות המשיב בגין הדיון היום בלבד. לכן, ישלם המערער למשיב סכום של 877.5 ₪.

המזכירות תעביר לצדדים עותק מפסק הדין.

ניתן היום, י"א תמוז תשע"ט, 14 יולי 2019, בהעדר הצדדים.