בפני בקשה להארכת מועד להישפט בגין שישה דו"חות מהירות שמספרם 90511891963, 90511878192, 90511833023, 90511856271, 90511825318, 90511881857, המייחסים למבקש עבירות של נהיגה במהירות מעל המותר שנאכפו באמצעות מצלמת מהירות מסוג א/3 במועדים שונים.

טענות הצדדים

טענות המבקש

המבקש טען כי לא קיבל מעולם הודעה על ביצוע עבירה ו/או הודעת תשלום קנס בגין כל אחת מהעבירות. רק כאשר פנה למרכז לגביית קנסות לשם תשלום חוב עבר, גילה כי קיים לחובתו חוב נוסף בגין דו"חות התנועה הנדונים.

לטענת המבקש, מבדיקת אישורי המסירה נמצא כי בכל אחת מהעבירות, אישורי המסירה חסרים למדי, אינו עולים על ההגדרות שנקבעו בפסיקה ולא ניתן לבסס לגביהם את חזרת המסירה הקבועה בחוק.

עוד טען המבקש לקיומו של עיוות דין כיוון שהדו"חות נאכפו באמצעות מצלמות מהירות מסוג א/3, לביסוס טענתו הפנה לפל"א 4547-03-13 מדינת ישראל נ' בדראן ואח', המ"ש 6804-10-18 אוטוורקס נ' מדינת ישראל, עפ"ת 37212-06-18 אגבאריה נ' מדינת ישראל.

המבקש הצביע על עיוות דין נוסף העולה מכך שמדובר בעבירות חוזרות שנעברו לכאורה בתאריכים סמוכים, בשבוע שבין 20.3.2018-11.3.2018, בהם נסע המבקש מדי יום. במסגרת תגובתו לתגובת המשיבה הבהיר המבקש כי לא טען שאחר נהג ברכבו.

טענות המשיבה

לטענת המשיבה הדו"חות, שניתנו כשנה בטרם הוגשה בקשה זו, נשלחו כדין לכתובתו של המבקש, המעודכנת במשרד הפנים ועל-פי אישורי מסירה חזרו כ"לא נדרש".

המשיבה הוסיפה וטענה כי העובדה שהעבירות נאכפו באמצעות מצלמת א/3, אינה יכולה לשמש עילה להארכת המועד להישפט.

עוד טענה המשיבה כי קבלת הדו"חות בסמיכות זמנים אינה תלויה במשיבה וריבוי העבירות מעיד, לכל הפחות, על תדירות הנסיעה של המבקש במקום, ולכל היותר על מספר הפעמים בהן נהג במהירות מופרזת שאינה תואמת את המהירות המותרת בכביש נשוא הדו"חות.

דיון

סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: "החסד"פ") מעניק לבית המשפט סמכות להאריך את המועד להישפט בהתקיים התנאים הקבועים בסעיף 229(ה) לחסד"פ בשינויים המחויבים או מטעמים שיירשמו. ההלכה היא כי יש לנקוט בעניין זה על דרך הצמצום, בדומה לבחינת בקשה לביטול פסק דין, כשיש סיבה מוצדקת לאי התייצבות או אם הדבר דרוש למניעת עיוות דין (ראה ע"פ (י-ם) 40599/07 רואמי אברהם נ' מדינת ישראל, תק-מח 2007(4) 10380).

סעיף 229(ה) לחסד"פ קובע כי על בית המשפט להשתכנע שהבקשה להישפט לא הוגשה במועד בשל סיבות שלא היו תלויות במבקש ושמנעו ממנו את הגשתה במועד וכי היא הוגשה מיד לאחר שהוסרה המניעה.

קבלת הודעת תשלום קנס

בעבירות קלות קובעת תקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי, התשל"ד – 1974 :

"בעבירות תעבורה שעליהן חל סעיף 239א לחוק ובעבירות קנס רואים את ההודעה על ביצוע העבירה, ההודעה לתשלום קנס או ההזמנה למשפט לעניין עבירת קנס כאילו הומצאה כדין גם בלא חתימה על אישור המסירה, אם חלפו חמישה עשר ימים מיום שנשלחה בדואר רשום, זולת אם הוכיח הנמען שלא קיבל את ההודעה או את ההזמנה מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מלקבלן."

דהיינו אם הוכיחה המאשימה, כי שלחה את ההודעה בדואר רשום כדין, חזקה שההודעה נשלחה כדין ועל הנאשם מוטל הנטל להפריך חזקה זו.

משהוכח כי נשלח דואר רשום אף בהעדר אישור מסירה או אישור שאינו ממולא כדין, רואים אותו כמי שהגיע למענו תוך 15 יום מיום שנשלח (עפ"ת (ב"ש) 47513-02-17 בולנדי נ' מדינת ישראל, מיום 21.5.17, עפ"ת (חי') 67571-03-18, אפשטיין נ' מדינת ישראל, מיום 25.4.18 ורע"פ 106/15 עו"ד קריב נ' מדינת ישראל, מיום 20.1.15).

הודעת תשלום הקנס נשלחה לכתובתו של המבקש, המעודכנת במשרד הפנים, וחזרה כ"לא נדרש". המבקש לא הודיע על שינוי כתובתו, זאת בהתאם לחובה המוטלת עליו מכוח סעיף 2 לחוק עדכון כתובת, התשס"ה-2005 תוך 30 ימים מיום השינוי. לפיכך, תושב שלא מסר לפקיד הרישום הודעה על כתובת למשלוח דואר יראו את המען שנרשם במרשם האוכלוסין ככתובתו למשלוח דואר.

משהוכיחה המאשימה כי ההודעות נשלחו כדין, עובר הנטל לפתחו של נאשם להוכיח כי לא קיבל את ההודעה מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מלקבלה.

אם דבר הדואר "לא נדרש" על ידי המבקש דהיינו, ההודעה לסור לסניף הדואר ליטול את דבר הדואר נשלחה למבקש אך הוא לא ניגש לקבלה, ייחשב המבקש כמי שההודעה הומצאה לו כדין ועליו הנטל להוכיח כי לא קבל את דבר הדואר מסיבות שאינן תלויות בו (עפ"ת (חי') 20229-12-17 חזן נ' מדינת ישראל, מיום 2.1.18 ורע"פ 3698/17 יוספוב נ' מדינת ישראל, מיום 7.5.17).

טענתו הכללית של המבקש לפיה לא קיבל לידיו את ההודעות על ביצוע עבירות ו/או הודעת תשלום קנס אינה עומדת בנטל ההוכחה הדרוש להוכיח כי לא קיבל את דבר הדואר מסיבות שאינן תלויות בו. סתירתה של חזקה המסירה טעונה ראיה ותימוכין ולא תיעשה על-ידי העלאת טענה בעלמא כי המבקש לא קיבל את דבר הדואר לידיו (רע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' אמנון סאלם, 25.3.2018 (להלן: "הלכת סאלם")).

בנוסף, המבקש הצביע על פגמים באישורי המסירה, אולם דין טענה זו להידחות. מעיון באישורי המסירה עולה כי הדו"חות כוללים את פרטיו של המבקש ואת כתובת מגוריו הרשומה. עוד עולה כי מספרי הדו"חות נרשמו לצד פרטים אלו וקיים מספר פריט הדואר לשם מעקב אלקטרוני באשר למצב שליחתו ומסירתו. לפיכך, אין המדובר בדבר דואר פגום שלא ניתן לעקוב אחריו כפי שטען המבקש.

בנסיבות אלה אני קובעת כי הודעת תשלום הקנס הומצאה כדין למבקש וכי הבקשה לא הוגשה שלא במועד בשל נסיבות שלא היו תלויות במבקש ושמנעו ממנו להגישה במועד.

האם קיים חשש לעיוות דין

אכיפת מהירות באמצעות מצלמות מהירות מסוג א/3

טענת המבקשת כי אמינותן של מצלמות מסוג א/3 שנויה במחלוקת ונבחנת בערכאות המשפטיות בימים אלו דינה גם היא להידחות.

על הטוען את טענת עיוות הדין מוטל נטל כבד להצביע על ראיה שיש בה פוטנציאל של ממש להביא לשינוי תוצאות המשפט (ראו הלכת סאלם). המבקש מבסס את טענתו על פל"א 4547-03-13 מדינת ישראל נ' בדראן ואח' ועל המ"ש 6804-10-18 אוטוורקס נ' מדינת ישראל של בית משפט השלום שאינם מחייבים ואינם מנחים. וכן, המבקש מבסס את טענתו על עפ"ת 37212-06-18 אגבאריה נ' מדינת ישראל . בהתאם לפסיקה מאוחרת ושונה שניתנה על-ידי כב' השופט כדורי בעפ"ת 46562-12-18 אטיאס נ' מדינת ישראל (14.3.2019), אין בטענה בדבר אמינותן של מצלמות מסוג א/3 כדי להוכיח את קיומו של עיוות דין. עמדה זו אומצה לאחרונה בעפ"ת 57312-01-19 שמחה לעדן נ' מדינת ישראל פרקליטות מחוז ירושלים (14.3.2019).

סוגיה זו נדונה לאחרונה גם בפסק דינה של כב' השופטת זנדברג בעפ"ת 7334-12-18 יגאל בן דוד נ' מדינת ישראל (26.12.18). בפסק הדין נקבע כי פסק דינו של בית המשפט בעכו אינו בבחינת תקדים מחייב, ועל כן אין בו משום נימוק משפטי המקיים את דרישות הדין לעניין הארכת המועד להישפט בחלוף זמן רב מביצוע העבירה.

לפיכך, אין בטענה זו משום עיוות דין המצדיק את קבלת הבקשה.

הפקת הדו"חות בזמנים סמוכים

המבקש לא הכחיש כי נסע בדרך בה בוצעו העבירות, וכן לא טען כי אחר נהג ברכבו. לשם קבלת טענת עיוות הדין נדרשת ראיה שיש בה פוטנציאל של ממש להביא לשינוי תוצאות המשפט וכי המדובר בנטל כבד שרובץ על הטוען טענה זו. אין די בתמיהתו של המבקש בדבר סמיכות זמני הדו"חות ואין בה כדי להעלות טענת הגנה המצדיקה את קבלת הבקשה.

עולה מהאמור כי המבקש לא הצביע על כך שנמנע מלהגיש בקשה להישפט במועד בשל סיבות שלא היו תלויות בו, ולא הצביע על קיומו של נימוק אחר שיש בו להצדיק את קבלת בקשתו. משכך, בנסיבות אלה ומכוח עקרון סופיות הדיון הבקשה נדחית.

מזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י"א ניסן תשע"ט, 16 אפריל 2019, בהעדר הצדדים.